אייקונים: 10 השמות הכי חמים בסצינת האמנות המקומית

ענף האמנות הישראלי חי ופועם. מחזור מכירות יצירות האמנות השנתי בישראל הוערך באחרונה בכ־50 מיליון דולר ותוצרי השגשוג ניכרים לעין; גלריות חדשות נפתחות, אמנים ישראליים משתתפים באירועי אמנות חשובים בחו"ל, בתי הספר והסדנאות הומים אדם, ירידי אמנות מתקיימים מדי שנה ומושכים קהל רב ומוזיאונים מרבים להתחדש.

גם המשקיעים מכירים באמנות כאפיק השקעה לגיטימי; אספני אמנות חדשים מצטרפים למילייה, שהיה עד כה מצומצם, ומחירי היצירות של אמנים צעירים ועכשוויים ממריאים בהתאם.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

קיבצנו כאן את הכוכבים החדשים שהבליחו באחרונה בשמי ענף האמנות המקומי. עשר האושיות שנחשבות לכוחות המשפיעים בענף, אשר בשנים האחרונות צברו מוניטין והינן מחוזרות על ידי הגלריסטים ומנהלי המוזיאונים המובילים בישראל. השם של כל אחד ואחת ברשימה הבאה הפך בשנים האחרונות שגור בפי אוצרים, מבקרים ואספנים, וכולם כאחד מעוררים השראה.

שם: דורון רבינא

גיל: 40

תחום: אמן ואוצר

רזומה: ב־2009 התמנה במקום יאיר גרבוז לתפקיד מנהל המדרשה לאמנות בבית ברל – מוסד אקדמי שנחשב למוביל בארץ בהכשרת אמנים בתחום האמנות הפלסטית, הווידיאו, המדיה הדיגיטלית והקולנוע – ומאז נחשב לדמות מפתח בעולם האמנות.

טרם מינויו לתפקיד, השתתף כאמן בתערוכות מרכזיות בארץ ובעולם, זכה בפרס קיפר לאמן צעיר (1997), פרס שר התרבות בתחום האמנות הפלסטית (2008) וייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בסן פאולו. בשמונה השנים האחרונות היה האוצר של גלריית המדרשה לאמנות בתל אביב, ובין היתר אצר תערוכה רחבת היקף לסיכום 60 שנה באמנות הישראלית.

מוטי עומר ז"ל, מנהל מוזיאון תל אביב, העריך מאוד את יכולותיו כאוצר. סוזן לנדאו, האוצרת הראשית של מוזיאון ישראל, מינתה אותו כיועץ מיוחד. ודליה לוין, מנהלת מוזיאון הרצליה, העניקה לו את המפתחות לתערוכות המובילות. בשנתיים האחרונות אצר גם תערוכות משמעותיות מעבר לים.

מושאי התשוקה של רבינא ביצירותיו הם הזר, השחור, הערבי. הוא עורג ומפשיט אותם. מבקריו מסבירים את כוח משיכתו בכך ש"יש לו יכולת לנוע על הגבול הדק שבין אסתטיקה בורגנית להתנסות חתרנית, מעוררת מחלוקת, שמציגה חיים מוקצנים. רבינא מצליח להכניס את הדימויים הקיצוניים האלה לסלונים המהוגנים של ישראל, בלי שהאספנים יהיו מודעים תמיד למסרים הבוטים שמסתתרים מתחת לסדין הנקי".

פסל של רבינא, 2009

שם: ארם גרשוני

גיל: 45

תחום: צייר פיגורטיבי

רזומה: למרות שלא למד ציור או אמנות בצורה מסודרת, נחשב גרשוני, בנו של הצייר וחתן פרס ישראל משה גרשוני, למוביל דרך בתחומו. גרשוני אינו מרבה להציג, אין לו גלריה שמייצגת אותו, יחסי ציבור או סוכן. תערוכת היחיד הראשונה שלו הייתה בשנת 2003 בגלריה אלון שגב בתל אביב והשנייה ב־2009 במוזיאון תל אביב, אותה אצר מוטי עומר ז"ל.

