Forbes Israel Logo

אירלנד במשבר? מחתרת הטרור עדיין קיימת ומאיימת על הסכם השלום

קווין מקגוויגן ידע שחייו לא צפויים להסתיים בשקט, שהוא לא כמי שבשנות ה־90 היה אחד המתנקשים הבכירים של הצבא האירי הרפובליקני (IRA), המחתרת הקתולית בצפון אירלנד, והמשיך ללחוץ על ההדק גם לאחר הסכם השלום, הפעם במסגרת עולם הפשע, מקגוויגן (53) הכין את הוריו, את תשעת ילדיו ואת ששת נכדיו לאפשרות שיצטרכו להיפרד ממנו מוקדם. הוא ביקש מהם להישאר משפחה חזקה ומאוחדת.

בשעות הערב המאוחרות של יום שלישי, 11 בחודש, התגשמה הנבואה. מקגוויגן ורעייתו זה 30 שנה, דולורס, הורידו מהמכונית שניים מנכדיהם בביתם לאחר שהיו איתם במשחק כדורגל מקומי, ואז עשו את דרכם בחזרה לביתם בשורט סטרנד שבמזרח בלפסט. כשיצא מקגוויגן מהמכונית בכניסה לבית, ניגשו אליו שני אלמונים וירו בו שש פעמים, בראש ובצוואר, מול עיני אשתו, ונמלטו. שכנים ניסו לסייע למקגוויגן שנשם בשארית כוחותיו, אולם דקות לאחר שפונה מהמקום באמבולנס נמסר כי לא הצליח לשרוד.

הידיעה על הרצח של מקגוויגן סחטה גינויים לא רק ממכריו שתיארו אותו כ"ג'נטלמן וחבר של כל מי שהיה בקרבתו", "לא משנה מה הנסיבות, אין הצדקה למעשה כזה", אמר ראש הממשלה המקומית, פיטר רובינסון, מנהיג הפרוטסטנטים היוניוניסטים (תומכי בריטניה). "אני מגנה ללא תנאי את המעשה המזעזע הזה", הוסיף סגנו מרטין מקגינס, בעברו ממפקדי IRA וכיום מבכירי השין פיין, המפלגה הקתולית הגדולה ביותר בצפון אירלנד.

במשך קרוב לשבוע התמלא בית המשפחה בפרחים ובמכתבי תנחומים מכל רחבי האי האירי. ניחומים הגיעו גם מאוסטרליה וגם מהשכנים הפרוטסטנטים במזרח בלפסט, שחומה עדיין מפרידה בינם לבין הקתולים. קרוב לאלף בני אדם ליוו את ארון קבורתו של מקגוויגן, שהיה מכוסה בדגל אירלנד. המשטרה הייתה פרוסה בכוחות מתוגברים מחשש למעשי אלימות נגד האבלים.

זה לא היה הרצח הראשון בצפון אירלנד השנה – 24 מעשי רצח התרחשו בין יוני 2014 ליוני 2015 וגם לא הרצח האחרון בחבל. אבל ההתנקשות במקגוויגן הוציאה מחדש את רוחות העבר שכולם קיוו שכבר נקברו עמוק באדמה לפני יותר מעשר שנים. הן מאיימות על היציבות הפוליטית בצפון אירלנד, שלא פעם מוזכרת כדוגמה שיש ללמוד ממנה לשתי קהילות דתיות יריבות החולקות את אותה אדמה והיו לכודות בסכסוך אלים ורווי טרור שהצליחו למצוא פתרון פוליטי שיאפשר להן לשתף פעולה למען כל תושבי החבל.

יותר מכל, הפרשה החזירה לקדמת הבמה את שמו של ה-IRA, אחד מארגוני הטרור הידועים לשמצה במחצית השנייה של המאה ה־20. על אף שבאופן רשמי הוא סיים סופית את פעילותו כבר לפני עשור, הודה בשבוע שעבר מפקד משטרת צפון אירלנד, ג'ורג' המילטון, כי הוא עדיין קיים ופעיל.

