|
את ימי הסוכות בילו ראש הממשלה ושר האוצר בחופשות פרטיות. האפשרות למינוי נגיד חדש לבנק המרכזי הפכה בנסיבות אלה לבלתי מציאותית. בנימין נתניהו לא יקפיץ את יאיר לפיד מחופשתו ביפן כדי לבשר שסוף סוף הוא מסכים למינוי פרופ' צבי אקשטיין כנגיד. המחלוקת בין השניים נותרה בעינה ומתקבל הרושם כי לפיד אינו מתכוון הפעם לוותר בקלות. סוגיית מינוי הנגיד, כמו ענייני כלכלה אחרים, נדחתה ל"אחרי החגים".
ב־10 באוקטובר ייצא שר האוצר לוועידת קרן המטבע הבינלאומית שתתקיים בוושינגטון.
לפיכך, חלון ההזדמנויות למינוי הנגיד מצטמצם לשבוע המתחיל ב־29 בספטמבר ועד מועד כינוס ועידת הקרן. בינתיים אין נגיד בעירו, ואת זה מרגישים היטב בשווקים הפיננסיים.
ממלאת מקום הנגיד, קרנית פלוג, הפתיעה ביום שני בהחלטה להפחית את הריבית ל־1%
לשנה. ההחלטה דלפה לשווקים ובמהלך המסחר במט"ח התחזק הדולר ב־0.3% לאחר היחלשות מה בתחילת המסחר. פלוג קיבלה החלטה נכונה למרות ההשפעה השלילית על שוק הנדל"ן, אך עם זאת המהלך יצמצם את מרחב המחיה המוניטרי של הנגיד הבא.
פלוג ישבה עד כה על הגדר. מדיניות רכישת מטבע החוץ וההתערבות בשוק הפתוח נראתה
מגומגמת. בתקופת הנגיד סטנלי פישר הסוחרים ידעו שיש בעל בית. הוא הגדיל ללא היסוס את יתרות המטבע של ישראל, ואף המריץ את האוצר למסות משקיעים זרים על השקעות ספקולטיביות בשוק. פישר גם העדיף את עידוד הייצוא על פני שוק הנדל"ן, בנימוק שהערך המוסף של הייצוא לצמיחה ולעידוד התעסוקה גבוה.
מדיניות השב ואל תעשה הייתה מבחינת סוחרי המטבע והספקולנטים אור ירוק למתקפה על
השקל. שלא באופן מקרי, מדיניות זאת דרדרה בתחילת השבוע את היציג לרמתו הנמוכה ביותר מאוגוסט 2011 (3.5 שקלים). הסוף אינו נראה באופק, כי הוא תלוי לא רק בנגיד המקומי אלא גם בבן ברננקי, יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי.
בנק ישראל. עדיין ללא נגיד | צילום: רויטרס
מרבית החזאים טעו בשבוע שעבר לחשוב שברננקי יתחיל בצמצום כמות הזרמת המטבע (העומדת כיום על 85 מיליארד דולר לחודש). הוויכוח נסב סביב השאלה אם הכמות תצומצם ב־10 מיליארד דולר או ב־15 מיליארד דולר. אף אנליסט לא שיער שהכמות תישאר ללא שינוי, אך לאחר מעשה כולם היו חכמים והסבירו כי ההחלטה התקבלה בשל מצב התעסוקה ומהחשש להאטת צמיחת המשק האמריקאי.
כל עוד אין נגיד מקומי, וברננקי מתפקד בפועל כנגיד עולמי, השקל ימשיך להתחזק. אז נכון
שדולר נמוך מוזיל את הדילים ליוון או לאנטליה ויאפשר בסוף החודש את הפחתת מחירי הבנזין, אך את המחיר האמיתי למחדל שער החליפין ואי מינוי הנגיד משלם המשק. הייצוא התעשייתי נמצא במגמת ירידה, ועל כך מלין אפילו נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, שעד כה סיפק גיבוי כמעט מוחלט למדיניות הכלכלית.
