את מי באמת משרתת התוכנית הכלכלית של יחימוביץ'?

המסמך שהציגה בשבוע שעבר יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' הוכתר בכותרת "התוכנית לכלכלה הוגנת". זהו מסמך נאה למראה, וכראוי ל"תכנית כלכלית" הוא מאובזר בשפע גרפים ונתונים מספריים. אלא שהמסמך אינו "תכנית כלכלית" של ממש. אם נרצה להחמיא למסמך אפשר לכנות אותו "מניפסט אידאולוגי" ואפשר להגדיר אותו בפשטות כסוג של "תעמולת בחירות".

 יחימוביץ אינה מסתפקת בסיסמאות, ומנסה להציג משנה סדורה: על פי התוכנית יגדלו מאד תקציבים לרווחת הציבור ובמיוחד המעמד הבינוני והנמוך, באמצעות העלאה אגרסיבית במיסוי, בעיקר על החברות ו"בעלי ההכנסות הגבוהות" אבל גם על כלל האזרחים, והסטה של סעיפי תקציב. יחימוביץ' מבטיחה לגייס בדרך זו סכום עתק של 138 מיליארד שקל.

מי לא יצביע עבור מועמדת המבטיחה לחולל מהפכה בשירותי הבריאות והסיעוד, לתגבר את החינוך, הרווחה וביטחון הפנים, וכל זה תוך הבטחת שכר הוגן לכולם ובקרה על שכר הבכירים? על בסיס תוכניתה יכולה יחימוביץ' לגבש קווי יסוד לקואליציה בת 120 חברי כנסת. אבל למרבה הצער, תכניתה של שלי יחימוביץ' מזכירה יותר נאום של מלכת יופי פותה המבטיחה להשתמש בתוארה כדי "להביא שלום עולמי ולהאכיל את כל הילדים הרעבים". קשה להבין מהמסמך את מקורות המימון ומי בדיוק ישלם את המחיר.

שאלה חשובה אחרת היא מה הן המטרות האמיתיות של התכנית של מפלגת העבודה ואת האיטרסים של מי היא נועדה לשרת. לכאורה ידועה יחימוביץ כח"כית "חברתית", שהשכבות החלשות בראש מעייניה. אבל האמת מורכבת יותר.

שלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה | צילום: מרק ישראל סלם

התכנית של יחימוביץ' אינה מטפלת כלל באחת הבעיות החברתיות העיקריות שלנו: שלטון הוועדים הגדולים. לא מדובר כאן בזכות המקודשת להתארגנות להגנה על זכויותיהם ושמירת שכר הוגן. מדובר בעושק מאורגן של קופת הציבור שאת מחירו משלמות דווקא השכבות בשמן מתיימרת יחימוביץ' לדבר.

דוגמא אחת תמחיש זאת: חברת החשמל מעסיקה כ-2,000 עובדים מיותרים. הם אינם תורמים לפעילות החברה. עלות החזקתם נאמדת ב-500 מיליון שקל בשנה. ועד העובדים של החברה מתנה את הסכמתו לפיטוריהם ברפורמה שהשלמתה מתעכבת ואת סופה לא ניתן לראות. התייעלות החברה יכולה לצמק את חשבון החשמל שלנו ב-7%. עסקים רבים היו יכולים להתייעל בעקבות ההוזלה, לשפר את כושר התחרות בשוקי העולם, להמנע מפיטורים ואולי אפילו להגביר ייצור. יתכן שמשבר פניציה היה נמנע ומאות מקומות עבודה היו ניצלים אלמלא עושק חשבון החשמל. וזוהי רק דוגמא אחת לנזק שגורם רק אחד הוועדים הגדולים והמשחיתים את המשק והחברה.

מדוע מתעלמת יחימוביץ' מעיוותי הוועדים ואינה מנצלת את ההזדמנות להפריך את הטענות כאילו היא מריונטה של יו"ר ההסתדרות והוועדים הגדולים, שהבטיחו את ניצחונה במרוץ לראשות מפלגת העבודה?

את המפתח לתשובה ניתן אולי למצוא בפרק 2 לתכנית הכלכלית: אינפו בן 6 עמודות מאזכר בקצרה את "תוכנית ויסקונסין" מבלי להזכיר את שמה הרשמי "אורות לתעסוקה". התוכנית נועדה להכשיר לשוק העבודה מובטלים החסרים את כישורי הסף הנדרשים גם לעבודות פשוטות: ידיעה סבירה של עברית, שליטה בפעולות חשבון או הפעלת תכנות מחשב לניהול משרד. שירות התעסוקה הממשלתי לא היה מענה לאוכלוסיות אלה.

"אורות לתעסוקה" התבסס על חברות זרות שהציגו ניסיון בהפעלת תכניות דומות בעולם. בגרסאותיו המוקדמות זכה המיזם לביקורת מוצדקת: נטען שעל משתתפי התוכנית הופעל לחץ בלתי הוגן באמצעות איום בשלילת קצבאות הבטחת הכנסה למי שלא ישתתף בתכנית והמדינה הואשמה בהפרטת סמכויות ממלכתיות לידי היזמים הפרטיים. הביקורת יושמה ובגרסה המאוחרת של אורות לתעסוקה הוצגה תכנית בעלת אופי חברתי מובהק.

את מקום האיום בשלילת קצבאות תפס גזר: הבטחה להפעלת "מס הכנסה שלילי" – השלמת הכנסה ממשלתית לבעלי הכנסה נמוכה – באזורים בהם מופעלת התכנית. משרד התמ"ת – אז בראשות בנימין (פואד) בן אליעזר, שרגישותו החברתית אינה נופלת מזו של יחימוביץ' – הגיש בקשה לוועדת העבודה של הכנסת להרחבת התוכנית למתכונת ארצית. הבקשה טורפדה על ידי חברי הוועדה יחימוביץ', אילן גילאון ויו"ר הוועדה חיים כץ.

"התוכנית לכלכלה הוגנת" מציגה את ההצדקה לטירפוד: גרפים מגלים שעלות ההשמה (מציאת מקום עבודה) לדורש עבודה במסגרת אורות לתעסוקה גבוהה פי 21 מהעלות בשירות התעסוקה. אבל ההשוואה מופרכת: אורות לתעסוקה התבססה על השקעה מוגברת בהכשרת אוכלוסיות מיוחדות לשוק העבודה. ההנחה היא שהמדינה תקבל החזר על השקעתה העודפת באמצעות הפחתת הקיצבאות למובטלים שימצאו עבודה. 

כל האנשים בהם טיפלה התכנית עברו בשירות התעסוקה שלא הצליח למצוא להם מקום עבודה, ולכן אין להשוות בין הצלחת שירות התעסוקה ועלות התפעול שלו לבין עלות התפעול של התוכנית. הגרפים שמציגה יחימוביץ' מסתירים את האמת הפשוטה: התכנית החברתית אורות לתעסוקה טורפדה בשירותו של ועד העובדים של שירות התעסוקה, שחשש הפעלת התכנית תהיה פתח להפרטת שירות התעסוקה כולו. אגב, לשירות התעסוקה הוצע להפעיל מרכז אורות לתעסוקה אבל ההצעה נדחתה. כמו במקרה של חברת החשמל, העדיפו יחימוביץ' וחבריה את האינטרס של הוועדים החזקים שקידמו אותה בדרכה הפולטית, על פי מאות אלפי מובטלים ועובדים מוחלשים, שאין להם אצבע במרכז המפלגה.