מדי עשור מוצאת עצמה איראן בלב דרמה פוליטית, שמאיימת על המשטר. ב-1979 היה זה ח'ומייני שהדיח את השאה מהשלטון; ב-1989 מת ח'ומיני והוחלף על ידי עלי ח'מנאי, איש דת מדרג בינוני, בתפקיד המנהיג העליון; ב-1999 התרחשה מחאת סטודנטים גדולה על רקע צניחת מחיר חבית נפט לאזור ה-10 דולר; וב-2009 מחו מיליוני איראנים כנגד מה שהגדירו כגניבת הקול שלהם בבחירות, בשל ניצחונו של מחמוד אחמדינג'אד. כעת עומדת איראן, אולי, מול המחאה הדרמטית ביותר שידעה הרפובליקה האסלאמית.
הדיווחים המגיעים מאיראן אינם מדויקים בלשון המעטה. האיראנים הטילו האפלה מלאה על האינטרנט כדי למנוע את התפשטות המחאה. לפי דיווחים אלה, כולל דיווח של ארגון אמנסטי, עשויים להיות מוטלים ברחובות איראן עשרות עד מאות הרוגים בעת כתיבת שורות אלה. בכך אין בהכרח איום על המשטר, אולם האיראנים צריכים להתמודד עם בעיה מרכזית אחת והיא חבילת הסנקציות, ובראשן הסנקציות על משק הנפט האיראני, שנוגסות עמוק בכלכלתם.
המחסום הוסר
ההחלטה האמריקאית לפלוש לעיראק ב-2003 היתה האירוע המכונן שאפשר יצירת מעצמה אזורית איראנית ששולחת זרועות בכל רחבי האזור. המלחמה בעיראק סייעה לאיראנים בכמה רבדים: היא הסירה את המחסום בפני התפשטות, הלא הוא משטרו של סדאם חוסיין; היא החסירה את מכסת ייצור הנפט העיראקי (כ-2 מיליון חביות נפט מדי יום) מהייצור העולמי ובכך החל מחיר החבית לזנק; היא גם הורידה מהמוטיבציה האמריקאית לתקוף באיראן במסגרת המלחמה העולמית בטרור, אחרי שהצבא האמריקאי כבר היה פרוס בעיראק ובאפגניסטן השכנות.
הכסף ממכירת הנפט זרם לכיסה של המדינה ומשם נשלח חלק נכבד ממנו לשמן את גלגלי האימפריה שבנו האיראנים. 16 שנים לאחר מכן, איראן היא המוציאה והמביאה בעיראק ובלבנון, בעלת השפעה רבה על המשטר הסורי, ומנהלת לחימה נגד הסעודים באמצעות הפרוקסי שלה בתימן, הח'ותים.
זאת, בנוסף למעורבות איראנית בשורה ארוכה של מדינות במזרח התיכון, באפריקה ואפילו באמריקה הלטינית. בין לבין חזרו האיראנים גם להעשיר אורניום ולפתח את תוכנית הגרעין. וכך התחזקה המעצמה השיעית במקביל לניוונו של העולם הערבי, ובעיקר העולם הערבי-סוני.
עלי ח'מנאי. יצליח לשרוד את ההפגנות הקשות ביותר שידעה הרפובליקה האיסלאמית? | צילום: shutterstock
אולם, התקדמות האיראנים במתווה הגרעין שנראתה כבלתי נמנעת, פגשה נשיא אמריקאי חדש בתחילת 2017, שביצע שורה של מהלכים נגד ההתעצמות האיראנית ובראשם ביטול עסקת הגרעין והטלת סנקציות משתקות על המשק האיראני.
הצלחת הסנקציות האמריקאיות אינה מוטלת בספק. שורה של מיליציות במימון איראני נדיב שזרעו הרס ברחבי האזור מוצאות עצמן בפני קיצוצים עמוקים. התוצאה היא חולשה שמזוהה על ידי הציבור במדינות השונות וסדרה של מחאות – בעיראק ובלבנון, וכעת גם בתימן ובאיראן עצמה – נגד השפעת האייתוללות על הנעשה במדינות אלה.
סדקים אפשריים
האיראנים מצויים כעת בפני שורה של דילמות. האם יוותרו על השפעתם במדינה כזו או אחרת כדי לחסוך במשאבים? האם יוותרו על כל המדינות כדי לשמור על המשטר? האם נכון מבחינתם להפעיל אלימות ברוטלית במיוחד כדי לשבור את ההתנגדות כמה שיותר מהר?
