"איום על שטחים פתוחים" הוא איום על בני האדם

השבוע הפציעה בעיתונים מודעת תעמולה גדולת מימדים מטעם הליכוד. המודעה מונה שורה ארוכה של הישגים – לפחות לדעת המזמינים – של ממשלת נתניהו בתחום הכלכלי-חברתי. אחד הסעיפים שבהם מתגאה הממשלה הוא "הצלת חופים ציבוריים – פלמחים, ניצנים ועוד".

יחי האירוניה. הרי ממש בימים אלה מתברר שהצלת חוף פלמחים, שנתניהו התחייב עליה חגיגית בתום ישיבת הממשלה בקיץ 2010, עלולה להתגלות כהמחאה חסרת כיסוי. שנתיים וחצי חלפו מאז ההבטחה ההיא, אבל הממשלה עדיין לא טרחה להכניס את היד לכיס, לפצות את היזמים ולהביא לביטולה הסופי של התוכנית לבנות על החוף כפר נופש יוקרתי.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

אם זה לא יקרה בימים הקרובים מאוד, מוסדות התכנון יחזירו כנראה את תוכנית הבנייה לתוקף. הדבר המדאיג הוא, שבלשכת ראש הממשלה אולי אפילו לא מודעים לכך שלהתרברבות במודעה אין קשר למציאות. 

ההתפתחויות המדאיגות בפלמחים ריחפו בחלל החדר שבו הציגו אתמול אנשי החברה להגנת הטבע את דו"ח האיומים לשנת 2013 – השישי בסידרה שיצאה לדרך ב-2008. מדי שנה ממפים אנשי החברה את התוכניות המתרקמות לאורכה ולרוחבה של הארץ ואשר מאיימות לכרסם את מעט השטחים הפתוחים ונכסי הטבע שעוד נותרו לנו. המספר גדל בהתמדה: מ-68 איומים ב-2008, עד 119 השנה. כמעט הכפלה. בחברה להגנת הטבע מתעקשים שלא מדובר, כמו שקורה לעיתים בעולם הרפואה, בשכלול יכולת האיבחון.

בכל דיונה רואים אצלנו פוטנציאל לרב קומות. חוף פלמחים | צילום: החברה להגנת הטבע

משנה לשנה נעשים היזמים והנדל"ניסטים רעבים יותר, ומעמדו של הציבור במוסדות התכנון שאמורים להגן עליו חלש יותר. בכתב העת היוקרתי "נייצ'ר" פורסמה לפני מספר שנים מפת העולם, בה מסומנים באדום 1.5% השטחים החשובים ביותר על פני הכדור מבחינת המערכת האקולוגית הגלובאלית. ישראל בפנים, אדומה מדן ועד אילת. בזמן שהעולם רואה ברצועה הצרה שמפגישה בין שלוש יבשות נכס טבע בעל חשיבות אוניברסלית, אצלינו רואים בכל דיונה מגרש שעליו צריך לקום רב קומות, ובכל שדה פתוח פוטנציאל לקניון.

המאבק בין הפיתוח לפתוח הולך ומחריף עם השנים. ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם המפותח. כדי ש-8 מיליון אנשים יוכלו לנהל חיים סבירים על פיסת קרקע צנועה, הם מוכרחים לתכנן אותה בתבונה ובזהירות, מתוך ראייה רחבה של טובת הכלל. בחברה להגנת הטבע, ולא רק שם, מרגישים שבמוסדות התכנון מנשבת רוח הפוכה לחלוטין.

הרפורמה המסוכנת שניסה לקדם נתניהו נבלמה לפי שעה, אבל רוח המפקד מחלחלת. האווירה היא פרו יזמית, פרו נדל"נית. הציבור שמבקש להתגונן מפני פגיעה באיכות חייו, באינטרסים שלו, בצדק החברתי ובצדק הסביבתי, נתפס כנודניק, מכשול שצריך לחלוף על פניו בדרך לעוד עיסקה מניבה. מגדל יוקרתי על חוף הים הוא "פיתוח", ואת פשוטי העם שמעוניינים להמשיך ליהנות מהחוף הפתוח איש לא סופר. 

נתניהו. אוריינטציה פרו נדל"נית | צילום: רויטרס

האיומים משתרעים מקצה הארץ ועד קצה: החל מהתוכנית השערורייתית להקים 10 יישובים חדשים בין באר שבע לערד (שירוקנו את יישובי הדרום החבוטים ממעט השכבות הסוציו-אקונומיות החזקות שנותרו בהם), דרך הקמת איזור תעשייה על הדיונות היפהפיות של אשדוד, תוכניות לסלילת כבישים ובנייה על חשבון יערות הכרמל, קידוח נפט מול חופי הרצליה והפרוייקט הענק של הפקת נפט מפצלי שמן, שעלול לשנות לעד את פניהם של עמק האלה וחבל עדולם. למעשה, המונח הוותיק "איום על שטחים פתוחים" מפחית בחומרת הסכנה. הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו – מדובר באיום על בני האדם. 

זירת המאבק השתנתה: עתיד הארץ ועיצוב פניה לא נקבעים ברוב המקרים במאבקים הרואיים שמתנהלים על גבעות מוריקות, אלא תחת אורות הניאון בחדרים של מוסדות התכנון. בחברה להגנת הטבע מכירים את הטענות הוותיקות נגד הירוקים שיודעים רק להתנגד, ולכן מקפידים להציע חלופה לכל תכנית. הירוקים של 2012 כבר לא אומרים רק מה לא – אלא גם מה כן. 

זה לא שאין להם הצלחות: התוכנית המגלומנית למתוח גשר ענק מעל נחל כזיב נגנזה בינתיים, הרחבת העיר אלעד על חשבון שמורת טבע בוטלה, הרעיון המופרך להקים שדה תעופה בינלאומי בעמק יזרעאל הוקפא (וכנראה יוגשם בדרום, שם הוא רצוי מאוד). רק שאת ההצלחות צריך לחגוג בזהירות: כמו שמוכיח המקרה של פלמחים, הן תמיד עלולות להתגלות כזמניות. הנזקים, לעומת זאת, נשארים איתנו לתמיד. מישהו אמר הולילנד?

[email protected]