|
בקיץ 2008 הגיעו אנשי ביטחון איראנים לבית משפחת סאלח חמיד, אשר ביקר את הוריו במהלך חופשה מלימודיו באוניברסיטה. הסוכנים, לבושים בבגדים פשוטים, אזקו אותו והסיעו אותו כשעיניו מכוסות למתקן מעצר מודיעיני קרוב. שם, הוא טוען, הם היכו אותו עם מוט ברזל, שברו חלק מעצמותיו ופגעו באוזנו השמאלית ובעינו הימנית.
לדברי חמיד, הרשויות האשימו אותו בהפצת דברי תעמולה נגד המשטר וביצירת קשר עם קבוצות אופוזיציוניות מחוץ לאיראן. הראיה? שיחות הטלפון שלו. "הם אמרו 'ביום הזה והזה דיברת עם אדם כזה וכזה", אומר חמיד, כעת בן 30 ופעיל זכויות אדם בשוודיה. "הם הקליטו את השיחות והראו לי את התמלילים".
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
חמיד אינו היחיד. המרכז לתיעוד הפרת זכויות אדם באיראן וארגוני זכויות אדם אחרים אומרים כי תיעדו מספר מקרים בהם המשטר האיראני השתמש ברשתות התקשורת במדינה כדי לפגוע במתנגדים באמצעות פיקוח ומעקב אחר שיחות הטלפון שלהן ופעילותם באינטרנט.
כעת חושפת חקירת רויטרס ראיות חדשות לכך שחברות בעולם ביקשו לסייע לאיראן להשיג גישה למידע הזה. המסמכים שהגיעו לרויטרס מראים כי שותפה של חברת הטכנולוגיה הסינית חוואווי הציעה למכור "מערכת האזנה חוקית" לחברת מובינט, חברת האינטרנט הסלולרי הראשונה באיראן, בדיוק לפני השקת הרשת ב-2010.
האישור לפעילות חוואוי באיראן | צילום: רויטרס
בין יכולות המערכת הופיעה היכולת לעמוד ב"דרישות המיוחדות של שירותי הביטחון לנטר בזמן אמת פעילות בין משתמשים", לפי ההצעה הרשמית שהגיעה לידי סוכנות הידיעות. החברה הסינית צירפה להצעה מצגת פאוואר פוינט של המערכת, ובה יכולות DPI מתקדמות – כלי חזק ופולשני, שיכול לקרוא ולנתח חבילות מידע (פקטות) בזמן אמת. ספקיות אינטרנט משתמשות בטכנולוגיה נגד מתקפות האקרים ולשיפור יעילות הרשת, אך ניתן גם להשתמש בה כדי לחסום אתרים, לעקוב אחר משתמשים ברשת ולשחזר הודעות מייל.
חוואוי אומרת כי מעולם לא מכרה מערכת למובינט ולא מוכרת ציוד DPI באיראן. אולם אדם הבקיא בפרטים אומר שמובינט אכן רכשה ציוד DPI מחוואוי לפני תחילת פעילותה ב-2010. המקור אינו יודע כיצד החברה רכשה את המערכת או אם היא אכן משתמשת בה.
דובר חוואוי הגיב ואמר כי "זה לא מתפקידנו לאשר או להכחיש פרטים לגבי ציוד הנמצא אצל חברות אחרות". מאוחר יותר אמר כי "למיטב הבנתנו, למובינט אין ציוד כזה". נציג החברה האיראנית סירב לענות על השאלה, ואמר רק כי "אז אתם יודעים את התשובות. למה אתם צריכים אישור?".
הפשטות היחסית שבה יכולה איראן לרכוש טכנולוגיה המאפשרת מעקב אחר האזרחים מדגישה ביתר שאת את משחק החתול והעכבר של הקמפיין האירופי-אמריקאי המנסה להביא את המדינה לעצירת תוכנית הגרעין באמצעות סנקציות כלכליות. רק בשנה האחרונה החלו אירופה וארה"ב – אשר עד כה מיקדו את מאמציהן בעיקר בסנקציות על בנקים ותעשיית הנפט – לשים את יהבן גם על מכירת ציוד ריגול. אולם אפילו כעת, החרם אינו כלל עולמי, ולא כולל חברות סיניות.
