Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

הפלישה לאפריקה: ארדואן מרגיש שמעמדו מתערער ומנסה לצבור עוד הישגים

אחרי שהתערב בסוריה, פונה נשיא טורקיה כעת גם לעבר מלחמת האזרחים בלוב, למאבק בתוניסיה ונמצא במסלול התנגשות עם מצרים. האם זה שלב בדרך לאימפריה טורקית חדשה?
אלון לוין ויובל בוסתן, סיקור ממוקד

כמו במדינות אחרות בכל העולם, משבר הקורונה הכה בעוצמה גם בטורקיה, והביא לזינוק באבטלה ובגרעון. לראשונה שברה הלירה הטורקית את מחסום ה־7 לירות לדולר אמריקני אחד, יותר מהשער אליו התדרדרה במשבר הכלכלי של 2018, שכמעט ריסק את הכלכלה הטורקית. ולהבדיל מישראל, לדוגמה, שנכנסה למשבר עם כלכלה בריאה וצומחת, טורקיה של הנשיא ארדואן מקרטעת כבר מספר שנים ובקושי רושמת צמיחה. “מחלות הרקע” האלה של הכלכלה הטורקית הן כנראה הסיבה שגם בשיא ימי הקורונה התעקש ארדואן שלא לסגור את טורקיה לחלוטין, מחשש לקריסה סופית של הכלכלה.

הכתבה מופיעה בגיליון הרופאים הטובים 2020 של פורבס ישראללרכישת הגיליון לחצו כאן

שיעורי התמיכה בנשיא הטורקי, שהיו גבוהים בתחילת התפרצות הקורונה, נשחקים ככל שהמשבר מעמיק, אך בשבועות האחרונים התגברו הקריאות להקדמת הבחירות, שנועדו להתקיים רק בעוד שלוש שנים. הדרך להקדמת הבחירות עוד רחוקה, אבל הנשיא הטורקי כבר מרגיש התערערות מסוימת במעמדו. בינתיים מאשים ארדואן “גורמים זרים” בפגיעה בכלכלה הטורקית – אבל הוא יודע שזה לא מספיק, והוא זקוק להישגים.

בין מזרח למערב

רג’פ טאיפ ארדואן עלה לשלטון ב־2002, ומאז הוא העלה את טורקיה למעמד של מעצמה אזורית מובילה, כזו הממקסמת את היתרונות של מיקומה ומעמדה בין מזרח למערב. מצד אחד חברה בנאט”ו – ומצד שני רוכשת נשק רוסי כמו מערכת הנ”מ S-400. מצד אחד כלכלה שתלויה במידה רבה בסחר עם האיחוד האירופי, אך מצד שני הישענות דווקא על סין וקטאר לחילוץ מקריסת הלירה הטורקית.

כך למשל, ביוני השנה עשה הבנק המרכזי הטורקי לראשונה שימוש ביואן הסיני למימון עסקאות מול סין. טורקיה היא גם אחת מתחנות המפתח ביוזמת “דרך המשי החדשה” שסין בונה מהמזרח לאירופה – אך במקביל מנהלת מו”מ מתקדם לשותפות כלכלית מקיפה עם יפן.

בסוריה, ארדואן הגיע בסוף השנה שעברה קרוב להתנגשות עם האמריקנים. הוא סיכם עם הנשיא פוטין על הסדרה, ומיד לאחר מכן ראה את הנשיא טראמפ לוקח צעד לאחור ואת האירופאים חותרים להסכם חדש בסוגיית הפליטים הסורים המבקשים לחצות את טורקיה בדרך לאיחוד.

בחודשים האחרונים, על רקע המשבר הכלכלי החדש, ארדואן החל לפעול נגד האינטרסים של רוסיה – הוא מעכב את הפעלת ה־S-400 והתערב צבאית בלוב, נגד האינטרסים הרוסיים. בתנועת נדנדה טבעית כמעט, הדרך להפשרה עם טראמפ היתה קצרה ומהירה.