עד היום הקופה הציבורית המלאה של איראן אפשרה לה לשלב מקל וגזר בטיפול במחאות השונות. יש לזכור, כי לאיראן יש למעשה כמה צבאות: הצבא האיראני, משמרות המהפכה, הבסיג' וכן שורה של מיליציות כגון החיזבאללה. אלה כוחות שניתן להשתמש בהם כדי לדכא את ההפגנות, אולם ברגע שהתמיכה הכלכלית בהם יורדת, גם הנאמנות שלהם מתחילה להתערער.
הצבא הסדיר והמשטרה האיראנית פחות חשובים לשמירה על המשטר לעומת משמרות המהפכה, ולכן המשטר ידאג למשמרות המהפכה ואם יצטרך לבצע קיצוצים יעשה זאת בצבא ובמשטרה. אינדיקציה לכך תהיה אם יתברר שבהפגנות השונות השוטרים והחיילים מצטרפים למפגינים. זה יהיה סדק ראשון משמעותי ביציבות המשטר.
גם פשרות וויתורים על השפעה במדינות זרות יעידו על היחלשות המשטר האיראני. אבל כל זמן שמשמרות המהפכה יתוחזקו היטב, יהיה קשה מאוד למפגינים להביא למהפכה של ממש. ואכן, הרוב המוחלט של ההרוגים בהפגנות הוא מידי אנשי משמרות המהפכה.
מחכים לנפילת טראמפ
דוגמה לעוצמה שעדיין מחזיק המשטר בידיו היא ההאפלה על האינטרנט במדינה. האיראנים למודי ניסיון האביב הערבי חוסמים את הרשתות החברתיות לבל יוכלו לתאם באמצעותן הפגנות ושאר פעילויות נגד המשטר. לפי דיווח אחד מאיראן, החלטה זאת אכן מאפשרת למשטר האיראני לדכא באכזריות את המפגינים עם מעורבות בינלאומית נמוכה. לפי דיווח אחר, דווקא הפעולה הזאת של החשכת הרשת באיראן גורמת לכך שיותר מפגינים יוצאים לרחובות כדי להתעדכן במתרחש.
נשיא איראן רוח'אני טען ביום רביעי האחרון שההפגנות דוכאו בהצלחה ומי שעומד מאחוריהן הם כוחות זרים, כשהכוונה היא לארה"ב, ישראל וסעודיה. דברים אלה הם בניגוד גמור לידיעות שמגיעות מאיראן על שריפה של בנקים והתנגשות עם כוחות הביטחון בעשרות ערים במדינה, כשהמוקדים האלימים ביותר הם במחוזות ערביים וכורדיים, אולם גם בערים כמו שיראז, שם הרוב המוחלט של התושבים הוא פרסי, וכמובן שגם בעיר הבירה טהרן.
למעשה, כל זמן שאין אינטרנט באיראן מצביע הדבר על רצון להסתיר את הבעיות ולמנוע מהמהומות להתפשט. אם רוח'אני אמר אמת, אז החסימה על האינטרנט תוסר על ידי המשטר בימים הקרובים, ואז ניתן יהיה בכל מקרה לקבל תמונת מצב טובה על הנעשה באיראן.
אולם, אין לכך כל חשיבות מיוחדת. איראן מתרוששת בכל יום שבו יש עליה סנקציות, ואם היא ממשיכה להתעקש על תיחזוק אימפריה גדולה במזרח התיכון, פירוש הדבר שהיא תיאלץ ללוות בריביות גבוהות מאוד ותיכנס לסחרור סטייל ונצואלה.
הדרך היחידה של איראן לשיפור המצב היא הסרת הסנקציות. כרגע הנשיא טראמפ נחוש לשמר את הסנקציות, אולם אם יפסיד בבחירות השנה הבאה, יש אפשרות שמחליפו הדמוקרטי יביא להסרת הסנקציות, לפחות חלקית. החלפתו של טראמפ בבית הלבן היא אם כן משאת נפשם של האיראנים. זאת, אם יצליחו להחזיק מעמד עד אז, דבר המוטל בספק.
ולכן בינתיים חייבים האיראנים מבחינתם לעשות הערכה מחודשת באשר לאופן שבו הם מחלקים את התקציב שלהם ולצמצם את ההשפעה האזורית כדי לשמר את השלטון האסלאמי. אם לא ישנו באופן דרמטי את דרכיהם, הרפובליקה האסלאמית תעמוד בפני מהפכה חדשה.
צילום תמונה ראשית: Shuttersock
