איכס על אוכל: מעדנים לאמיצים בלבד

תחום הקולינריה זוכה באחרונה לעדנה וכובש את קדמת הבמה: שפים מקצועיים מדריכים את הצופה הפשוט בתוכניות בישול איך להכין את המטעמים שלהם בבית, חובבנים מתחרים בתוכניות ריאליטי על תואר "מאסטר" ואינספור ספרי מתכונים יוצאים מדי שנה לאור.

על טעם ועל ריח אין להתווכח, כך אומר הפתגם הידוע, ובכל זאת, במסעדות פאר חולמים על כוכבי מישלן – הוכחה ניצחת לעליונותן, אשר תפריח את העסקים. אך בעוד יש מי ששאיפתם הקולינרית תדחוף אותם להתאמץ להגיע למסעדות יחידות הסגולה שזכו לדירוג היוקרתי, יש מי ששאיפתם לוקחת אותם לכיוון אחר לגמרי: לנסות ולהתנסות בכמה שיותר סוגי מזון.

ביצים רקובות, זחלים של חרקים ופולי קטניות שעברו דרך דרכי העיכול של חתול – אלו רק דוגמאות לדברים שחובבי חידושים קולינריים מושבעים בולעים במסע החיפוש שלהם אחר דגימות מכל המעדנים שלעולם יש להציע.

עבור הכתבת לורה לו, נקודת השפל הייתה "באלוט", תבשיל פיליפיני המבוסס על ביצי ברווז מופרות. "זו הייתה חוויה לא נעימה", נזכרת לו, אחת מהכותבות בבלוג נוויגייטרס שעוסק במסעות הטעמים אליהם היא יוצאת. "היו בזה עצמות. היו בזה נוצות. החלמון היה עם דם. לא היה פשוט לבלוע את זה".

מדוע להכריח את עצמך לצרוך משהו שגורם לך לרצות להקיא? "אני מאמינה שצריך לנסות כל דבר פעם אחת", אומרת לו. "יש לי רשימת פריטי חובה, והייתי רוצה לסמן 'וי' על כמה שיותר". מעבר לזה, היא מודה, "יש גם קצת עניין של תחרות". כשהיא שומעת מישהו אחר מדבר על כך שאכל משהו אקזוטי ומבחיל, זה גורם לה לרצות לגבור עליו.

למרבה המזל, אין מחסור במזונות מעוררי בחילה שאותם אתם יכולים לומר שניסיתם. תבשילים רבים שנחשבים מוערכים מאוד בארצות המקור שלהם, יכולים להיות עבור הסועד הבלתי מנוסה לא פחות מדוחים. חלקם אף ידועים בכך שטעמם הוא נרכש. כך במקרה של המעדן האיסלנדי "האקארל", העשוי מבשר כריש.  כמו רבים מהמעדנים המאתגרים את החיך, הוא מקבל את טעמו הייחודי (דמיינו דג רקוב שפוגש גבינה מצחינה) מתהליך התססה אגרסיבי, שמתרחש במשך שישה שבועות או יותר שאותם מבלה גוויית הכריש כשהיא קבורה מתחת לאדמה.

מצד שני, יש מעדנים שנשמעים זוועתיים, אך טעמם יערב אפילו לחיכו של אדם מערבי שגדל על מקדונלדס. "אסקמולס" הוא תבשיל מקסיקני המכיל זחלי נמלים שאותם חופרים משורשיו של צמח האגבה, ויש לו טעם חמאתי, אגוזי, שזיכה אותו בכינוי "קוויאר מקסיקני".

בהכללה, ככל שתתרחקו מהמטבח המערבי, כך תמצאו יותר מעדנים המאתגרים את החיך. בסין תמצאו את "ביצת מאה השנים", שנשמרה במשך חודשים עד שהפכה אפורה, ירוקה או חומה. שם תוכלו לטעום גם "מרק קני ציפורים", העשוי מקניהם של סיסי המערות, שהרוק שלהם מעניק לתבשיל את מרקם הנזלת הייחודי. אם חשקה נפשכם, תוכלו לנסות גם את ה"שרימפסים השיכורים" –  סרטנים שהוטלו לאלכוהול מרוכז ונאכלים בעודם חיים ומתפתלים. "דווקא לא היה לזה טעם גרוע", מעידה לו. "אבל זה עשה לי רע בנשמה".

אפילו במדינות שהמטבח שלהן ידוע בעידון, יש הפתעות קשות לעיכול. איטליה, מולדת הפסטה והפיצה, היא גם ביתה של ה"קאזו מארזו", גבינת חלב כבשים מסרדיניה, שבתהליך הכנתה מאפשרים לזבובים להטיל בתוכה ביצים. כשהרימות בוקעות, הן אוכלות את הגבינה ומפרישות אותה, מרככות אותה ומעצימות את טעמה. יש שמסירים את הרימות לפני האכילה; אחרים לא עושים זאת.

עבור רובנו, זחלי זבובים הם לא בדיוק הדבר הראשון שעולה בראשנו בהקשר של רומנטיקה, אולם על פי הפולקלור המקומי, יצא לגבינה הזו מוניטין של מאכל המגביר את היצר המיני. "זה לא מפתיע", טוענת לו. "באמת מסתמן שהמאכלים המגעילים ביותר מעוררים חשק מיני".

אם אתם נוטים לחוש בחילות, אך עדיין מעוניינים לדגום כמה מן הפריטים היותר אקזוטיים בתפריטי העולם, ללו יש עצה עבורכם: לכו על המטוגנים. "אני חושבת", היא אומרת. "שגם האוכל הכי מגעיל יוצא טעים כשמטגנים אותו".