בנוסף, לימד גרשוני גם באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ובסדנה לרישום וציור בירושלים. לפני שמונה שנים, פתח יחד עם אמנים נוספים את בית הספר התחנה בתל אביב ללימוד רישום וציור פיגורטיבי, בו הוא מלמד עד היום בכיתות אמן. נראה כי המוניטין שהקנו לו עבודותיו הוא שמושך לבית הספר הקטן תלמידים חדשים רבים מדי שנה, בהתמדה.

כיום מתקיימות בבית הספר תוכניות לימודים מלאות של שלוש שנים, שיעורי ערב וכיתות אמן. ציוריו מבוקשים מאוד על ידי אספנים, הפונים אליו ישירות לסטודיו ועוקבים אחר עבודתו מקרוב.

בקרב רבים בשוק האמנות מוכר גרשוני כאמן בעל איכויות גבוהות אשר אין עוררין על היותו משפיע רבות בתחומו על אמנים ואספנים כאחד. מאידך, יש הטוענים כי התמקדותו והעמקתו האבסולוטית בנישה הפיגורטיבית ובעיקר בפורטרטים, יש בה כדי להגביל את יכולת התפתחותו ולכן גם את השפעתו לטווח הרחוק.

קרמבו, יצירה של גרשוני

שם: ג'ייסון אריסון

גיל: 31

תחום: יו"ר הקרן המשפחתית על שם תד אריסון

רזומה: בנה של אשת העסקים והפילנתרופית שרי אריסון. מאז קיומה ועד היום תרמה הקרן המשפחתית ליותר מ־1,250 ארגונים בישראל, בתחומי חינוך, בריאות, ילדים ונוער, אוכלוסיות במצוקה, נכויות, תרבות, אמנות וספורט.

גורמים בענף מעידים כי תחום האמנות קרוב מאוד ללבו של אריסון, ותחת ניהולו תורמת הקרן בשנים האחרונות למגוון רחב של פרויקטים ופועלת לקידום הנושא בפריפריה.

עם זאת, המיזם שהכניס את אריסון הצעיר לרשימת המשפיעים החדשים הוא "ארטפורט", מרכז שהוקם השנה במטרה לעודד ולקדם אמנות צעירה בתל אביב. המרכז, שממוקם במתחם העסקים והיצירה ברחוב בן צבי בעיר, משמש בית לאמנים צעירים, תוך שיתוף הקהילה והקהל הרחב בפעילות האמנותית. המרכז משתרע על פני 500 מ"ר וכולל מתחם תערוכות מרכזי וסטודיו לכל אחד מהאמנים הצעירים שנבחרו לפרויקט.

במסגרת הפרויקט זכו השנה 14 אמנים צעירים, שישה ישראלים ושמונה מחו"ל, בסטודיו במתחם, במלגת קיום חודשית ובאופציה למגורים. הפרויקט כולל גם תוכנית העשרה של תערוכות, סדנאות מקצועיות, כיתות אמן, כנסים, מפגשי סלון ויוזמות קהילתיות שונות המיועדות לקהל האמנים, לקהל שוחרי האמנות ולציבור הרחב.

מרכז ארטפורט

שם: שלום שפילמן

גיל: 65

תחום: אספן ומייסד מכון שפילמן לצילום

רזומה: במשך שנים רבות היה שפילמן איש עסקים בתחום ההשקעות. התעניינותו בתחום הצילום המודרני החלה לפני שנים מועטות יחסית והתפתחה בעקבות לימודיו והמחקר האקדמי שלו העוסק בקשר בין צילום לפילוסופיה. את "מכון שפילמן לצילום" ייסד ב־2010, במטרה כי ישמש במה לדיון ולחקר סוגיות בשיח תולדות האמנות, ההיסטורי, התיאורטי והפילוסופי הסובב את המדיום.

מאז נפתח המכון ברחוב שוקן בתל אביב, הוא מקיים ימי עיון, הרצאות, סדנאות, תערוכות, קבוצות קריאה, סיורים מונְחים והדרכות לקהל הרחב. כמו כן, ייסד המכון מפעל תרגומים לעברית של מאמרים בתחום התיאוריה והביקורת של הצילום ומוציא לאור ספרי עיון וקטלוגים של תערוכות. זה שש שנים מעניק המכון מלגות לסטודנטים מצטיינים לתואר ראשון.

