| דיפלומט מערבי פגש פעם נזיר סורי נוצרי במנזר סנט מרק בירושלים, האתר בו התקיימה לפי המסורת הסעודה האחרונה. נדהם מאדיקותו של הנזיר, שאל הדיפלומט בתמימות (אם כי גם בהתנשאות) "לפני כמה זמן התנצרת?". הנזיר הנדהם מהאירוניה הטרגית ענה "לפני 2000 שנה", ואתה?
דמות הדיפלומט שתוארה באנקדוטה הזו מייצגת את הבורות המגושמת שמפגין המערב כלפי הנצרות במזרח התיכון ומצוקתו האחרונה. בסוף השבוע, הפכה האנקדוטה הזו למציאות משעשעת ועצובה כאחד, בנאום הפתיחה של כנס "להגנת הנוצרים" בוושינגטון הבירה.
הסנטור הרפובליקני טד קרוז – תומך נלהב בישראל, עלה לנאום וגרם למהומה רבתי בקהל עם נאום שהתרכז יותר מכל בתמיכתו זו. כל עוד קרוז דיבר על הסולידריות היהודית-נוצרית מול רדיפות ברחבי העולם, הוא זכה לתגובה אוהדת מהקהל, אך הדבר השתנה כאשר הוא סטה מנושא הכנס והחל לנאום בזכותה של ישראל ובגנות השנאה שהיא זוכה לה, לעיתים גם מצד אותם נוצרים היושבים בקהל לדבריו.
הסנטור טד קרוז. לא הבין עד כמה הוא מסבך את קהל שומעיו | צילום: רויטרס
על אף המחאות, לא נשמעו הערות שניתן לפרש באופן ישיר כאנטישמיות או אנטי-ישראליות. רוב המחאות היו בסגנון "מספיק, דבר על הנוצרים". יש אפילו מי שזעק לעבר קרוז כי דבריו יביאו למותם של כל הנוכחים בקהל. איך זה הגיע לידי כך? בעיקר מכיוון שהסנטור קרוז שכח שהקהל שלו מורכב מאנשים החיים תחת משטרים טוטליטריים וקיצוניים, ושחייהם תלויים בדעותיהם הפוליטיות.
אך האירוע המביך הזה גם היווה שיעור חשוב: זו טעות קשה לכפות על מיעוטים נרדפים במזרח התיכון את הפרדיגמות הפוליטיות האמריקאיות. לצפות מקהילות כאלה לעבור את המבחן הזה בנושא כל כך רגיש, זה להתעלם מהמציאות הפוליטית המאיימת בה הן חיות. בעוד שהפוליטיקאים האמריקאים צריכים לנווט בין שתי מפלגות בלבד, המבוססות על חוזה חברתי המעוגן בחוקה, הנוצרים במזרח התיכון נדרשים לנווט ברשת קורי עכביש סבוכה של פלגים ניציים שמוכנים לשחוט מיעוטים על מנת לשמר את העליונות האזורית שלהם.
בשונה מהנוצרים בישראל, החיים כאזרחים חופשיים של מדינה ריבונית, הנוצרים במדינות האזור חיים תחת איום רדיפה ואפליה תמידיים. המזרח התיכון איננו מקשה תרבותית ופוליטית אחת (כפי שהוא מוצג פעמים רבות בתקשורת המערבית) ועל המיעוטים באזור לשחק נכון את משחק האינטרסים של הקבוצות השונות על מנת לשרוד.
בלבנון, חלקים גדולים מהאוכלוסייה הנוצרית בחרו לעמוד כנגד חיזבאללה וסוריה, תוך כדי סכנה גדולה, בעוד אחרים החליטו להשתתף במערכת הפוליטית הלבנונית לצד חיזבאללה על מנת לייצר מידה מסוימת של יציבות לאומית. זה יהיה מאוד לא מדויק לתאר את הנוצרים הללו כתומכי חיזבאללה.
גם הנוצרים בסוריה נמצאים בעמדה לא נוחה כאשר הם נאלצים לבחור בין רודן טוטליטארי וטרוריסטים סלפים שמחויבים להרג של כל מי שלא חולק את אמונתם האסלאמית. מצד שני, נוצרים משרתים בגאווה כקצינים בצה"ל וכעובדי ציבור נבחרים בתל אביב ובירושלים.
הנוצרים מישראל יוכלו אומנם לחזור הביתה מארה"ב בלב שקט, אך אלה החוזרים למדינות כמו סוריה, לבנון ועיראק, יאלצו להתמודד עם ביקורת והתקפות על דברי התמיכה שהשמיע הסנטור קרוז כאשר הם ישבו בקהל. את ככל הנראה הוא לא לקח בחשבון.
|
