בחזרה למערה? שלושה מומחים על החזרה לאורח חייו של האדם הקדמון

דיאטת הפליאו הפופולרית, שסוחפת אחריה המונים בכל העולם, קוראת לנו לחזור לחיות על תזונת האדם הקדמון כדי להימנע ממחלות העידן המודרני. או במילים אחרות, לאכול בעיקר בשר ושומן רווי, מה שעומד בסתירה כמעט מוחלטת לכל תפיסה מוכרת של תזונה בריאה. חסידי טרנד הרפואה הטבעית קוראים בלהט להפסיק לחסן ילדים, ומתנגדים לרוב התרופות הקונבנציונליות.

לרכישת גיליון הרופאים הטובים בישראל חייגו 077-4304645 או לחצו כאן

אפשר אולי לשאול, כמה זה אותנטי להתגעגע לתקופת האדם הקדמון, כשהציביליזציה עוטפת אותנו מכל עבר, החשמל והמים זורמים בחופשיות והסמארטפון על 100% סוללה, אבל השאלה האמיתית היא האם יש אמת של ממש מאחורי ההתרפקות הנוסטלגית הזו? האם האדם הקדמון באמת חי חיים בריאים יותר, ועד כמה האבולוציה האנושית של היום מותאמת בכלל לתזונה ולאורח החיים של התקופה ההיא?

"הניסיון לחזור לתקופה הפליאוליתית – שמתחילה מ־2־2.5 מיליון שנה אחורה ונמשכת עד 10,000 שנה אחורה – נתלה על הרעיון של אדם שחי בהרמוניה מושלמת עם הסביבה, והתזונה שלו היתה מורכבת רק מדברים בריאים שהיה ניתן למצוא בטבע", אומרת ורד שפירא, ביולוגית במכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. "כך, אותו אדם לא צורך ולא מזיק לסביבה, הוא מאוד בריא וחסון ולא נתון ללחצים – וזה קשקוש מוחלט. תזונת הפליאו נשענת על מזון שאינו מבוית ומעובד, על צריכת מזון הקיים בסביבה בלבד, אבל אין קשר בין מה שהיה ניתן למצוא לפני למעלה מ־10,000 שנים בטבע, לעומת מה שנמצא היום בסופרמרקטים. העגבניות היו קטנות ומצומקות וממש לא דומות לאלו של היום. כרוב, כרובית וברוקולי בכלל לא היו קיימים, הכל היה אותו צמח. הזרעים היו פחות מפותחים, ומובן שהבשר שונה – הפרה היא לא אותה פרה. התזונה בתקופת האדם הקדמון התבססה בעיקר על פגרים, קצת על ציד ולאחר מכן על דיג ועל זרעים שהנשים ליקטו, וכל זה לא מתאים להיצע שיש לנו היום".

לכל תות טעם אחר

גיא בר עוז, פרופ' לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, מסכים עם הדברים. "כמות השומן הרווי שהיתה קיימת בבעלי החיים שצד האדם הקדמון קטנה מאוד לעומת זו הקיימת כיום בפרה מפוטמת. ואני עוד לא מדבר על העובדה שבתקופה הפליאוליתית היו צדים למאכל חיות מוגנות שכיום אסור לצוד, למשל צבי".

ולא רק הבשר שונה, גם הפירות והירקות שאנחנו אוכלים היום הם זנים אבולוציוניים חדשים, כמובן מרוססים. "זה לא דומה בכלל לפירות ולירקות שהיה ניתן למצוא בתקופה הפליאוליתית ביער, כשלכל תות היה טעם אחר בהתאם לקרקע שהוא גודל בה", מסביר פרופ' בר עוז. "אם בוחנים את הרכב המזון מהצומח שאכלו בתקופה הפליאוליתית, ונתגלו באתרי חפירות מלפני 25 אלף שנה, אפשר למצוא עשרות מיני קטניות, פירות וצמחים מגוונים. אין לנו בכלל סיכוי להגיע כיום למגוון הזה. אולי כשימצאו כוכב לכת חדש".

אבל מעבר לעובדה שהתזונה הפליאוליתית לא קיימת היום באותו הפורמט, היא פשוט לא מתאימה לאורח החיים בעולם המודרני, כשמשאבי הטבע הולכים ומתרוקנים, והמקום הפיזי על כדור הארץ הולך ומצטמצם. "אם נאכל תזונה המושתתת על בשר, הסביבה לא תוכל לייצר עבורנו מזון בסופו של דבר", מסביר פרופ' בר עוז.