מטרור לפשע

הצבא האירי הרפובליקני "הזמני" הוקם בדצמבר 1969, בראשיתו של הסכסוך האלים (הטראבלס), על רקע פילוג בארגון המקורי בשל ההבלגה שנקטה הנהגתו לנוכח ההתקפות החוזרות ונשנות מצד מיליציות פרוטסטנטיות ומצד המשטרה המקומית. הפעילים הכריזו כי בכוונתם לנהל מאבק מזוין, כולל שימוש בטרור, נגד כוחות הביטחון הבריטיים, כדי להביא לאיחוד מחודש בין ששת מחוזות הצפון לרפובליקה האירית.

במשך 25 שנה הפך ה-IRA לאחד מארגוני הטרור החזקים והקטלניים בעולם. בשנות ה־70 התאמנו אנשיו לצד חברי אש"ף בלבנון וקיבלו כמויות אדירות של אמצעי לחימה משליט לוב קדאפי. הארגון היה אחראי ליותר מ־1,700 מעשי רצח – קרוב למחצית מכלל הקורבנות בסכסוך – ולמאות פיגועים בצפון אירלנד, באי הבריטי, באירלנד ובמערב אירופה, בהם הרצח של הלורד מאונבטן, בן משפחתה של המלכה אליזבת השנייה, וניסיון ההתנקשות בראש הממשלה מרגרט תאצ'ר בברייטון ב־1984.

אולם בתחילת שנות ה־90, לאחר שהבינו הממשלה הבריטית בראשות ג'ון מייג'ור והנהגת IRA שאף צד לא יכול לנצח בעימות, וכי הפתרון הפוליטי הוא הדרך היחידה לפתור את המשבר, פתחו שני הצדדים בשיחות חשאיות. הדיונים לא השיגו דבר, אולם לאחר שהגיעו בריטניה ואירלנד להסכם הקובע כי תושבי צפון אירלנד הם שיקבעו את עתידם, הכריז ארגון הטרור באוגוסט 1994 על "הפסקה מוחלטת של כל הפעולות הצבאיות".

ההכרזה הובילה לפתיחת משא ומתן בין כל הפלגים, כולל השין פיין שהיה הזרוע הפוליטית של המחתרת. אולם הדרישה כי ה-IRA יתפרק מנשקו באופן מיידי הביאה לפיצוץ השיחות ולחידוש קמפיין הטרור.

ביולי 1997, לאחר בחירתו של טוני בלייר לראש ממשלת בריטניה, שוב הפסיק ה-IRA את ההתקפות החמושות. השיחות המחודשות, בתיווכו של הסנאטור האמריקאי ג'ורג' מיטשל, הובילו להסכם "יום שישי הטוב" באפריל 1998, שקבע כי "כל הצדדים מחויבים באופן מלא לשימוש באמצעים דמוקרטיים ושלווים כדי לפתור את חילוקי הדעות הפוליטיים, ומתנגדים באופן מוחלט לשימוש בכוח".

ההסכם לא סיים את הוויכוח על פירוק הנשק של ה-IRA, על אף שמנהיגי השין פיין הבהירו שוב ושוב כי הם מחויבים לתהליך השלום. למרות הניסיונות לפתור את המחלוקת שאיימה על השלום השברירי, עברו שבע שנים תמימות, ורק ביולי 2005 פרסמה הנהגת ה-IRA הודעה רשמית על "סיום המאבק המזוין". חודשיים לאחר מכן הודיעה ועדה בינלאומית כי כל כלי הנשק של הארגון הוצאו מכלל שימוש.

המציאות דרשה מפעילי הארגון למצוא אפיקים חדשים. היו שעברו לחיים הפוליטיים כדי לנצל את ההזדמנות שהעניק הסכם השלום לקתולים להיות מעורבים בניהול העניינים השוטפים של החבל. היו שהחליטו לחיות חיים רגילים ולפרנס את בני המשפחה באופן הגון. והיו גם כאלה שלא היו מסוגלים להניח לחלוטין את הנשק. חלקם עבר לארגונים קיצוניים שהתנגדו לתהליך השלום ואחרים נכנסו לעולם הפשע, בעיקר במסגרת ארגונים שביקשו "לטהר" את הרחובות מסוחרי הסמים בשיטות אלימות, החל מירי אזהרה ברגליים ועד חיסולים, בדרך כלל אם לא שילמו להם את דמי החסות הנדרשים. לטענתם, הם זכו לתמיכה שקטה מצד אנשי השין פיין, שמאמינים כי "יש רק דרך אחת לטפל בבעיות הקיימות בקהילה שבה הם משרתים".

