באמריקה כמו בישראל – האיום הגדול ביותר על הכלכלה הוא דעיכתו של מעמד הבייניים

אחת הבעיות הגדולות שחובה החברה ישראלית בעשורים האחרונים היא שחיקתו של מעמד הביניים. העיסוק בכך הוא כה רב, כמעט מכל קצוות הקשת הפוליטית עד כי לא ברור מי שחוק יותר – מעמד הביניים או האמירות המצהירות כי נדרש שינוי. החשודים המיידיים באשמה הם החלוקה הבלתי שווה בנטל העבודה והמיסים, הפערים העצומים בין שכר העובדים הפשוטים ושכר האלפיון העליון ומדיניות של שחיקת מערכת ההגנה הסוציאלית. כל אלה נשמעים כל כך ישראליים, אך למעשה כלכלות רבות המבוססות על הקפיטליזם האמריקאי סובלות מבעיות דומות. בארה"ב המצב חמור אף יותר מבארץ, ובכל זאת, הדיון הציבורי דומה כל כך.
   
הבעיה העיקרית מולה נאלצת להתמודד הכלכלה האמריקאית וכן המערכת הפוליטית המקומית היא השקיעה האיטית של מעמד הביניים האמריקאי לעבר מעמד נמוך יותר של פרולטריון. התהליך הזה, אשר מתרחש לסירוגין החל משמות ה-70 של המאה הקודמת, הלך והקצין באופן משמעותי בחמש השנים האחרונות, ומאיים להפוך את המאה הנוכחית לכזו המסמנת הדרדרות בסולם המעמדות החברתי.

הדעיכה מתרחשת בעיקר בשל התמעטות ההזדמנויות בתוך התהליך שמכונה בוול סטריט ובבית הלבן "התאוששות מתמשכת". למרות מחויבותו של הנשיא אובמה לצמצם את חוסר השוויון בארה"ב, בתקופתו דווקא גדל חוסר השוויון באופן משמעותי. לא רק שהכנסתו הממוצעת של מעמד הביניים, המיוצגת על ידי 60% ממשקי הבית בארה"ב ירדה, בעוד שהכנסתם של שני העשירונים העליונים עלתה, אלא שהירידה בהכנסת מעמד הביניים היא משמעותית יותר מזו של 5% העניים ביותר. מעמד הביניים שנהנה ב-1970 מ-53% מעוגת ההכנסה הלאומית, נהנה כיום רק מ-45%.

הקבוצה הזו של בעלי עסקים קטנים, בעלי הדירות בפרוורים, בעלי המשקים החקלאיים והסוחרים, נמצאים בסכנה הולכת וגוברת. בתוך ארבעה עשורים, מאז 1971 אחוז האמריקאים המרוויחים בין שני שלישים לכפול מההכנסה החציונית בארה"ב צנח מ-61% ל-51% מהאוכלוסייה.

קריסת מעמד הביניים הוא אחד האיומים הגדולים על הכלכלה האמריקית | צילום: רויטרס

לאף מפלגה אין תוכנית מגובשת לעצירה של התופעה. הדור הקודם של הליברלים בארה"ב זיהה את הקשר בין צמיחה כלכלית והיכולת למוביליות חברתית כלפי מעלה וצדק חברתי. יחד עם זאת, רבים השייכים לגל החדש של הפרוגרסיביים בחרו להתחבר לרעיונות פנטסטיים שונים שמדברים על כך שכלכלה בנויה סביב "צפיפות אורבנית", ו"תעשייה ירוקה", מה שהוביל לאימוץ מדיניות המגבילה את הייצור, את משק האנרגיה ואת הבנייה. כשהכל כשל, התחילו לצוץ גם קולות שטוענים כי הבעיה היא בכלל בצורת המדידה – במקום למדוד את הכלכלה, יש למדוד את מידת האושר של האנשים.

