|
מוזיקה היא עסק שמגלגל יותר מ־2 מיליארד דולר בשנה בתת־היבשת הודו. הבעיה היחידה היא שיותר מ־90% מההכנסות זורמות לפיראטים; דוכני תקליטורים וקלטות לא חוקיים ממלאים את ערי הודו, ובעלי החיבור לאינטרנט יכולים לבחור מבין מגוון של 100 אתרים לא חוקיים; קונים ממעמד הביניים מורידים בחשאי לטלפונים שלהם קטלוגים שלמים של להיטים בוליוודיים מבעלי חנויות מקומיות.
מהמטה שלהם בפארק אווניו בניו יורק, נערכים מייסדי Saavn (סאבן), שירות מוזיקה בסטרימינג, להעניק ל־900 מיליון מנויי הסלולר בהודו גישה חוקית לשירים במחירים נוחים, במטרה לגרוף בחזרה את ההכנסות הפיראטיות עבור חברות המוזיקה של מומבאי.
סאבן, שקיבלה את שמה ממשחק של מילה הינדית שפירושה "עונת האהבה״, מנוהלת בידי המנכ״ל וינוד בהאט (36), שייסד אותה ב־2006 יחד עם ארבעה שותפים. בראשית דרכה הפיצה החברה מוזיקה וסרטים הודיים באמצעות מוציאים לאור אמריקאים כגון אמזון, הולו ואייטיונס – עסקים שב־2009 יצרו מחזור של 3 מיליון דולר.
סאבן נהנית מ-10 מיליון משתמשים ב-912 מדינות | צילום: רויטרס
למרות הרווחיות, תחזיות הצמיחה היו מוגבלות, ובהאט תר אחר הזדמנות גדולה יותר לשרת את השוק הצרכני הצומח של הודו. לאחר שכבר ביססה קשרים עם חברות התקליטים, שינתה סאבן את המיקוד שלה וגייסה מהנדסים במאונטיין ויו, קליפורניה, כדי להקים באותה שנה שירות של מוזיקה בסטרימינג.
במאי 2010 הושק האתר Saavn.com עם 150 אלף שירים, ובתוך שישה חודשים משך מיליון משתמשים. חמישה חודשים מאוחר יותר הביאה שותפות עם גוגל אינדיה להצגת יישומון של סאבן בכל חיפוש של שיר או אמן.
בינואר 2011 השיקה החברה אפליקציית אנדרואיד, שכיום מגיעה עם עשרה דגמים סלולריים בהודו. iOS הלכה בעקבותיה ביוני. כעת, שתי האפליקציות מקבצות יחד עשרת אלפים הורדות מדי יום, והחברה כולה משרתת עשרה מיליון משתמשים פעילים מדי חודש ב־219 ארצות.
לשם השוואה, לספוטיפיי יש לפי ההערכות 20 מיליון מאזינים; לפנדורה 52 מיליון. שני שלישים מהמאזינים של סאבן הם מהודו, וחלק גדול מהשליש הנותר מורכב מקהילות הודיות בתפוצות ארצות הברית, בריטניה והמזרח התיכון. מדי חודש מצטרפים אליה חצי מיליון משתמשים.
סמארטפונים מהווים רק חלק קטן משוק הניידים בהודו וגישה שולחנית לאינטרנט קיימת בשיעורים נמוכים במדינה. ההזדמנות האמיתית עבור סאבן טמונה ב־350 מיליון ההודים בעלי טלפונים עם אפשרות גלישה אינטרנטית.
עובדים עם מהנדסים ברמה של עמק הסיליקון | צילום: רויטרס
המכשול קשור בטכנולוגיה: פיתוח שירות סטרימינג שיפעל על מגוון של טלפונים בעלי תכונות חלשות מצריך כישרון הנדסי רציני. 70% מההוצאות של סאבן הן על כוח עבודה – תוצר לוואי יקר שנובע מכך שהחברה נזקקת למהנדסים ברמה של עמק הסיליקון.
ביוני האחרון שחררו בשקט בהאט ושות' את אפליקציית הטלפון שלהם שכללה קטלוג של 1.1 מיליון שירים, והחלו מיד לתקן את הפגמים בה לפני השקת מערכת שיווק מלאה. "עד 2015 לכל אחד בהודו יהיה טלפון עם אפשרות גלישה אינטרנטית״, חוזה בהאט. סאבן מתכוונת להיות שם – על כל אחד ואחד מ־1.2 מיליארד הטלפונים האלה.
נכון להיום השירות נתמך פרסום לחלוטין, באמצעות סמסונג, פפסי, אינטל, יונדאי וחברות אחרות. מלבד מקדמה בהיקף משתנה, מקבלות חברות התקליטים 30% מההכנסות של סאבן.
החברה בעלת 42 העובדים אינה חושפת מספרים מדויקים, אבל המכירות ב־2011 היו ברמה של "ספרה אחת במיליונים״ ועד דצמבר הן אמורות להגיע למיליון דולר בחודש ולעלות על הוצאות התפעול השנתיות הקבועות של החברה, המגיעות ל־5 מיליון דולר. עם זאת, עד אמצע 2013 סאבן אינה מצפה לרווחים. עד אז היא תתקיים מ־6 מיליון דולר, שמגיעים מההשקעות אנג'ל ומהזרמה בסכום לא ידוע מטייגר גלובל מנג'מנט.
עד סוף השנה יכולים הלקוחות ההודים לצפות לאפשרות מינוי עבור 99 רופי בחודש – משהו כמו 2 דולרים – ובתמורה יקבלו מוזיקה זורמת ללא פרסומות וגישה לאודיו HD ולהורדות אופליין. בהאט: "אנחנו יוצרים את הענף הזה מאפס. כמה פעמים בחיים יש הזדמנות לעשות את זה?״
|