את אחד הארגונים הללו – "פעולה ישירה נגד סמים" – הובילו כבר בשנות ה־90 מקגוויגן וג'רארד "ג'וק" דוויסון, אחד ממפקדי ה-IRA בבלפסט. השניים חיסלו קרוב ל־20 סוחרי סמים, בהם גם מיקי מוני, ראש ארגון הפשע המוביל של צפון אירלנד, ששלט בסחר הסמים בחבל ונורה למוות ב־1995.

אבל בשלב מסוים התפתח עימות בין שני השותפים מסיבות שעדיין אינן ברורות וכנראה לא ייוודעו לעולם. דוויסון הורה לירות ברגליו של מקגוויגן. במאי האחרון נרצח דוויסון בירייה בראשו בדרום בלפסט, מול ילדים שהלכו לבית ספר יסודי ובקרבת המרכז הקהילתי שבו עבד. המשטרה עדיין לא מצאה את הרוצח, וגם מקגוויגן נחקר בחשד למעורבות במעשה, אך לא נפתחו נגדו הליכים.

הרצח עלול להביא למשבר באי כולו | צילום: thinkstock

מיד לאחר שחוסל מקגוויגן החודש, החלו השערות כי מדובר בנקמה על ההתנקשות בדוויסון. גם במשטרה לא פסלו את הקשר בין שני מעשי הרצח. תחילה נטען כי ייתכן שגורמים ב-IRA היו מעורבים ברצח הנוכחי. בשבת שעברה הכריז מפקד המשטרה, על אף שעברו עשר שנים מאז שהודיעה המחתרת האירית על התפרקותה הרשמית, כי בפועל IRA חי וקיים.

״הם לא מחרחרי מלחמה, הם לא מעורבים בפעילות חמושה במובן שבו הם עסקו בחלק מהסכסוך״, אמר מפקד המשטרה המילטון, ״עם זאת, אנחנו מעריכים שכמו מרבית הקבוצות החמושות מתקופת העימות, חלק מהמבנה של IRA משנות ה־90 נותר במקומו, אם כי המטרה שלו השתנתה באופן קיצוני״.

גם השרה הבריטית לענייני צפון אירלנד תרזה ויליירס הבהירה כי היא מאמינה ש״כמה מבנים ארגוניים של ה־ ira עדיין קיימים, אולם אין עדות שהם מעורבים בטרור או בפעילות צבאית״.

בהנהגת השין פיין מיהרו להכחיש את הדברים. ״מעשי ההרג של דוויסון ושל מקגוויגן היו שגויים. מי שהיו מעורבים לא מייצגים את התנועה הרפובליקנית. הם לא IRA .IRA נעלם, אתם יודעים״, אמר מנהיג המפלגה ג׳רי אדמס שציין כי פעילי התנועה נוטלים חלק רק בתוכניות ״פוליטיות ודמוקרטיות״.

על אף ההכחשה הגורפת, גורמים ב-IRA אישרו כי ארבעה פעילים בכירים ותיקים בארגון הם שקבעו כי מקגוויגן הוא שהיה אחראי לרצח שותפו לשעבר, אבל לטענתם זו לא הייתה הסיבה המרכזית לכך שנאלץ לשלם בחייו.

אחד מפעילי הארגון סיפר ל״בלפסט טלגרף״ כי ההחלטה לחסל את מקגוויגן התקבלה כשהתברר שהוא נמצא בשלבים מתקדמים לקראת התנקשות בפעיל בכיר נוסף של הארגון. גם התנהגותו האלימה, שכללה הכאה למוות של כלב בפטיש משום שנבח יותר מדי, ואיומים על תושבים מקומיים, תרמה לגזר דין המוות.

יותר מכך, הגורמים סיפרו כי המועצה הצבאית – הנהגת הארגון המונה שבעה חברים – עדיין קיימת. יש בה שני בכירים בשין פיין לצד בכיר בפשע המאורגן בבלפסט, מבריח דלק, ועוד שני חברים – אחד מצפון אירלנד והשני מהרפובליקה.

