אופק חדש: למיזם שעשוי לשנות את פני הבנקאות בישראל דרושים לקוחות

באזור התעשייה הישן קריית אריה בפתח תקווה, בבניין מתפורר שנבנה לפני שנים רבות לבתי מלאכה ומחסנים, התמקמו לפני שבועיים משרדיו הראשונים של הבנק החדש, שעשוי בתנאים מסוימים לשנות את פניה של הבנקאות הישראלית: "אופק".

היזם, איש העסקים ורואה החשבון דורון שורר, נשבע בהן צדק ששמו של הבנק אינו קשור בשמה של תנועת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בה היה חבר בנעוריו. "למעשה", אומר שורר, "השם נבחר על ידי שני עובדי החברה, שנדרשו להעביר בלוח זמנים צפוף מאוד את טפסי הרישום של האגודה השיתופית המפעילה את הבנק". 

בנק בבעלות אגודה שיתופית עדיין לא קיים בישראל, אבל בעולם המערבי זהו מבני עסקי מקובל ומוכר: מדובר בבנקים המתאפיינים בפעילות סולידית, ביציבות עסקית ובשירותים זולים לחברי האגודה. שורר היה בעברו הממונה על שוק ההון במשרד האוצר, מנכ"ל משרד התחבורה ויו"ר חברת הביטוח "הפניקס". עברו הלא קצר בצמרת שירות המדינה לא קיצר במיוחד את מסלול המכשולים בדרך להשגת האישורים הדרושים להקמת הבנק מהמוסדות הרלוונטיים כמו בנק ישראל, האוצר ורשות ניירות ערך, אבל לפני שבועיים נראה היה שתם פרק הרגולציה במסע, ו"אופק" זכה בכל האישורים הנדרשים להשיק את פעילותו.

אבל כאן רק מתחיל החלק המעניין והבעייתי שבדרך להקמת הבנק. כדי להתחיל לפעול נדרש הבנק לכמה מיליוני שקלים לצרכי רכישת תשתיות מחשוב, פיתוח מערכים לתפעול, שירות לקוחות ושיווק ועוד. בכל מיזם עסקי מהסוג המקובל מגויס ההון הדרוש להתנעה מיזמים, המקבלים בתמורה את מניות החברה המפעילה. אבל ל"אופק" אין בעלי הון ובעלי שליטה. בעלי השליטה ומקור ההון הם הלקוחות עצמם. כל אחד מהם משלם 3,000 שקל ומקבל בתמורה מניה המקנה לו זכות לקבל את שירותי הבנק וזכות השתתפות באסיפת חברי האגודה. 

שורר מספר על התלהבות רבה שמעורר הרעיון, על אלפי מתעניינים וכמאה עמיתים שכבר רכשו חברות באגודה. בקרוב ייבחר נאמן שאצלו יופקדו שני-שלישים מהסכומים שיגויסו. יתרת הסכום תשמש לתפעול השותף וההשקעה בהקמת הבנק, שאמור להתחיל לפעול כבר בשנה הבאה.

עד שיזרום הכסף מתבסס שורר על עבודת מתנדבים, שרובם, מן הסתם, מקווים לשכר הוגן כאשר יתבסס המיזם והכסף יתחיל לזרום. צוותי ההקמה מונים כבר יותר ממאה איש, וחברות מחשוב מציעות את שירותיהן ומוצריהן במחירים שהפתיעו את שורר לטובה ובאשראי ספקים נדיב. שורר מחויך ושופע אופטימיות: לבו מתרחב למראה עובדים וספקי שירותים המוכנים לשתף פעולה ללא תמורה מיידית, ולהמר על הצלחת המיזם. 

שני בנקים גדולים בחו"ל כבר הביעו נכונות לשתף פעולה ולספק תמיכה בידע ובניסיון שצברו לצורך השקתו של "אופק", וגם כלי התקשורת ובכירים במשק מלאים דברי שבח ועידוד נוכח הניסיון ליצור תחרות של ממש בענף הבנקאות, הנשלט על ידי דואופול של הבנקים הגדולים.

דורון שורר | צילום: יח"צ

הרעיון העסקי של "אופק" נראה במבט ראשון נכון ומבטיח. הבנק יתבסס על תפעול "רזה" ותשתיות שירות אינטרנטיות שאינן מצריכות כוח אדם רב ונדל"ן יקר. ללא שכר מנהלים מנופח המקובל בבנקים המסחריים, וללא הסכמי עבודה מיושנים המכבידים על התייעלות, יוכל הבנק הקטן והגמיש להתחרות ביעילות בבנקים הגדולים והיקרים, בדומה לחברות הסלולר החדשות שכפו על החברות הגדולות התייעלות והוזלת שירותים. 