היכולת הזו של ארדואן מניבה פירות לטורקיה, אך באופן טבעי כשרוקדים על כל החתונות, גם משאירים נפגעים מאחור. טורקיה של ארדואן צברה לא מעט אויבים במהלך השנים. ארדואן מצידו לא נרתע ממהלכים דרמטיים, גם כשהם מעלים את הסיכוי להתנגשות צבאית. על אף מעמדו היציב, ואולי בניסיון להבטיח אותו, פועל ארדואן בחודשים האחרונים מעבר לים – טורקיה החלה להתערב באופן אקטיבי בצפון אפריקה, מה ששם את אנקרה בקונפליקט עם רוסיה וחלקים מהאיחוד האירופי – ובמסלול התנגשות ישיר עם מצרים.

עם הפנים ללוב

מאחורי ההתערבות של טורקיה בצפון אפריקה עומדים, כתמיד, אינטרסים כלכליים אסטרטגיים. מתחילת השנה מעורבת טורקיה באופן פעיל במלחמת האזרחים בלוב, ותומכת גם באופוזיציה האיסלאמיסטית בטוניסיה. בלוב התערבה טורקיה לטובת כוחותיו של ראש הממשלה, פאיז א־סראג’, העומד בראש ממשל ההסכמה הלאומית, שזוכה להכרה ולתמיכה של מרבית המדינות בעולם. השלטון המרכזי נמצא בלחימה מתמשכת מול כוחות הנאמנים לגנרל חפתר, אשר נתמך על ידי מצרים, איחוד האמירויות, ערב הסעודית ורוסיה. מלחמת האזרחים נמשכת במדינה כשש שנים וידעה עליות ומורדות, אך ההתייצבות של טורקיה בתחילת השנה באופן ברור לצד א־סראג’, מביאה להטיית הכף לטובתו, נגד חפתר.

א-סיסי מצרים טורקיה
נשיא מצרים א-סיסי. “למצרים ולוב אינטרס אחד”. צילום: shutterstock

הציר הטורקי־לובי הזה מעורר את זעמם של רבים – צרפת מגנה את אספקת הנשק הטורקי, שמפרה את הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על לוב. קפריסין ויוון, שתי מדינות שבוודאי לא שמחות לחזות בהתחזקות טורקית, מוטרדות מהמהלכים של טורקיה ובמיוחד מהסכם שנחתם בין טורקיה ללוב לשיתוף פעולה בקידוחים וחיפושים אחר גז טבעי במים הטריטוריאליים של לוב.

קלפי מיקוח

טורקיה מנסה כבר תקופה לפעול באזור של קפריסין הטורקית, בזמן שקפריסין היוונית מנסה לסכל ניסיונות אלו. היוונים גם זועמים על ההתעלמות הטורקית מהשליטה היוונית בשטח שמסביב לכרתים. קפריסין ויוון, ביחד עם ישראל, מוטרדות גם מההשפעה שתהיה לפעילות או שליטה טורקית בשטח הימי שבין טורקיה ללוב על הנחת צינור הגז שמתוכנן מישראל, דרך קפריסין ויוון, לתוככי האיחוד האירופי.

הצינור הישראלי־קפריסאי־יווני מהווה תחרות ישירה לתשתית ההולכה שעוברת בשטח טורקיה, וכל פגיעה בו תשחק לטובת הטורקים. כך קרה, שהשאיפה של טורקיה לקבוע עובדות בשטח ולפעול מעבר למרחב המים הטריטוריאליים של המדינה, פגש את הצורך של הממשלה הלובית לתגבור נגד הגנרל חפתר. כאשר זה האחרון איים לשגר את “המתקפה האווירית הגדולה בתולדות לוב”, היתה זו טורקיה שאיימה בחזרה בתגובה חריפה.

הטורקים, מצידם, מתערבים בלוב גם כדי להשיג דריסת רגל בצפון אפריקה, אך גם כדי להשיג עמדה גיאופוליטית נוחה יותר מול תומכות המחנה היריב. מול רוסיה תמיד טוב להשיג קלפי מיקוח, במיוחד נוכח חוסר היציבות והאינטרסים השונים בסוריה. וכמו טורקיה, גם רוסיה רואה בלוב פרס חשוב – רוסיה מזהה כי שליטה על נתיבי הפליטים הזורמים לאיחוד תשמש קלף מיקוח מול האיחוד האירופי וברית נאט”ו. אבל זו לא התחרות היחידה בין טורקיה לרוסיה בלוב: טורקיה מהווה נתיב קריטי של אספקת גז רוסי לדרום אירופה. כל גיוון במקור האספקה של טורקיה – כמו ממרכז אסיה או מצפון אפריקה – פוגע באינטרסים הרוסיים ופותח מירוץ – מי יסגור עסקה ראשון.