עוד נחשף כי יחידה של IRA בפלורידה אף שלחה בשנים 1998 ו-1999 משלוחי נשק עצומים שלא זוהו על ידי הוועדה לפירוק הנשק. אחד מכלי הנשק הללו ככל הנראה שימש לחיסולו של מקגוויגן.

זעזוע פרלמנטרי

ההכרזות הרשמיות על כך שה-IRA לא נעלם לחלוטין, נוסף לפרטים שנחשפו בתקשורת, הספיקו למנהיגי הפרוטסטנטים לתקוף את השין פיין ולדרוש את סילוקה של המפלגה מהפוליטיקה המקומית. מהלך זה עלול להביא לסיומו של שיתוף העולה הפוליטי בין הקהילות ולאיים על עתידו של הסכם השלום.

ראש הממשלה רובינסון, העומד בראש המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP), הבהיר כי אם יתברר שאכן ה-IRA קשור לחיסול וממשיך לפעול, הוא יחל בהליכים לסילוק השין פיין מהמועצה המנהלת המקומית. "אין מקום לטרור ולפעילות רצחנית ברחובות שלנו", אמר.

גם איאן פייזלי ג'וניור, חבר ה-DUP המכהן בפרלמנט הבריטי, אמר כי שין פיין "כבר אינה כשירה לכאן בממשלה". שלשום אף הודיעה המפלגה היוניוניסטית של נפת אלסטר (UUP) כי היא פורשת מהמועצה המנהלת, שם החזיקה בתיק הכבישים, במטרה להוביל את האופוזיציה.

הרצח של מקוויגן שלח גלי הלם גם לצד השני של הגבול, לרפובליקה האירית. בפברואר האחרון ציינה מפקדת המשטרה נוירין או'סאליבן כי "אין מודיעין התומך בהשערה שה-IRA שומר על מבנהו הצבאי ועוסק בפעילויות פליליות כגון הלבנת כספים, הברחת סיגריות וזיופים". אולם השבוע הורתה לה שרת המשפטים פרנסס פיצג'רלד לבחון מחדש את המידע הנוגע לפעילות ה-IRA תוך שיתוף פעולה עם משטרת הצפון.

יתרה מכך, באירלנד כבר רואים באופק את מערכת הבחירות שאמורה להיערך עד תחילת אפריל 2016. הסקרים מאבחנים כי שין פיין צפויה להפוך למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט ואולי אף להשתתף לראשונה בתולדותיה בממשלה בדבלין. על כן, לא פלא שאדמס וחבריו מנסים לדחות בתוקף את הטענות כי ה-IRA אכן חי וקיים.

אולם היריבים הפוליטיים כבר מיהרו לשחרר את התחמושת. סגנית ראש הממשלה ומנהיגת הלייבור ג'ואן ברטון הכריזה כי הפעילות הפלילית של ה-IRA היא "איום חתרני נגד כל האי". מנהיג האופוזיציה מייקל מרטין הבהיר כי אם ינצח בבחירות, אין לו כל כוונה לשתף פעולה עם שין פיין ואמר כי הרצח של מקוויגן "חשף את המציאות האמיתית של ה-IRA ושל השין פיין".

מאז הסכם "יום שישי הטוב" לפני 17 שנה, נרשמו לא מעט משברים בין המפלגות הקתוליות לבין המפלגות הפרוטסטנטיות שהביאו לשיתוק המועצה המחוקקת והמועצה המנהלת של צפון אירלנד, אולם מאמצים משותפים, בתיווך ראשי הממשלות של בריטניה ואירלנד, סייעו להתגבר על הקשיים.

המשבר הנוכחי נראה אחד המאתגרים ביותר ליציבותה של צפון אירלנד, במיוחד אם יתברר כי ה-IRA לא הפסיק לחלוטין את פעילותו האלימה, בניגוד להתחייבויות ולהצהרות. השאלה היא עד כמה יהיו מוכנים הפעם הצדדים ללכת את המרחק הנדרש כדי לפתור גם את המחלוקת המורכבת הזו לנסות לבנות אמון מחודש. כולם יודעים כי החלופה יכולה להיות החזרת השלטון הבריטי על החבל, שעלולה להשיב את האלימות ואפילו את הטרור לרחובות.

לכתבה במעריב

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.