בניגוד לבנקים הגדולים, המחלקים את רווחיהם כדיבידנדים לבעלי המניות ובבונוסים שמנים לעובדים ולמנהלים, יוקדשו רווחי "אופק" להפחתת העמלות שמשלמים הלקוחות – השותפים.
מגבלה משמעותית שהוטלה על הבנק החדש היא החובה להקים ולהפעיל מערך סניפים, ולו מינימלי. חוקי הבנקאות טרם הותאמו למאה ה-21, ולכן נדרש כל בנק להציע שירות דלפק, גם אם הוא יכול לספק שירות מלא באמצעות האינטרנט. ל"אופק" אין עדיין את ההון הנדרש להקמת סניפים, ולכן שורר חושב על פתרונות יצירתיים, כמו למשל פתיחת סניפים במסגרת סניפי הדואר.

בעבר ניסתה המדינה להפוך את בנק הדואר ל"בנק חברתי" המספק שירותים מוזלים, בעיקר לאוכלוסיות חלשות, אולם סבך בירוקרטי ושורת מחדלים טרפדו את התוכנית. פתרונות אחרים לבעיית הסינוף יוכלו להציע רשתות קמעונאיות ארציות כמו מרכולים או בתי מרקחת, היכולים לפתוח במתחמיהם דלפקי בנקאות.

הדרך להשקת הפעילות עשויה להיות מסובכת יותר, ונראה שהרשויות לא עשו די כדי להבטיח את ההצלחה. מחיר החברות באגודה השיתופית, 3,000 שקל, הוא סכום לא קטן עבור משפחה ממוצעת המתקשה לשרוד את החודש. אבל שווה להשקיע אם מניחים שהתמורה תתקבל בזמן סביר.

העלות הממוצעת לשירותים בנקאיים למשפחה, על פי נתוני בנק ישראל, היא 13.7 שקל לחודש, וקשה לראות כיצד חיסכון בעמלות, אפילו ניכר, יכול להצדיק את ההשקעה בחברות באגודה. קיימים בנקים שיתופיים שבהם יכול הבנק לחלק את רווחיו כדיבידנד לחברי העמותה, אולם במבנה שאושר ל"אופק" אין היתר לחלק רווחים. 

בנתונים אלה נראה שהלקוחות-חברים פוטנציאליים העיקריים של "אופק" יהיו צרכני אשראי גדולים יחסית, ויתכן שהוא יכול לעניין לא מעט משפחות מהמעמד הבינוני הסובלות ממשיכת יתר כרונית. הנתונים של שורר מלמדים שמשפחה ממוצעת צורכת שירותים בנקאים בעלות של 2,400 שקל לשנה. גם בעלויות כאלה נדרש "אופק" להציע הנחה גדולה, בצד שירות איכותי, כדי להוות תחרות של ממש לבנקים הגדולים והיקרים.

המרוויחים הגדולים מהצלחתו של "אופק" עשויים להיות ארגונים ועסקים קטנים ובינוניים, שיוכלו להקטין באמצעות הבנק החדש את העלויות שלהם באופן משמעותי. עם זאת, עלולים לקוחות אלה להיות בעלי סיכון גבוה יחסית, ולפחות בתקופת הפעילות הראשונה שלו יתקשה הבנק להעמיד לרשותם את ההון הנדרש למימון.

פריצת דרך משמעותית תירשם אם יצליח הבנק לפתח פעילות תחרותית בתחום המשכנתאות. במקרה זה דמי החבר בסך 3,000 שקל יהיו חסם לא משמעותי, ורווח הלקוח מהקטנת שיעורי הריבית והעמלות יכול להסתכם בעשרות אלפי שקלים.

האופציה הביומטרית

אם ביקשתם לאחרונה תעודת זהות או דרכון חדשים, רוב הסיכויים שוויתרתם על האפשרות שהוצעה לכם לקבל תעודה ביומטרית. נתוני רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים מגלים שרק 40% בחרו בתעודה הביומטרית החדשה, האמורה להיות בטוחה יותר וקשה לזיוף. רוב הפונים נאחזים עדיין בתעודות הישנות, בהן אמצעי הזיהוי העיקרי הוא התמונה האנלוגית.

התעודות החדשות מונפקות במסגרת המוגדרת "ניסויית". בתום הניסוי, שימשך שנתיים, צפויה הכנסת לקיים דיון בהנהגת המאגר הביומטרי, שירכז את נתוני הזיהוי של כל האזרחים. ההצלחה השנויה במחלוקת של התעודות החדשות, שהנפקתן החלה ביולי השנה, הניעה את הרשות לצאת השבוע בקמפיין שיווקי המדגיש את הסכנות שבגניבת זהות (למשל, מישהו עלול לקחת במקומכם הלוואה בבנק, או למכור את דירתכם). 

