אפקט העדר: טורקיה מחפשת את המשקיע שמוכן להסתכן

הכניסה למשרדים של מרכז הקניות "מרקפוני" הייתה רחבה וריקה. אי שם עמוק בפאתי איסטנבול, אפילו נהג המונית התקשה למצוא אותם. דלפק הקבלה היה חדש, הלוגו היה עדיין מצוחצח מהמפעל. צוות הלוגיסטיקה של החברה הספיק בשבועיים להחליף את הריקנות של האזור הנידח במשרדים של קבוצת" מרקפוני" וחברות הבת שלה. היה ריח של שאפתנות באוויר.

האיש שאחראי על המבצע היה סינה אפרה, אדם משכיל ממוצא גרמני בן 44, שהיה מנכ"ל "איביי" בטורקיה. ב-2010 הוא ייסד את טרנד המכירות של מותגי יוקרה באינטרנט במחירים נמוכים, ובין רגע הפך להיות אתר המכירות האלקטרוני הגדול ביותר בטורקיה, יחד עם שמונה חברות הבת שפועלות באזור הים השחור. מרקפוני לבד מוכרים יותר מ-600,000 פריטים בחודש.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

החברה נמצאת בטופ של הענף הפורח ביותר בעולם במסחר האינטרנטי. ועדיין, מכירות באינטרנט מהוות רק 1.5% משוק הקימעוני בטורקיה, לפי אפרה, אך הוא צופה כי בארבע שנים הקרובות זה יעלה ויעמוד על 7-6 אחוז. הוא יודע שתהיה מלחמה קשה, הם כמובן לא היחידים שמנסים להיכנס לשוק הזה.

צילום: רויטרס

"טורקיה היא מדינה בעלת דרוויניזם טכנולוגי" אומר אפרה, כשהוא מתייחס לתחרות המוגברת בשוק בתחומי הטק, והוא כנראה יודע על מה הוא מדבר – 70 אתרי מכירות כמו זה של אפרה צצו מאז 2010.

בחממת הסטארט-אפ היחידה באיסטנבול מקודמים מגוון עסקים. רובם נועדו לכישלון עוד לפני שהצליחו להגיע לשלב הניסיוני, כמעט לאף אחת מהחברות אין רעיון מקורי.

הסיבה לנתון המצער הזה היא כי למרות שיש בעיר כ-17 מיליון איש, קהילת האנג'לים בעיר (בעלי הון פרטיים אשר משקיעים מכספם בעסקי סטארט-אפ) קטנה יותר מהצוות של אוניברסיטת פרינסטון. "יש בסביבות 20 אנג'לים ו-1000 חברות סטארט-אפ מוכשרות וראויות", אומר המר קורטפלי, מייסד חברת אנג'ל "גאלטה". "הנתונים הללו מרתיעים את מי שרוצה להיכנס לתעשיית הטק. גם אם כן הצלחת לגייס השקעה – זה יקר". המר העריך כי חצי מיליון דולר השקעה יקנו למשקיע באפיק האנג'לי 30% מנתחי ההון של החברה. ועדיין, קשה מאוד לגייס השקעה.

בחממת הסטארט-אפ, העסקים מבטאים את תסכולם "קשה מאוד להשיג משקיעים. הם כמו בנק – הם רוצים רעיון שכבר מוכח", אומר דיפלר נאסיר, אחד ממייסדי TinkFabric, אתר ייצור פופולרי. "היזמים מנוצלים מבחינה משפטית ופיננסית, ברוב הפעמים הם אינם יודעים את האופציות העומדות לרשותם", אומר טוגק ארגול, מייסד TurkBridge, חברה ללא מטרות רווח הפועלת להביא לטורקיה משקיעים ולעודד יזמות.

אך אולי דברים מתחילים להשתנות: "קליינר פרקינס" ו"טייגר גלובל" עשו השקעות מכובדות. ג'ם, הוא סטודנט שסיים את לימודיו בעזרת ההשקעה שעשה מכספיו ומכספיהם של חבריו הוא ייסד את אחת מקרנות הון-סיכון הראשונות של העיר- Young Turks Venture. אקזיטים גדולים כמו כן הקפיצו את תזרים המזומנים והפרסום להזדמנויות בעיר. אך עדיין, הכסף זורם, רק אם החברה יכולה לצמוח ולהיות גדולה מספיק.

המחסור באנג'לים נמשך, למרות העובדה שהתנאים כיום נראים אידיאלים לעודד השקעות. הבעיה על פי המר, היא שיותר מדי משקיעים טורקים לא יודעים איך להעריך את חברות הטק, ולא מוכנים להכניס השקעות לחברות שכיום אין בהן רווח.

גם מועדון העילית של 20 האנג'לים באיסטנבול נוטה לדחות את הסיכונים, הם דבקים במודלים עסקיים מוכחים. את העלויות והסיכונים של חדשנות אמיתית הן משאירים לתושבי קליפורניה. "מודלים משוכפלים הוא דבר שכיח בעסקים. אבל בתוך עסקי האינטרנט, אני חושב שזה טיפשי, "אמר ג'ם. "היחס שלהם יצר קהילת טק הומוגנית בעלת מטרה אחת: ריבוי של חברות סטארט-אפ עם אותו מודל עסקי בשאיפה להימכר לחברות זרות שרוצות דריסת רגל בשוק הטורקי.

מודל הסיכונים המבוקר, כאשר צופים כי כלכלת טורקיה תצמח, אמנם יכניס הרבה מאוד כסף. זה אפילו טוב בשביל להגביר מעט את התופעה שמתגאים בה במדינה – בריחת המוחות ההפוכה, ועדיין, השאפתן האמיתי יילך אחרי כסף שייתן לו עוד קצת מרחב תמרון כדי ליזום. כל עוד אין יותר אנג'לים שישקיעו בטורקיה, וכאלה שיהיו מוכנים לקבל סיכון שולי גבוה יותר, איסנטבול תישאר מוגבלת בפוטנציאל הצמיחה וכנראה לא תמצא את החברה שתהפוך לכוח גלובלי מוביל בעולם. בכלכלה של 80 מיליון אנשים, שבה הגיל הממוצע הוא 29, הפוטנציאל שתהיה חברה כזאת הוא עצום.

זו תקופה טובה למשקיע להיכנס לטורקיה. במהלך השנים הקרובות יותר ויותר חברות יהפכו להיות רווחיות, ומספר גדול של עסקים יעבור לאינטרנט. הכסף יגיע לטורקיה בקרוב ואיתו גם הרווחים והמשקיעים. מה שלא יבוא מעצמו הוא תרבות נטילת הסיכונים – טורקיה צריכה "קאבויי" אמיתי שיבוא וישקיע, מישהו עם מספיק כסף ואומץ שיביא עוד משוגעים אחרים. עד ש"הקאבויי" יבוא, איסטנבול תתקשה למשוך כישרונות ולייצר חברות שבאמת יוכלו להתחרות עם חברות זרות על נתח שוק מקומי.