אלא שהבעיה אינה רק בשוק המטבע. נתוני משרד השיכון, שפורסמו השבוע, מלמדים על
יוקר המחיה בשוק הדיור ועל המספר הבלתי נתפס של שנות העבודה הנדרשות כדי לקנות דירה. בנק ישראל פרסם השבוע שיתרת חובות המשכנתה של הציבור לבנקים תפחה באוגוסט ב־3 מיליארד שקל והגיעה לשיא של 284 מיליארד שקל. כדי לפעול נחרצות להורדת מחירי הדיור, יש צורך בנגיד שאינו מסתפק בשיגור הנחיות רגולטוריות לבנקים או באזהרות מסע למקבלי המשכנתאות.
נגיד במשרה מלאה היה, במסגרת תפקידו כיועץ הכלכלי לממשלה, דופק בכל כוחו על השולחן ומאיץ בשר האוצר ובראש הממשלה להציב את הפחתת מחירי הדיור כיעד לאומי. פלוג, עם כל הכבוד, לא תעשה את זה – וגם לא ברננקי.
המרוץ לשומקום של שריד
בנק לאומי פרסם ערב אחד החגים הבלתי נגמרים מודעות על כינוס אסיפה כללית של בעלי המניות ב־23 באוקטובר, לאישור בחירתם של שישה חברי דירקטוריון חדשים. יוסי שריד, לשמחתם ולרווחתם הרבה של אנשי הבנק, אינו כלול ברשימה.
הצרות והרעש הציבורי שהוא מעורר כיום על אי צירופו כמועמד לדירקטוריון הינם כאין וכאפס
בהשוואה למה שהיה מעולל, לו היה נבחר לתפקיד. שריד הציע את מועמדותו על תקן של קוריוז ואף בישר על כך במאמר בעיתון "הארץ". השכר, לדבריו, לא היה אחד משיקולי הצגת המועמדות.
פוטנציאל הנזק לבנק לאומי מבחירתו האפשרית של שריד היה נמוך אולי רק מהאפשרות שח"כ שלי יחימוביץ' הייתה נבחרת לדירקטוריון. בבנק, הסולד מכל רעש מיותר, שריד היה הופך לפרובוקטור שהיה מספק פרנסה לא רעה לתקשורת.
שריד הוא שותפו הפוליטי לשעבר של הח"כ לשעבר חיים (ג'ומס) אורון ממרצ. אורון היה אחד מחברי הוועדה שהמליצו על 11 מתוך 179 מועמדים שביקשו להתמודד על המשרה הנכספת. על רקע היכרותו המוקדמת עם שריד, אורון פסל את עצמו מטיפול במועמדותו. אורון הרחיק לכת, שכן שריד אפילו לא הגיע לשלב הראיונות האישיים. אז האם יש משהו בטענות הקיפוח של שריד וטרוניותיו על כך שהוועדה לא ניהלה פרוטוקול ישיבה ולא טרחה
להזמינו לשיחת היכרות?
יוסי שריד (משמאל). פוטנציאל נזק לבנק לאומי | צילום: רויטרס
כדאי לעשות קצת סדר. בראש ועדת המינויים שימשה שופטת בית המשפט העליון לשעבר, איילה פרוקצ'יה. חברים נוספים היו הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, דרור שטרום, שאינו חובב קפיטליזם חזירי, ושני חברי דירקטוריון המכהנים מטעם הבנק.
שריד אינו הראשון, וכנראה גם לא האחרון, המלין על קיפוח על אי מינויו לדירקטוריון בנק לאומי. לפני שנתיים היו אלה שלמה מעוז, שטען כי אי בחירתו גובלת באפליה עדתית ובהדרת "השחורים", וזיאד אבו חבלה – שטען לקיפוח על רקע מוצאו הערבי. רצה הגורל (או מישהו אחר) ואחד המועמדים הנוכחיים הוא עו"ד מוחמד סייד אחמד, ששמו מרמז על מוצאו.
