איחוד או פיצול: מדוע אסור שבריטניה תעזוב את אירופה?

משאל עם רב חשיבות ייערך ב-23 ביוני הקרוב ובו יקבע האם בריטניה תפרוש מגוש האירו או לא. אם המצביעים יחליטו לנטוש זו תהיה קטסטרופה, שבסופו של דבר תסכן את כל המבנים הפוליטיים והביטחוניים שנוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה ואפשרו ליבשת המנופצת להתאושש במהירות מההרס הפיזי של המלחמה, ולגרש באורח פלא את היריבות הרצחנית בין גרמניה לצרפת אל פח האשפה של ההיסטוריה. כיום מלחמה בין שתי המדינות הללו לא מתקבלת על הדעת בשום אופן.

האיחוד האירופי – חרף פגמים שיש בו ושעזרו להביא אותנו לעברי פי התהום – היה עד כה הצלחה יוצאת דופן. גבולות בין מדינות שלחמו זו בזו בעבר כמו נמחקו. המסחר התוך אירופי פרח. הודות למטבע אחיד, ההון זורם כעת באין מפריע בין 19 המדינות שאימצו את היורו, ממש כשם שהוא זורם בין 50 המדינות של ארצות הברית.

מאז נפילת חומת ברלין האיחוד האירופי היה כוח כביר שהניע ליברליזציה ודמוקרטיזציה בקרב מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות לשעבר. הוא סיפק למדינות אלו תמריץ ליישם רפורמות גדולות, כנגד אופוזיציה פוטנציאלית של אינטרסים פנימיים מיוחדים המושרשים בכל אחת מהן.

יש הרבה מה לא לאהוב באופן שבו התפתח האיחוד האירופי. מטהו של האיחוד הממוקם בבריסל' וההליכים הבירוקרטיים שלו' מופרעים שוב ושוב בפרשיות שחיתות. האיחוד היה להר געש של רגולציה קטנונית, פולשנית ומגוחכת, עד לרמה של להגדיר מהי מהותה של בננה. הבריטים, במיוחד, מתרעמים על פסקי דין שממרים באופן בוטה את פיה של המסורת הבריטית המפורסמת של "חוק מקובל" (common law). כמו כן, גם פעולות האיחוד בתחום של הגבלים עסקיים היו אנטי-חדשניות באופן שגרתי ונוקשה.

Fotolia :תישאר או תיסוג? ביוני משאל עם מכריע יתקיים בבריטניה | צילום

יותר מדי מנהיגים פוליטיים ובירוקרטים אירופאים מכורים למיסוי גבוה. נושא קבוע באיחוד האירופי, במיוחד מצדן של גרמניה וצרפת הממסות הגבוהות, הוא "הרמוניזציה של מיסוי" – לשון מכובסת להטלת חובה על כל 28 המדינות החברות להעלות את שיעורי המס שלהן.

האבולוציה של האיחוד האירופי התפשטה הרבה מעבר למה שיוצריו המקוריים התכוונו שהוא יהיה – אזור של סחר חופשי עם שיתוף פעולה פוליטי הולך וגדל. במקום זאת, מנהיגים מהיבשת ניסו בכוח לבנות איחוד פוליטי של ממש, מעין ארצות הברית של אירופה. לרוע המזל, הדחיפה לכך התרחשה מבלי להשיג את הסכמתם של כל הנשלטים לאורך הדרך, דבר שתידלק את עלייתן של מפלגות פוליטיות המושתתות על שנאת זרים.

נכון לעכשיו, נקודת רתיחה שהולכת ומתחממת כל העת יותר ויותר מבחינתם של ספקנים בנוגע ליורו, באנגליה ובמקומות אחרים, היא ההגירה. לנוכח הכלכלה הלא תוססת במיוחד ביבשת כעת, זו נקודה שרק מעצימה שם מתחים חברתיים.

אבל העבריין הגדול מכולם שפוגם במרקם העדין של האיחוד האירופי היא הקיפאון הכלכלי. מנהיגים כמו שכחו מה מאפשר לכלכלות לצמוח: רמות הגיוניות של מיסוי, הוצאות ורגולציה, במיוחד בכל הנוגע לשכירת ופיטוריי עובדים. כשהמשבר הכלכלי של 2008-2009 פגע, המגזר הפרטי היה מי שספג את רובו של "הצנע", ודידה לאטו אל ההתאוששות. נערת הפוסטר של הטיפשות הזו של תבוסה עצמית הייתה יוון, שנחנקת מדיאטה של מיסים הולכים וגדלים והתנפחות של הממשלה.

מדוע אם כן על בריטניה להישאר באיחוד האירופי?