וזו רק חזית אחת של ארדואן בלוב. עם איחוד האמירויות יש לארדואן חשבון ארוך מאז האשים את הנסיכות במעורבות בניסיון ההפיכה נגדו ב־2016. טורקיה קרובה לקטאר, הנסיכות שמוחרמת על ידי איחוד האמירויות ושאר הנסיכויות במפרץ הפרסי, והמסחר עמה מסייע לשמור על יציבות הכלכלה הטורקית.

מכל עבר

אך בתוך כל סבך האינטרסים והעימותים הזה, מאבק הכוחות המרתק וכנראה גם הנפיץ ביותר הוא בין טורקיה למצרים. העוינות בין שתי המדינות נמצאת במגמת עלייה מאז שהודח הנשיא מוחמד מורסי, שהיה חביבו של ארדואן.

קפריסין ויוון, ביחד עם ישראל, מוטרדות גם מההשפעה שתהיה לפעילות או שליטה טורקית בשטח הימי שבין טורקיה ללוב על הנחת צינור הגז שמתוכנן מישראל, דרך קפריסין ויוון, לתוככי האיחוד האירופי


בתחילת השנה, קצת אחרי תחילת ההתערבות הטורקית בלוב, שגובלת במצרים ממערב, עשתה טורקיה מהלך נוסף מדרום למצרים: היא הוזמנה על ידי סומליה לחפש נפט וגז טבעי בשטחה, ובפברואר חתמה טורקיה על הסכם משמעותי גם עם אתיופיה, לשיתוף פעולה בתחום חיפושי הנפט, הגז הטבעי והמחצבים. וכך, הצליחה טורקיה להכניס רגל בדלת גם לאתיופיה, מדינה שנמצאת בסכסוך מתמשך עם מצרים על מקורות המים של הנילוס.

למצרים מתחיל להימאס מההתחזקות הטורקית מכל עבר. הנשיא עבד אל פתח א־סיסי החל לאיים בפעולה צבאית מצרית אם הכוחות הפרו־טורקים בלוב יכבשו את סירת (Sirte), עיר נמל מרכזית הנמצאת באמצע הדרך בין טריפולי לבנגזי, הנמצאת בשליטת הגנרל חפתר. בעת ביקור כוחות הצבא המצריים הכריז א־סיסי, כי נפילת הנמל או בסיס האוויר באל־ג’ופרה לידי כוחות הממשלה יהוו קו אדום מבחינת מצרים: “אם הלובים… יבקשו מאיתנו להתערב, זה יהיה איתות לעולם שמצרים ולוב הן ארץ אחת, עם אינטרס אחד”, הצהיר א־סיסי.

מתיחות גוברת

אבל טורקיה מצידה לא מראה סימנים שבכוונתה להרפות. במקביל לפעילותה בלוב היא בוחשת גם בנעשה בטוניסיה, שחלוקה גם היא בתמיכה בין שני המחנות בלוב – הנשיא החילוני קייס סעיד תומך במחנה הגנרל חפתר, ואילו האופוזיציה של האחים המוסלמים תומכת בא־סראג’, שטורקיה מתערבת לטובתו. טורקיה עשתה שימוש מספר פעמים בשטח טוניסיה כדי לפעול אווירית בלוב, וגם מעבירה סיוע לתוך לוב משטח טוניסיה.

המתיחות באזור כולו במגמת עליה. הטורקים דוהרים קדימה ומנגד המצרים כבר מסמנים קו בחול שאחריו יצאו להתקפה. הוסיפו לכך את משבר הקורונה, שמאתגר את הממשלים בכל העולם ומגדיל את הסיכוי לפעולות שיסיחו את הדעת ממצוקה כלכלית, ותקבלו מצב נפיץ במיוחד. כששני צדדים עוינים מתקרבים להתנגשות הם לעיתים מאיימים לשם הרתעה ותו לא. אבל לעיתים מספיק ניצוץ אחד להצתת תבערה גדולה.

אלון לוין ויובל בוסתן הם העורכים הראשיים של סיקור ממוקד, ירחון מקוון לחקר מגמות ביחסים בינלאומיים

צילום תמונת השער: shutterstock