החל מהשנה תורחב תוכנית הפרסים גם לסטודנטים לתואר שני. הסטודנטים הזוכים ייבחרו על ידי ועדת שיפוט מקצועית שהרכבה מתחלף מדי שנה. גובה הפרס עומד על כ־10,000 שקל לכל סטודנט. סבב התמיכות של המכון הוא דו־שנתי וניתן על עבודות בתחום הכתיבה, המחקר וקיום של ימי עיון וסימפוזיונים – בסכום כולל של 60 אלף שקל. כמו כן, פעם בשנתיים מוענק פרס שפילמן למצוינות בצילום. הפרס, בגובה 45 אלף דולר, מאפשר לחוקרים בצילום להתמסר למחקר חדש אשר יקדם את הידע וההבנה בתחום. לראשונה ניתן הפרס בשנת 2010 לאמנית הישראלית מיכל היימן.

בנוסף, המכון כולל מוזיאון שבו מוצג האוסף האיכותי ורחב ההיקף של שפילמן, הכולל עבודות צילום מודרני של אמנים ישראליים ובינלאומיים. שוויו של אוסף שפילמן מוערך בכמה עשרות מיליוני שקלים. 

גורמים שונים בתחום סבורים כי כך צריך מוזיאון להיראות: "חלל תצוגה שנועד לקדם את האמנות והאמנים, ומעניק תמיכה ממניעים פילנתרופיים מבלי לצפות לרווח כלכלי". מצד שני, יש הקובלים כי בתמיכתו הרבה, שפילמן "חונק באהבה" את תחום הצילום המודרני בענף האמנות בישראל ולא מותיר מקום לדריסת רגל של אחרים.

מתוך תערוכת LUMA במכון שפילמן | צילום: דודו בכר

שם: דרורית גור אריה

גיל: בשנות ה־50 לחייה

תחום: האוצרת הראשית ומנהלת מוזיאון פ"ת לאמנות

רזומה: בשנים האחרונות מטביעה את חותמה בשדה האמנות הישראלי כאחת האוצרות המעניינות והמשפיעות. מאז יזמה את פתיחתו המחודשת של מוזיאון פתח תקווה כמוזיאון לאמנות עכשווית בסוף שנת 2004, הצליחה ליצור אלטרנטיבה מרתקת למוזיאונים הגדולים. זאת בזכות הקו האוצרותי הייחודי שלה, הנושאים בהם היא בוחרת להתמקד והתייחסותה החדשנית ופורצת הגבולות ביחס לחלל המוזיאון ולגבולות בין המדיומים השונים.

בקרב קולגות נחשבת גור אריה לאוצרת נועזת, דעתנית וכמי שמוכנה לקחת סיכונים ולכן עבודתה חוצה גבולות. תחת ניהולה ואוצרותה הפך המוזיאון למוקד עלייה לרגל לחברי קהילת האמנות הישראלית והבינלאומית, לאספנים חשובים ולבעלי גלריות מובילות. ב־2010 הכתיר אותה מגזין מונוקל כאוצרת הטובה ביותר בדירוג המוזיאונים הבינלאומי שערך.

באחרונה זכתה בפרס האוצר לשנת 2012 מטעם משרד התרבות והספורט והוזמנה לאצור תערוכה בביאנלה לאמנות עכשווית שנפתחה בחודש שעבר בפוזנן בפולין. לדברי גורמים מהתחום, השפעתה ניכרת לא רק בשינוי שחוללה במוזיאון ובתדמיתה של פתח תקווה, אלא גם בכך שבעקיפין גרמה לעיריות נוספות ברחבי הארץ להכיר בחשיבותם של מוסדות אמנות עירוניים ולהקצות משאבים גם לתחום זה.

מתוך תערוכת בקצה עולם במוזיאון פ"ת | צילום: אריאל ורהפטיג

שם: ערן רשף

גיל: 48

תחום: צייר ריאליסטי

רזומה: ביצירותיו פיתח סגנון אישי וייחודי הזוכה בשנים האחרונות לביקורות נלהבות מצד קהל שוחרי האמנות ולביקוש הולך וגובר בקרב האספנים. באחרונה התפרסם בעקבות היותו אמן ישראלי עכשווי צעיר, שמכר עודו בחייו עבודה בודדת במחיר חסר תקדים של 150 אלף דולר.

