Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

אישה ירוקה: איך יזמית אחת לקחה על עצמה ליצור שוק עסקי ידידותי לסביבה בהודו?

המונחים האייקונים כמו 'איכות הסביבה', 'קיימות' ו'מוצרים ירוקים' חמקו במידה רבה מהודו בשנים האחרונות. למרות מס השפתיים של התקשורת בנושא, הודו לא קרובה אפילו לעולם המערבי במונחים של מודעות לסביבה. לכן כל מי שלוקח את המגזר לידיים ואף מצליח ליצור מכך רווח נחשב למעשה, לאוצר לאומי בהודו.

אין נתונים רשמיים המצביעים על כניסתם של חברות רב לאומיות לשוק העסקים הירוקים, וישנן אפס דמויות אמינות המעורבות בחברות המתמקדות באיכות הסביבה. עם חוסר בתמיכה ממשלתית בשוק העסקים הידידותי לסביבה – הדבר לא מפתיע במיוחד. אין הטבות מס לחברות השומרות על הסביבה והחוק נגד שימוש בשקיות פלסטיק ואריזות שאינן מתכלות איננו נאכף כלל.

האוצר הלאומי ההודי הוא בעצם – אישה , יזמית אחת שהחליטה להקים חברה המתבססת על מכירת מוצר אקולוגי שלעולם לא נראה בהודו בעבר. בכדי להצליח היה עליה להתחיל מהשלב התחתון ביותר בסולם – חינוך העם ההודי למודעות לסביבה.

המוצרים האקולוגיים הראשונים בהודו | צילום: מתוך אתר החברה

הפרמקולוגית, ריאה מזומדאר סינגהאל עזבה את עבודתה בחברת התרופות הבריטית פייזר ב-2009 ועברה לניו דלהי, בה היא חשה יש צורך בדרך חיים אחראית ומערבית יותר. הרעיון שלה היה ייצור חבילת מוצרי מזון חד פעמית הכוללת מגוון רחב של צלחות וקרטונים. הטוויסט הוא שהמוצרים עשויים מסיבי צמחים המתכלים ב-90 ימים.

כמעט חמש שנים ושני מפעלים מאוחר יותר , החברה של סינגהאל,' Ecoware', הצליחה ליצור ביקוש והיא עובדת קשה בכדי לעמוד בו. בין לקוחות החברה ניתן למצוא את רשת המלונות Oberoi, חברת סינבון וענקית החטיפים ההודית Haldiram. נכון להיום זוהי החברה היחידה בהודו לייצור צלחות אקולוגיות.

אחד מהאתגרים הגדולים ביותר, מספרת סינגהאל, הייתה יצירת המודעות לצורך במוצרים ידידותיים לסביבה – החל מחינוך ילדים צעירים על מודעות סביבתית ועד ההסברה האינטנסיבית למפיצים שהביאה אותם בכלל להסתכל על המוצר הסביבתי על פני מוצרי הפלסטיק המסורתיים.

אבל דלהי היא לא לונדון. "תרבות העבודה הייתה שונה מאוד ממה שהתרגלתי אליו בלונדון – אנשים בהודו מבלבלים לעיתים בין נימוס או חמלה לטיפשות" אומרת סינגהאל. בתעשייה הנשלטת לגמרי ע"י גברים, למצוא מי שיתייחס בריצינות לעסק המנוהל ע"י אישה היה מבחן סיבולת גדול. "בהחלט הכעסתי אנשים בכך שלא נכנעתי להם" היא אומרת.

רחובות הודו | צילום: ויקיפדיה

בזמן שנלחמה על מי שבסופו של דבר הפך ללקוח הראשון שלה, 'משחקי חבר העמים' שנערכו בניו דלהי, ספקים מתחרים ניסו להפחיד אותה בכך שסיפרו לה בשלב מוקדם כי החברה שלה לא נבחרה. "אפילו היום אנשים הולכים לספק הראשי שלי ומנסים למכור את המוצר שלי, עם הלוגו שלי בטענה שהחברה שלי נסגרה" היא אומרת.

עם הכנסות רבות וחוזה הפצה בשוק איחוד האמירויות הערביות, סינגאהל מחפשת משקיעים שיעזרו לה להרחיב את העסק ולהפיץ את המוצרים למקומות מרוחקים יותר. ולמרות זאת, כמעט אף יזם, שלא לדבר על יזמיות, פותחים עסקים ירוקים בהודו. למה?

"פשוט חוסר מודעות ואינרציה" טוענת סינגאהל. "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה שום דבר לא עובר סינון בדרך למטה? למה אין לנו הפרדת פסולת בבתים, למה אנשים שומרים על הפסולת?" הפלסטיק מעטר את הכבישים, הקירות ואפילו העצים בפחות או יותר כל חלל מגורים בהודו. סינגאהל טוענת כי תמיכה ממשלתית בעסקים הירוקים – הטבות מס, הדרכה סביבתית, אכיפת של חוקים וחינוך לכך מהגן – הוא התמריץ הדרוש למעורבות גדולה יותר. "זוהי מטרה חשובה לכולנו, שיותר אנשים יכנסו לשוק הירוק בהודו".

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן