איך הפכה הודו למדינה עם קצב הצמיחה המהיר ביותר בעולם

25 שנים אחרי המשבר הכלכלי שהביא את הודו אל סף פשיטת רגל והוביל אותה לרפורמות כלכליות דרמטיות שהזניקו את הכלכלה שלה קדימה, ושנתיים לאחר עלייתו לשלטון של נרנדרה מודי, עקפה הודו את בריטניה והפכה לכלכלה השישית בעולם במונחי תוצר נומינלי (GDP), במרחק של שנה מלעקוף את החמישית, צרפת. העקיפה הסמלית הזו היא תוצאה של שני גורמים: הראשון, קצב צמיחה מהיר של כ־8% בשנה, יותר מקצב הצמיחה של סין, והשני – הפיחות הדרמטי בפאונד הבריטי בשל ההחלטה על היציאה מהאיחוד האירופי.

הצמיחה המהירה של הודו הושגה, בין היתר, הודות לרפורמות כלכליות שהציג מודי. בתחילת 2015 הציגה ממשלתו את התקציב הראשון זה שנים שסימן מטרות לטווח ארוך, כולל קיצוץ משמעותי בבירוקרטיה, הפחתה של 5% במס החברות, השקעה של 10 מיליארד דולר בתשתיות אזרחיות ועוד מיליארד לרפורמות בבנקים ולמלחמה בשחיתות, שנועדו כולם לעודד משקיעים זרים.

מודי הכריז גם על היוזמה "לייצר בהודו" (Make in India), תוכנית ממשלתית לעידוד השקעות זרות במדינה, שתעניק גם הטבות ליצרנים הודים, אשר ישאירו את הייצור שלהם בהודו עצמה. מדובר בצעדים הכרחיים כדי למשוך השקעות, שכן הודו מדורגת נמוך באינדקס של הבנק העולמי המדרג את "מידת הקלות לעשיית עסקים" – בסביבות המקום ה־130 בשנים האחרונות, לעומת סין שמדורגת במקום ה־78 לדוגמה. הודו הכריזה כי היעד שלה הוא להיכנס ל־50 הראשונות בעולם בתוך שלוש שנים. הרפורמות של מודי נשאו פרי במהירות – כבר ב־2015 עקפה הודו את סין כיעד ההשקעות הישירות (FDI) המוביל בעולם, עם 63 מיליארד דולר.

בלאגן בארנק

צמיחה מהירה מובילה להצלחות. כך לדוגמה, שיעור העניים ירד ב־17% בשנים האחרונות. אך לצד ההצלחות, צמיחה מובילה גם לאתגרים משמעותיים שהודו לא תוכל להתחמק מהם – תיעוש ואורבניזציה מהירים ופערים מתרחבים בין מעמדות יעמידו במבחן את יכולתו של השלטון ההודי לנווט את הקטר הדוהר הזה בשנים הקרובות. להבדיל מסין, הלא דמוקרטית, שהצליחה לשמור על פיקוח מסוים על הצמיחה במשק, ובוודאי על דעת הקהל, בהודו הדמוקרטית האתגר יהיה קשה פי כמה.

המלחמה בשחיתות נמצאת גם היא בראש סדר העדיפויות של מודי, והתנהלותו בנושא שנויה במחלוקת. בנובמבר הודיעה הממשלה במפתיע על הוצאה מהמחזור של שטרות בערך 500 ו־1,000 רופי, שהם כ־85% מכלל השטרות במחזור. במקומם, הוצגו שטרות חדשים של 500 ו־2,000 רופי, הכוללים שבב אלקטרוני למעקב אחרי המסלול שהם עושים. ההודעה גרמה לכאוס מוחלט במדינה ולביקורת כלפי מודי – התקשורת התמלאה בדיווחים על אזרחים שנותרו עם שטרות כסף שלא בתוקף, מול רוכלים שסירבו לקבל אותם.

ראול גנדי, מספר שתיים במפלגת האופוזיציה בהודו, ביקר בחריפות את הצעד של מודי ואף האשים את הממשל בשחיתות. ראש הממשלה מודי, שמנסה כל העת להצטייר כמי שעושה את הדבר הנכון גם במחיר פגיעה בדעת הקהל, ציטט בתגובה דו"ח מ־1971 שקרא לסבתו של ראול, אינדירה גנדי, לבצע מהלך דומה כבר אז כדי להילחם בשחיתות.
אתגר נוסף שעמו מתמודדת הממשלה הוא הצמיחה הלא שוויונית בין 29 המדינות המרכיבות את הודו. התוצר לנפש בגואה, לדוגמה, הוא פי שמונה מהתוצר לנפש בביהר, הענייה מבין המדינות ההודיות. המדינה המאוכלסת ביותר, אוטר פרדש, עם כ־215 מיליון תושבים (קצת יותר מברזיל), מפיקה כמחצית מהתוצר שמפיקה ישראל. הפערים האלו מביאים למתיחות בתוך המדינה, ומחייבים את הממשלה להשקיע באזורים העניים יותר, מתוך תקווה לצמצם את הפער.