אחרים, כמו ראש העיר החדש של ניו יורק, ביל דה בלזיו, קוראים לחלוקה מחדש של המשאבים – דבר שנשמע מושך מאוד כאשר מדובר בעיר עם אחד מפערי אי השוויון הגדולים ביותר בארה"ב. חלוקה מחדש, או בשפה המוכרת לנו יותר תמיכה סוציאלית גדולה יותר במעמדות הנמוכים המגיעה מכספי המיסים של המעמדות הגבוהים, אכן תשפר את מצבם של רבים, אך הביקורת בארה"ב על גישה זו היא שהיא תעודד אנשים לעבוד במשרות חלקיות, תיצור תופעה של סטודנטים נצחיים, ובאופן כללי תיצור תלות של המעמדות הנמוכים בסבסוד.

השמרנים מצידם, על אף שמתנגדים לפתרונות כמו "חלוקה מחדש", אינם מציגים אלטרנטיבה ממשית ומסתפקים במנטרות הקבועות של הצורך בהורדת מיסים, בייחוד עבור המשקיעים שמהווים מנוע לצמיחת הכלכלה כולה.

אמריקה התפרסמה כ"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" וכמודל לחיקוי בשל התכונה של כלכלתה שאפשרה את הזרמת השגשוג לכל חלקי החברה. בעשורים הראשונים לאחר מלחמת העולם השנייה, אחוז משקי הבית שהרוויחו הכנסה ממוצעת עמד על 60% וזה היה ההישג של הקפיטליזם הנאור. לעומת זאת, התהליך המתמשך בעשורים האחרונים, הופך את המודל האמריקאי לפחות ופחות מושך, ואת הקפיטליזם למילת גנאי יותר מאשר מודל ראוי לחיקוי. 

האתוס הקפיטליסטי האמריקאי של שגשוג, נעלם לחלוטין בעשורים האחרונים | צילום: מתוך ויקיפדיה

במציאות, הקפיטליזם הופך פחות ופחות דמוקרטי: ההחזקה במניות למשל הפכה להיות מצומצמת ומרוכזת לקבוצה קטנה מאוד – הקטנה ביותר מאז 1999, ותופעות של עוני פרצו את גבולות המטרופולינים הגדולים והפכו נפוצות גם בפרוורים ובאזורים הכפריים.

לאן אמריקה צועדת מכאן? יש האומרים כי העתיד בכלל שייך לרובוטים שיחליפו את העובדים האנושיים וישימו קץ לעידן עבודת ההמונים, תוך העלאת יכולת הייצור ללא צורך בהעלאת שכר העבודה. בעולם כזה מעמד הביניים ילך ויאבד את מקומו ויהפוך לא רלוונטי בשוק העבודה.

למרבה השמחה, ההיסטוריה מלמדת אותנו שתהליך הדעיכה הזה הוא הפיך. השנים הראשונות של המהפכה התעשייתית, הובילו למצב דומה, כאשר חקלאים ובעלי מקצועות חופשיים מצאו עצמם עומדים לאורך פס הייצור של המפעל. אחוז הגירושים ותופעות של שיכרות הרקיעו שחרים, אך תבניות של שינוי בבריטניה, אמריקה ואפילו גרמניה, עזרו לעצב מחדש את מקומה של העבודה בכלכלה, וצמיחה מהירה היוותה את הבסיס לא רק לגדילת מעמד הביניים, אלא גם לשיפור באיכות חייו.

המהפכה הטכנולוגית מולה אנו עומדים כעת, עשויה להיות גם היא ההזדמנות לחברות המתנהלות במודל קפיטליסטי ברחבי העולם, כמו גם לחברה האמריקאית, לעצב מחדש את מודל הצמיחה שלהן, ואת מקומה של העבודה בכלכלה, כך שהשגשוג שמניבה השיטה הקפיטליסטית יחלחל עמוק יותר אל מעמקי החברה ויגיע גם אל המעמדות שכבר מזמן אינם נהנים מפירותיו.