"היעד הוא להגיע ל-60% מהמבקשים", אומר ברוך דדון, מנהל אגף פרויקטים ברשות. לדבריו, דווקא בנקודות בהן אמורה הרשות לשווק את השירות החדש והעדיף, היא נמנעת מלעשות זאת, כדי לא להשפיע על תוצאות הניסוי. "כאשר אדם בא למשרד לבקש דרכון או תעודת זהות, לא ממליצים לו על התעודות החדשות, אלא רק מציעים לו לבחור בין תעודה ישנה ותעודה חדשה, ומסבירים לו את ההבדל".

בונוס נוסף של התעודה הביומטרית הוא מעבר מהיר יותר בביקורת הדרכונים בשדה התעופה בזכות הבדיקה הממוכנת (והמיעוט היחסי של בעלי הדרכונים הביומטרים). מנגד, היתרון הברור של תעודה מהסוג הישן הוא במהירות ההנפקה. הנפקת תעודת זהות או דרכון חדשים אורכים מספר דקות. לתעודת זהות ביומטרית יש להמתין עד עשרה ימים מיום הביקור בלשכה. זמן ההמתנה משפיע אולי על הביקוש לתעודות החדשות, אבל דדון חושב שהסיבה העיקרית להתנגדות היא המאבק שניהלו מספר ארגונים נגד התוכנית להקמת המאגר. 

על פי התוכנית יופעל מאגר ממוחשב המכיל את פרטיהם האישיים, כולל תמונת פנים ממוחשבת וטביעות אצבעות, של כל תושבי המדינה. היא מעוררת התנגדות בגלל ריכוז הכוח הרב שהוא נותן בידי המדינה, והאפשרויות הרבות שהוא פותח בפני מי שיבקש לנצל אותו לרעה. גם מי שבוטח בפקידים האחראים למאגר, עשוי לחשוש מהאפשרות שגורמים פליליים יפרצו אליו.
למעשה, פריצה למאגר הביומטרי עלולה לאפשר לעבריינים לעשות בדיוק את הפשעים שהתעודות החכמות אמורות למנוע: גניבת זהות ובעקבותיה גניבת רכושם של אזרחים. אם לא תצליח הרשות לשנות את הסטטיסטיקה של מבקשי התיעוד הביומטרי, עשויה ההעדפה הברורה של הפונים ללשכות להתפרש כהצבעה ברגליים נגד המאגר הביומטרי.

צילום: רויטרס

העידן הסיני

בעוד המשקיעים במערב מאבדים עניין בהשקעות במשק הישראלי המגלה סימני חולשה, גובר העניין הסיני בהשקעות ענק בישראל. קבוצה סינית, בראשות חברת "ניו טיימס טראסט", חתמה על הסכם עקרונות לרכישת 30% ממניות כלל ביטוח תמורת 1.1 מיליארד שקל, וקבוצה סינית נוספת מנהלת מו"מ לרכישת השליטה באי.די.בי.

ידיעות אלה מצטרפות לשתי השקעות ענק אחרות שנעשו בשנתיים האחרונות על ידי משקיעים סיניים: ב-2011 נרכשה השליטה בחברת הכימיה מכתשים אגן בהשקעה של 1.25 מיליארד דולר על ידי כמצ'יינה הסינית, ובתחילת 2013 נרכשה חברת הלייזרים הרפואיים "אלמה לייזרס" על ידי פוסון שנחאיי תמורת 240 מיליון דולר. 

גם בענף ההשקעות המעניין ביותר בישראל, ההיי-טק, נושאים עיניים להון הסיני המחפש אפיקי השקעה מעניינים. לפני חודשיים ביקר שר הכלכלה, נפתלי בנט, בסין וערך מצגת מרשימה בפני קרנות השקעה מקומיות המגלגלות כ-100 מיליארד דולר. בעקבות הביקור מדווחים על עניין גובר של סינים בהשקעות בענף, אולם דווקא כאן יש המסתייגים מהריצה לסין.

חלק גדול מהסטארט-אפים הישראליים מפתחים מוצרי תשתית לתעשיית המחשוב והתקשורת, ויעד המכירות העיקרי שלהם הוא ארה"ב. למרות הקשרים הענפים בין ארה"ב לסין, אין קשרי ידידות חמים בין שתי המדינות. וושינגטון מאשימה את בייג'ינג בניהול מלחמת סייבר נגדה, בהתקפות על מערכות מחשבים לאומיות, בריגול ובגניבת סודות מסחריים וצבאיים, ומטילה פיקוח ומגבלות חמורות על רכישת מוצרי תשתית מסין. חברת המחשוב הסינית "חוואווי", המתחרה ב"סיסקו" האמריקאית, אינה מצליחה לפעול בשוק האמריקאי בשל מגבלות אלה. בנסיבות אלה, מעדיפות חברות היי-טק ישראליות רבות לוותר על החיבוק הסיני.

נושא עיניו אל הענק הסיני. נפתלי בנט (מימין) | צילום: מרק ישראל סלם