בעקבות מכירה זו הוכתר רשף באחד העיתונים הכלכליים כצייר הפיגורטיבי היקר ביותר בישראל. היצירה המדוברת, "הבית השני", הוצגה בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב ב־2011.

את השכלתו הבסיסית באמנות רכש רשף במכון אבני לציור. לאחר מכן, נסע לניו יורק והשלים שני תארים תחת הדרכתו של לנרט אנדרסון. לאחר ששב עם משפחתו לישראל, הציג תערוכות יחיד ב־1999 ו־2003 בגלריה גולקונדה בתל אביב.

בשנים האחרונות הסתגר והתרכז בעבודה אינטנסיבית בסטודיו שלו. מורכבות עבודותיו הלכה והתעצמה, הן מבחינת דרך ציורן והן באפשרויות הפרשנות שהן מציעות. כוחו הגדול של הציור של רשף נובע מכך שהוא נטוע עמוק בהוויה הישראלית, אך משמעותו פורצת את גבול המקומיות ומתקבלת בהערכה רבה גם בקרב קהלים בינלאומיים.

עבודותיו נמצאות באוספים רבים, כולל אלה של מוזיאון ישראל, מוזיאון, תל אביב, שרפ קרונסון מניו יורק, יגאל אהובי, אייזיקסיטון, גיל ברנדס, דובי שיף, אי.די.בי, רותי שמחה, עו"ד אריה דנציגר, בנק הפועלים ובנק לאומי. מבחינת שווי העבודות הוא מתקרב לסטנדרט שקבעו דמויות ותיקות ומוכרות ממנו בענף, כגון משה גרשוני וסיגלית לנדאו. לפני מספר שנים נע מחירה של עבודה שלו בין 30 אלף דולר ל־50 אלף דולר, כיום הן נמכרות בטווח שבין 70 אלף דולר ועד 150 אלף דולר לעבודות גדולות.

הבית השני, יצירה של ערן רשף

שם: אמון יריב

גיל: 37

תחום: צלם, גלריסט, אספן אמנות ובעליה של גלריה גורדון

רזומה: בנם של שעיה יריב והלית ישורון ונכדו של המשורר אבות ישורון. בשנת 2004 סיים בהצטיינות את לימודיו בבצלאל, ובשנים האחרונות הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות במוזיאונים הגדולים בישראל – בחיפה, בירושלים ובתל אביב.

בין הפרסים בהם זכה: פרס הצלם הצעיר ע"ש רפאל אנג'ל ופרס ז'ראר לוי לצלם צעיר. עבודותיו הוצגו גם בגלריות נחשבות בחו"ל, ביניהן גלריה ויויאן הורן בניו יורק, וניתן למצוא רבות מהן באוספים כמו מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה לאמנות, אוסף מוזיאון לאמנות יהודית בת זמננו, סן פרנסיסקו בארצות הברית, אוסף שלום שפילמן ואוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.

בשנים האחרונות ערכן של עבודותיו עולה בהתמדה. נכון להיום עבודה אחת שלו מוערכת בכ־8,000 דולר, ולרוב הן נמכרות בסדרות. גורמים בתחום האמנות צופים לו עתיד מזהיר, ומעידים כי הצלחותיו כאמן הן "למרות, ולאו דווקא בזכות הייחוס והמעמד שנולד אליו בענף האמנות".

יריב אינו מייצג את עצמו בגלריה שהוא מנהל אלא מיוצג על ידי גלריה רוזנפלד, שם גם הציג את תערוכת היחיד האחרונה שלו "צלצל" שזכתה לביקורות אוהדות. באחרונה פתח גלריה חדשה הנקראת גורדון 2. בניגוד לגלריה גורדון הוותיקה, המייצגת בעיקר את האמנים הוותיקים ואת דור הביניים המבוסס, הגלריה החדשה מקדמת תערוכות מתחלפות של אמנים צעירים.

צילום: באדיבות גלרייה רוזפלד

שם: בן הגרי

עד כה הציג גם במספר גלריות נחשבות בגרמניה, לונדון, איטליה ועוד. ב־2008 זכה בפרס הצטיינות ע"ש רפי לביא ובפרס קרן התרבות מריקה־ישראל. ב־2009 זכה במלגת שהות יוקרתית בדיסלדורף. לפני כשנה הציג את תערוכתו המדוברת "אינוורט" (היפוך) בגלריה רוזנפלד בתל אביב.