פוזלת לאפריקה

אל הצמיחה הכלכלית והשאיפה לשמור על יציבות בזירה הפנימית, נלווים יעדים ברורים של מדיניות חוץ הקשורים אלו באלו: שמירת הסטטוס־קוו מול פקיסטן, שיפור מאזן הכוחות מול סין ותרגום העוצמה החדשה להשפעה גיאו־פוליטית.
האטרקטיביות והעוצמה של הודו מאפשרות לה לרקוד על כל החתונות. כך, לצד שמירה על יחסים חמים עם ארצות הברית והידוק הקשרים האסטרטגיים עמה, סיכם מודי גם על שיתוף פעולה טכנולוגי בתחום הגרעין עם יפן, ועל עסקת נשק גדולה עם רוסיה בגובה של 6 מיליארד דולר לפחות (כולל רכישה של מערכות הנ"מ 400־S המתקדמות של הרוסים). מודי ופוטין הסכימו גם על קידום הפרויקט המשותף לפיתוח מטוסי קרב מהדור החמישי (מקביל ל־35־F שהגיע החודש לישראל), פרויקט בעלות של כמה עשרות מיליארדי דולרים נוספים.

צמיחה מהירה מובילה להצלחות – שיעור העניים בהודו ירד ב-17% בשנים האחרונות

כמו סין לפניה, גם הודו משקיעה מאמצים רבים בשדרוג היחסים עם מדינות העולם השלישי באפריקה ובאמריקה הלטינית כמנוף להבטחת הצמיחה הכלכלית שלה והשפעתה הפוליטית. בקיץ האחרון יצא מודי לביקור אסטרטגי בדרום אפריקה, מוזמביק, קניה וטנזניה. להודו קשרים היסטוריים עם כמה מהקולוניות הבריטיות לשעבר באפריקה – הודים התיישבו ביבשת כבר במאה ה־17, ומהטמה גנדי, המנהיג ההודי המפורסם ביותר, החל את דרכו בפעולות מחאה לא אלימות נגד תנאי המחיה של ההודים בדרום אפריקה.

הודו זקוקה למחצבים ולתוצרת חקלאית מאפריקה. אחרי שנתיים רצופות של בצורות ועלייה דרמטית במחירי הדגנים (בשיעור של 250% בחלק מהמקומות), ועל רקע שנת יבולים טובה, קיבלה הממשלה ההודית החלטה להקים מאגרחירום של 2 מיליון טון קטניות, או אם תרצו – כעשירית מהתצרוכת השנתית בהודו. מחצית מהסחורה למאגר החדש תגיע מחקלאים מקומיים ומחצית שנייה תייבא הממשלה. זו מתכננת להשתמש במאגר כדי לווסת את ההיצע בשוק ובכך למנוע עליית מחירים, בעיקר במדינות העניות בתת היבשת. לכן, עסקאות לייבוא עשרות אלפי טונות של תוצרת חקלאית הכרחיות ליציבות.

הסחר של הודו עם מדינות אפריקה זינק ממיליארד דולר ב־1995 ל־35 מיליארד ערב המשבר הכלכלי ב־2008, ול־70 מיליארד דולר השנה. זה עדיין רחוק מאוד מ־200 מיליארד הדולרים שנסחרים בין מדינות היבשת לבין סין, אבל ההודים עובדים קשה כדי לסגור את הפער. שתי שותפות הסחר הגדולות של הודו ביבשת הן ניגריה ודרום אפריקה, שאחראיות ל־16 ו־11 מיליארד דולר מהיקף הסחר הזה, בהתאמה.

גם באמריקה הלטינית הודו בונה קשרים. אחרי שבמשך שנים רבות המדיניות שלה באזור התמקדה כמעט כולה בברזיל, הפכה מקסיקו לשותפת הסחר הבולטת שלה ביבשת. כמו באפריקה, גם כאן הודו רחוקה משמעותית מהיקף ההשקעות הסיניות, אך גם כאן היא מוצאת מנהיגים שמקבלים בברכה עוד שחקן שמאפשר להם להפחית את התלות בארצות הברית ובסינים. בבייג'ינג, כמו שניתן לנחש, לא ממש אוהבים את זה.