יציאה בריטית תספק דלק לכוחות ההתפוררות שמאיימים כעת על האיחוד האירופי, ותהינה לה השלכות מכוערות ברמה הפוליטית והכלכלית. ניתוק היחסים יגביה את הלהבות של הפרוטקציוניזם והלאומיות הקיצונית, כוחות ששוב בוחשים בקלחת וצוברים כוח. שנות ה-30 של המאה הקודמת הן ההוכחה לאן כל זה יכול להוביל.

היו אלו הזוועות של השפל הכלכלי הגדול – מחסומי סחר גורפים וצמצום התחרות – שהיוו את התנופה למהלכים שלאחר מלחמת העולם השנייה, מהלכים שבסופם הוקם האיחוד האירופי.

התחפפות בריטית תסכן גם את הממלכה המאוחדת עצמה: סקוטלנד התקרבה מאוד להצליח בכך כבר ב-2014. הסקוטים רוצים להישאר באיחוד האירופי, והסיכוי ל-"אקזיט בריטי" כבר החל מחדיר מחדש אנרגיה בקרב הכוחות הבדלניים. עלינו גם לזכור שהשלום הרופף תמיד בצפון אירלנד עשוי לעמוד בפני סכנה.

ההשלכות הכלכליות השליליות של נסיגה בריטית הן אמיתיות. המצדדים ביציאה כזו מניחים בעליצות שעמי בריטניה ישמרו על הגישה הנוכחית שלהם לסחר חופשי עם יתר 27 מדינות האיחוד האירופי. יש לכך סיכוי קלוש. נורבגיה ושוויץ, שתי מדינות שאינן חלק מהאיחוד האירופי, משלמות עמלות בכדי לקבל גישה לשוק הענק הזה וחייבות גם לציית למרבית התקנות של האיחוד. כאזהרה למדינות אחרות שעשויות לרצות לצאת, האיחוד האירופי יהפוך את היציאה הבריטית ליקרה במיוחד. יתר על כן, לאיחוד האירופי יש מספר הסכמי סחר חופשי מיוחדים עם מדינות שונות ברחבי העולם, כמו למשל מקסיקו. בריטניה, שנשענת באופן משמעותי על יצוא, תצטרך לשאת ולתת מחדש על הסכמי סחר עם מדינות כאלו – אבל בלי שיעמוד מאחוריה כוח המיקוח של השוק האירופי הרחב.

Fotolia :האם המסים באיחוד יעלו או ירדו? בריטניה צריכה להשפיע ולא לנטוש | צילום

במקום להפנות את גבה לאירופה ולהפוך את עצמה לענייה יותר אגב כך – ומבלי אפילו להזכיר את הליבוי של כוחות אנטי ליברליים שעולים כעת בכל מקום שינבע מכך – בריטניה צריכה לעשות את ההפך: להישאר באיחוד ולנהל קמפיין דיפלומטי אגרסיבי, יציב ושעומדת מאחוריו מחשבה מעמיקה על ביצוע רפורמה באיחוד. גרמניה וצרפת יתנגדו, אבל לונדון לגמרי מסוגלת להשיג תמיכה מקרב חברות אחרות, כמו למשל פולין ורוב המדינות האחרות במרכז ובמזרח היבשת, כמו גם את המדינות הבלטיות, כמו לטביה, אסטוניה וליטא – שכולן רוצות לפרוץ מהתלם הכלכלי הממאיר שהיבשת מצאה את עצמה נתונה בו.

בריטניה, כדוגמא חיה שאחרות יוכלו לעקוב אחריה, צריכה לקחת את ההובלה בדרך ליישום רפורמה, ולדבר בגאון בציבור על מה שהיא מתכוונת לעשות. הממלכה המאוחדת כבר עוקבת אחרי הדוגמא של אירלנד בנוגע לשיעור מס החברות שלה, שעתיד לרדת ל-18%. שיקצצו אותו עוד קצת. שיחתכו את מס רווח ההון המגוחך שעומד כעת על 28%, המעכב את יצירתם של עסקים חדשים וטיפוחן של חברות הענק של מחר. יש לנוע לכיוון מיסוי שטוח, כשם שמספר חברות חדשות יותר באיחוד האירופי כבר עשו לאחרונה. ויש לציין, לאורך המערכה האינסופית של פגישות שרי האיחוד האירופי, מה כבר הושג במגזר הציבורי של בריטניה: הוא רזה ביותר ממיליון עובדים במשך שש השנים האחרונות, בעקבות שחרור משאבים לכיוון של צמיחה כלכלית.

בריטניה הצילה את הציוויליזציה ב-1940. באופן הרבה פחות דרמטי – ולפני שנגיע פעם נוספת לתחתיתה של תהום כזו – היא מסוגלת לעשות זאת שוב.