מפגין באיראן. הממשלה עוקבת גם אחריו? | צילום: רויטרס
במארס דיווחה רויטרס כי חברת ZTE הסינית מכרה למפעילת הטלקום הגדולה באיראן TCI ציוד מעקב מבוסס DPI, שהיה מסוגלות לעקוב אחר קווים נייחים, ניידים וחיבור לאינטרנט. מאוחר יותר אמרה ZTE כי בכוונתה להפחית את עסקיה באיראן. חוואוי שיחררה הודעה דומה לפני שנה.
"ההאזנה – נושא רגיש"
במקרה של חוואוי, המסמכים שהגיעו לידי רויטרס סותרים את הצהרות החברה, לפיהן אינה מוכרת ציוד פיקוח לאיראן. בהצהרה שעדיין מופיעה באתר האינטרנט שלה ופורסמה מוקדם יותר השנה, כותבת החברה הסינית כי "מעולם לא היינו מעורבים ואיננו מספקים כל שירות הקשור לטכנולוגיות פיקוח או סינון או ציוד מסוג זה בשום מקום בעולם".
אולם תיאור המערכות שמופיע במסמכי חוואוי מדגיש את יכולות סינון התכנים ואת היכולת לאפשר בקרה על ידי גופים בטחוניים. כך, לדוגמא, הצעה שנשלחה למובינט באפריל 2009 מציעה מה שחוואוי מכנה "פתרונות האזנה חוקיים" (LI). ההצעה הוכנה על ידי חברת המסחר הסינית CMEC, אשר מציינת במסמך כי בחרה בחוואוי כשותפה להגשת ההצעה במכרז. "כפי שאנחנו יודעים, האזנה חוקית היא חובה באיראן, ומהווה נושא רגיש עבור חברות במדינה", נכתב בהצעה.
התרשים המצורף להצעה מראה כיצד המערכת מסוגלת לשכפל מידע ולשדר מספר עותקים לתחנות "השגחה" שונות. הוא מציין גם כי יותר מ-0.5% מן המשתמשים הרשומים יכולים להיות מסומנים כמטרות, וכי הם לא יידעו שהתקשורת שלהם מנוטרת. על פי המסמך, פתרון ההאזנה החוקית פותח על ידי חוואוי.
CMEC היא חלק מקונגלומרט שכולל יחידה שנמצאת כבר שנים תחת סנקציות אמריקאיות בטענה שהיא עוזרת לאיראן ולעראק להשיג נשק להשמדה המונית. CMEC סירבה להגיב להאשמות. חוואוי טוענת כי אינה שותפה של החברה יותר.
ראוי לציין כי באיראן, כמו במרבית מדינות העולם, מפעילות התקשורת מחויבות לספק לכוחות הביטחון גישה לתקשורת האזרחית במידה שהן נדרשות לכך. אולם אנשים אשר עבדו בחברות הטלקום באיראן אומרים שהרשויות שם מבצעות שימוש מופרז בכוחן, ועוקבות אחרי אזרחים בלי צו ובלי הסברים.
בתגובה לידיעה, ציטט דובר מטעם שגריר איראן באו"ם חלקים מתוך החוקה האיראנית, שבהם נכתב כי "הקלטת שיחות טלפון, האזנה וצנזורה הם אסורים, מלבד כפי שצוין בחוק".
כתבות נוספות בנושא:
חשיפה: אריקסון ממשיכה לקיים עסקים עם חברות הסלולר באיראן
החזית החדשה: כך סוגרת איראן את הפיגור במלחמת ההאקרים
לאחר ההחשכה בסוריה: כמה קשה לנתק את האינטרנט בישראל?
|