"בישראל קשה לשווק אמנות עכשווית לקהל הרחב", מעידים גלריסטים. "הקהל הישראלי ואפילו אספני אמנות ותיקים מעדיפים לרכוש בעיקר עבודות שמן על בד. וידיאו היה ונשאר אמנות שקשה מאוד למכור". בשנה האחרונה הצליח הגרי במקום בו רבים לפניו כשלו, יצירותיו נמכרות ומחירן עולה בהתמדה: לפני כשלוש שנים נמכרו עבודות בודדות שלו בכ־1,000 דולר לאחת. לפי הערכות, כיום מגיע שוויין של כמה מהעבודות הללו גם ל־15 אלף דולר.

העבודות החדשות שהוצגו בתערוכת אינוורט, נמכרו כולן. אחת מהן נרכשה עבור אוסף שוקן, אחד הגדולים והיקרים בארץ. כיום ניתן לרכוש עבודות מסדרת אינוורט, רק מידי האספנים, במחיר של בין 20 ל־25 אלף דולר לפריט.

באחרונה נסע הגרי לניו יורק ללימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה בארה״ב. גורמים בתחום האמנות צופים כי בשנים הבאות יזכה להכרה בינלאומית ועבודותיו יוצגו גם בגלריות מובילות בחו"ל.

מתוך תערוכת אינוורט

שם: יהושע סימון

נוסף על כך, יחד עם אמנים, כותבים ואוצרים נוספים, משתתף סימון זה שנים בהקמת קבוצות והתארגנויות דוגמת כתבי העת "מעין", "מערבון", "החדש והרע", בכתיבת מאמרים ומחזות כמו "אנרגיות טובות", שמבוסס על פרוטוקול ועדת הכלכלה, ובהתארגנויות כמו "גרילה תרבות" – התארגנות משוררים הפועלת בסולידריות עם מאבקי עובדים, ו"האקדמיה החופשית" – מסגרת לימודים ניידת והקמת חללי תצוגה זמניים בעיר, דוגמת גלריית החדש והרע.

כמה מהמסגרות הללו, שהחלו כיוזמה נחשונית של בודדים, משלבות בפעילותן עוד ועוד יוצרים שיחד מייצרים פרספקטיבה ביקורתית פוליטית שזכתה לכינוי "רוח מעין". בין האמנים שהציג לראשונה בתערוכות שאצר: KNOW HOPE, נמרוד קמר (שהיום עובד עם ערוץ 4 הבריטי ומגזין VICE), מעין שטראוס, רועי צ'יקי ארד, איוה כפרי ועוד.

בשנים האחרונות פועל סימון במסגרות בינלאומיות, בהן הביאנלה של ברלין, מרכז ורה ליסט לאמנות ופוליטיקה של הניו סקול בניו יורק, סטורפרונט בניו יורק, וייט־ספייס בציריך ועוד. מאמרים שכתב פורסמו בכמה מגזינים כמו פלאש־ארט, שפרינגרין וארט אינפו־גרמניה. בימים אלה הוא מסיים כתיבת ספר על פיסול וחיים בעולם של סחורות Neo־Materialism, שיראה אור בהוצאת סטרנברג (ניו יורק וברלין).

 
מתוך התערוכה רנדריאדימה בלונדון, 2011-2010

שם: ז'וזף דדון

גיל: 36

תחום: אמן חברתי וקולנוען

רזומה: דדון עשה מסלול לא שגרתי בדרך להכרה בינלאומית; מעיר הולדתו ניס בצרפת, דרך העלייה לישראל בגיל חמש והחיים באופקים כבחור ישיבה, ועד מוזיאון הלובר בפריז, בו צולם חלק מסרטו "ציון" בכיכובה של רונית אלקבץ.