"אנחנו בוועדה פעלנו באופן סיסטמתי מתוך מחשבה שעם היוודע ההמלצות יהיו כאלה שירצו
לבחון את אופן פעילותנו. מיינו 179 ומתוכם ראיינו 30. לא הגעתי לוועדה על מנת לקשט את הרשימה", אמר לי השבוע אורון. "לא ניהלנו פרוטוקולים בדיוק מהחשש שאם יתפרסמו, אנשים שהגישו את מועמדותם ולא היו מעוניינים שיידעו על כך, היו נחשפים בניגוד לרצונם. פרופסור רציני המעוניין בכהונת דירקטור לא יגיש את מועמדותו מחשש ששמו ייחשף. פעלנו בדיוק על פי המתחייב מעבודתן של ועדות איתור. פרסמנו מראש את כל הקריטריונים כמו התאמה אישית, השתלבות בעבודת הדירקטוריון ועמדות חברתיות. אני שלם לגמרי עם עבודת הוועדה".
אם כך מדוע המלצתם על דירקטור ערבי? אפליה מתקנת?
"הדירקטור שהומלץ נמצא מתאים ללא קשר למוצאו הערבי. מבחינתי, 11 המועמדים הם הראויים ביותר. אהיה שלם אם האסיפה הכללית תבחר מתוכם את המתאימים, ומבחינתי זה לא משנה מי".
חיים אורון (במרכז). פסל את עצמו מטיפול במועמדות שריד | צילום: רויטרס
"אחרי החגים" כבר כאן
עם סיום תקופת החגים וימי חול המועד יחזרו בשבוע הבא הסקטור העסקי והממשלתי לפעילות שגרתית. הח"כים החלו בפועל את חופשת "החגים" בתחילת אוגוסט, לאחר שמיהרו לאשר את תקציב 2013־2014. פגרת הכנסת שנמשכה חודשיים וחצי תסתיים ביום ראשון, 13 באוקטובר.
לאחר בזבוז שבועות העבודה היקרים יש לקוות שבמערכת הפוליטית ינצלו את הרבעון האחרון של 2013 להאצת פעילותן של הוועדות הממלכתיות השונות ושל הרפורמות, שהטיפול בהן כבר החל. בראש סדר העדיפויות ניצבת הרפורמה בנמלים, הכוללת את קידומו של המכרז להפעלת שני נמלי ים פרטיים חדשים בחיפה ובאשדוד. בית הדין לעבודה מנע השבוע מהעובדים להתחיל בעיצומים וקרא לצדדים לפתוח במו"מ, אולם נראה כי סיפור הנמלים, כמו רפורמות אחרות העומדות על סדר היום ובראשן הרפורמה בחברת החשמל והרפורמה בשירות הציבורי, מבטיחים לנו חורף חם בתחום יחסי העבודה.
המגזר העסקי צפוי לנפק מספר לא מועט של חוויות. לאחר שובם של ראשי הבנקים מוועידת קרן המטבע שתיערך ב־10 באוקטובר (בהשתתפות ראשי בנק הפועלים ובנק לאומי), ייפתח מחדש הדיון בסוגיית שכר הבכירים. שלושה עניינים מרכזיים יעסיקו את המערכת העסקית במחצית השנייה של אוקטובר, שניים מתוכם מונחים לפתחו של בית המשפט. הראשון יהיה גורל הסדר החוב באי.די.בי. שופט בית המשפט המחוזי, איתן אורנשטיין, יקבע ב־20 באוקטובר אם לקבל את הצעתו של נוחי דנקנר להסדר חוב, או להעביר את הקונצרן לגורמים אחרים.
אותו תאריך בדיוק (20 באוקטובר) יחליט בג"ץ, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, אם להיענות לעתירה ולהורות לממשלה להעביר את סוגיית ייצוא הגז לדיון בכנסת או לאשר כי הממשלה היא הסוברנית להחליט בנושא. ב־23 באוקטובר תכונס האסיפה הכללית של בעלי המניות בלאומי, כדי לבחור את ההרכב החדש של דירקטוריון הבנק. יום לפני כן (ב־22 באוקטובר) יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, שכפי הנראה יושפעו גם הן מהחלטות בג"ץ.
נוחי דנקנר. גורלו יקבע ב-20 באוקטובר | צילום: רויטרס
|