המחסום הסיני

סין היא הנפגעת הישירה מההתחזקות ההודית. העלייה בהשקעות הזרות בהודו באה לא מעט על חשבונה של סין, שראתה את היקף ההשקעות אצלה פוחת ב־24% ב־2015. הסינים אמנם שומרים על יחסים קורקטיים עם ההודים, אך הם לא יישבו בחיבוק ידיים ויתנו להם להתפתח כאלטרנטיבה להשקעות ולצ'קים הסיניים באפריקה, או להשפעה הסינית בפורומים בינלאומיים. כך לדוגמה, היא אמנם הסכימה לקבל את הודו כחברה בארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), אך עדיין עומדת בסירובה לצרף אותה כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם.

לאחרונה, סין חסמה את הודו מהצטרפות לקבוצת המדינות המספקות טכנולוגיה גרעינית (Nuclear Suppliers Group – NSG). הפורום, המונה 48 מדינות, נועד להסדיר תפוצה של חומרים גרעיניים, והודו, המפעילה 21 כורים גרעיניים ובונה עוד שישה (רובם ככולם להפקת חשמל), מנסה כבר כמה שנים להצטרף לפורום הזה. למרות שלא חתמה על האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני (NPT), הצליחה הודו לגייס תמיכה מארצות הברית, בריטניה, צרפת ומקסיקו. למרות זאת, הסינים הצביעו נגד ומוסיפים להתעקש לא רק על חתימה של הודו על האמנה, אלא גם על צירוף של פקיסטן לפורום באותו מהלך, כדי למנוע מצב שהודו תצטרף ולאחר מכן תחסום את צירוף שכנתה היריבה.

 נרנדה מודי | צילום: פליקר

העניין ההיסטורי של סין בפקיסטן מתחזק בשנים האחרונות, כשהשתיים מפתחות נתיבי סחר חדשים מערבה, מסין, דרך פקיסטן ולכיוון המערב. מעין גרסה של המאה ה־21 לדרך המשי ההיסטורית. קיצור נתיבי הסחר ביבשה ובים יאפשר להוזיל את עלויות שילוח הסחורה הסינית למערב ויהפוך אותה לאטרקטיבית יותר עבור הצרכנים במערב. מול התוכנית הזו נרקמת אלטרנטיבה הודית־אפגנית, כשגם איראן מעורבת בחגיגה.

אנדרדוג, בינתיים

במשך שנים, ועד היום, הודו נמצאת צעד אחד מאחורי סין. סין התאימה את השוק שלה לעולם הקפיטליסטי יותר מעשור מוקדם יותר מהודו, והצמיחה המהירה שלה העניקה לה השפעה גיאו־פוליטית רבה במקומות, כמו אפריקה ואמריקה הלטינית, לפחות עשור לפני שההודים הפכו לשחקנים משמעותיים שם בעצמם. השפעה זו מיתרגמת גם לקשרים כלכליים וגם להשפעה בפורומים בינלאומיים.

להבדיל מסין, שהתחזקה כאלטרנטיבה ברורה לארה"ב ולאיחוד האירופי, והשיגה עקב כך לא מעט בנות ברית, הודו מגיעה כשחקן שלישי או רביעי לחלק מהמקומות, והאתגר שלה להצטייר כיעד אטרקטיבי יהיה קשה יותר. הודו גם חזקה מספיק בשביל לרקום קשרים עם מדינות ללא חשש מתגובה סינית. כך לדוגמה, מודי הגיע לביקור במונגוליה, שבמהלכו נחתמו 14 הסכמים שונים ושהעמיד לרשות המונגולים אשראי בגובה מיליארד דולר לשדרוג תשתיות.

הודו וסין, שצפויות להוביל את הכלכלה העולמית ביחד עם ארה"ב בעשורים הקרובים, יעבירו ככל הנראה את השנים הקרובות במאבק על שווקים חדשים (וקיימים) ועל השפעה בפורומים בינלאומיים, כשלא פעם הן יבואו האחת על חשבון השנייה. כל זאת, תוך התמודדות עם הצורך המשותף שלהן: לשמור על יציבות אזורית כדי לא לפגוע בפרויקטים הכלכליים הגדולים.