יצירתו של דדון מציעה מבט רב־תרבותי, שפה ותכנים החורגים מהשפה החזותית השגורה באמנות הישראלית העכשווית. במקביל להצלחתו בישראל וברחבי העולם, גיבש דדון חזון תרבותי להעצמת הקהילה בעיר ילדותו אופקים. ב־2009 יזם את פרויקט "במדבר" – מהלך מתמשך ורחב יריעה של אקטיביזם אמנותי־חברתי באופקים, במסגרתו יצר סרטים ועבודות וידיאו וצילום שחלקם נעשו בשיתוף עם בני נוער מקומיים, עבורם יזם דדון גם תוכניות חינוך והעשרה.

גולת הכותרת בפעילותו זו היא הפרויקט האדריכלי רחב ההיקף "אופ־אר", לו שותפים גם האדריכל צבי אפרת ומשרדו והיזם והפעיל החברתי איציק קריספל. הפרויקט מציע תכנון והקמה בפועל של מרחב קהילתי חדש שישלב בין יזמות חברתית, יצירה תרבותית ופעילות עסקית בשטחיו הנטושים עצומי הממדים של מפעל הטקסטיל אופ־אר באופקים. פרויקט זה, שעורר הדים וזכה לשבחים בארץ ובחו"ל, חשף את עיירת הפיתוח הפריפריאלית לעיני המרכז ההגמוני ולגורמים בעלי השפעה בתחום האמנות, והגדיר מחדש את המושג אקטיביזם אמנותי ואת תפקיד האמן בחברה.

בעקבות הפרויקט של דדון, הגיעו לאופקים שגריר צרפת בישראל ונספח התרבות הצרפתי, אדריכלים, אוצרים, אמנים, אספנים, עיתונאים ומבקרי אמנות מהארץ ומהעולם. פרויקט "במדבר" אף זכה לשבחים במגזין האמנות הנחשב Art Press, בתקשורת הישראלית ובעיתון הצרפתי לה מונד.

טווח מחירי עבודותיו נע היום בין 2,000 ל־15 אלף יורו. בעשור האחרון הייתה עלייה קבועה ומתמדת בשווי עבודותיו, ובשנה האחרונה לבדה נסק היקף המכירות שלו ב־50%. כמו כן, השנה נרכשו עבודותיו על ידי מכון שפילמן לצילום, מוזיאון ישראל ואספנים רבים. בחודשים הקרובים יציג בחלל האמנות מזון רוז' בפריז ובביאנלה לאמנות עכשווית של פוזנן בפולין וכבר הוזמן לשהות ברזידנסי יוקרתי לאמנים בברלין ב־2013.

אופקים, 2010, וידאו, ז'וזף דדון

כך בדקנו

בחירת המשפיעים החדשים בענף האמנות הישראלית לא הייתה קלה; לצורך כך שוחח מגזין פורבס עם מבקרים, גלריסטים, אוצרים, אמנים, אספנים ואנשי שיווק מכל גווני הקשת בתחום.

כמובן שקונצנזוס מוחלט הוא בלתי אפשרי, שכן ממש כמו רבות מהבחירות הנעשות בענף, רבים מהשמות בהם נקבו הממליצים הם עניין של אסכולות וטעם אישי – בתכנים, בשפה החזותית, בסגנון, במגמות הרווחות, בחדשנות ועוד. 

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא אמנות הווידיאו, שעד לפני זמן קצר רק מעטים הביעו בה עניין. מרבית המוזיאונים, הגלריות והאספנים היו אדישים יחסית כלפי יוצרי הווידיאו ויצירותיהם כמעט ולא קיבלו הכרה. התמורות שחלו בשנים האחרונות – בטכנולוגיה, בשפה ובטרנדים – שינו את פני הדברים וקידמו את אמנות הווידיאו אל חזית הבמה. המדיום הפך פופולרי יותר ויותר, ובהתאם לכך גם אמני וידיאו רבים זוכים כיום להערכה ולמעמד, שאך לפני שנים מועטות לא העזו לחלום עליו. 

ענף האמנות מורכב מגורמים רבים – מלבד האמנים והאוצרים, הוא מורכב גם מעולמות משיקים, כמו עולם האקדמיה והשיווק, וגם ממבקרים ואספנים. בסקירה זו השתדלנו להתייחס למגוון רחב של גורמים, ולבסוף בחרנו להתמקד בעשרה שמות שההסכמה לגבי מידת השפעתם בסצנה המקומית חזרה על עצמה בקרב מרבית הנשאלים.