פעם לא היה בהכרח טוב יותר. מימין: פרופ' גיא בר עוז, ורד שפירא וד"ר מוטי גיגי

אחת הטענות העיקריות של חסידי התזונה הפליאוליתית, היא שהגנום האנושי השתנה מעט מאוד מאז הופעת ההומו־סאפיינס, האדם המודרני, לפני כ־40 אלף שנה. 99% מסך הגנים שלנו, כך על פי התורה הפליאוליתית, מקורם עוד מתקופת האדם הקדמון, כשהתפתחויות, כמו המהפכה התעשייתית, החקלאות המסחרית והעיבוד המודרני של המזון, לא השפיעו על הגנים שלנו כלל. ואם אנחנו זהים כמעט לגמרי מבחינה גנטית לאדם הקדמון, רק צריך להתחקות אחר התזונה שלו כל הדרך לבריאות טובה יותר.

"אומרים שהגוף שלנו מותאם לאכול כל מה שאכלו אבות אבותינו, והיות שפיתחנו את התעשייה מאוד מהר, אנחנו נותנים עכשיו לגוף שלנו מזון שהוא לא יודע להתמודד איתו, אבל זו טענה לא נכונה", אומרת שפירא. "האבולוציה שלנו הרבה יותר מהירה ממה שנהגו לחשוב פעם. הדוגמה הכי בולטת היא שבתקופות עברו בני אדם לא היו מסוגלים לפרק חלב מעבר לגיל ינקות, והיום רובנו מסוגלים לפרק את הלקטוז, כי אנשים התחילו לצרוך חלב בגיל צעיר. זו מוטציה של מטבוליזם שנוצרה רק לפני 7,000־6,000 שנה. גם אבולוציה של עיניים כחולות היא עניין חדש יחסית, שנוצר לפני כ־6,000 שנה, כך שלא נכון לומר שהאבולוציה שלנו מתפתחת באיטיות".

שפירא מוסיפה כי ביליוני חיידקי מעיים אחראים על פירוק המזון בגוף שלנו, והם מאוד שונים מאלו שהיו לאבות אבותינו. "אי אפשר להגיד שחיידקי המעיים שהיו לאדם הקדמון היו טובים יותר או פחות, הם פשוט היו שונים. יש איזו מחשבה שהאדם הקדמון חי חיים אידיאליים, אבל אין דבר כזה חיים אידיאליים".

אכלו ושילמו מחיר

במילים אחרות, החיים הם פשרה. אלה שמבקשים לחיות כמו אבות אבותינו, רק מחפשים לעצמם פשרה מסוג אחר. ומכיוון שאין הסתגלות מושלמת לסביבה שלנו, וחיים בהרמוניה מוחלטת עם הטבע הם בגדר פנטזיה, הדבר לא היה קיים גם בתקופת האדם הקדמון. אם ניקח למשל בעל חיים שחי בטבע, נגלה שהוא חייב לרוץ מהר ולמצוא לעצמו מזון, כמו גם לשמור על חום גופו. העובדה שיש בעלי חיים המצוידים בגפיים ארוכות לריצה יכולה להקשות עליהם לקרר את גופם בעונות החמות. זו תמיד תהיה פשרה: תכונה אחת תענה על צורך מסוים, אבל עלולה לפגוע באחר. "בסופו של דבר זו אקולוגיה, וגם בתקופה הפליאוליתית אכלו את מה שיש ושילמו מחיר כלשהו", אומרת שפירא. "אמנם לא אכלו אז סוכר ומזון מעובד, מה שבהחלט מוריד סיכון למחלות כמו השמנה, סוכרת, יתר לחץ דם ושאר תחלואי העולם המערבי, אבל להגיד שהאדם הקדמון היה בריא יותר? אצלו היתה נפוצה חסימת עורקים בגלל השומן שאכל, וגם השיניים נשחקות כשאוכלים זרעים מעובדים ולא כתושים, ונמצאו לכך עדויות על תת שבט ההומינידים".

כשמדברים על אורח החיים של אבות אבותינו, צריך לזכור גם שהם לא חיו יותר מדי, באופן כללי. לא צריך ללכת רחוק כל כך כדי להבין עד כמה עלתה תוחלת החיים שלנו בעשורים האחרונים: מספיק להסתכל על המאה ה־19, כשתוחלת החיים הממוצעת היתה 50־40 שנה. פריצת הדרך הגדולה הגיעה רק בתחילת המאה ה־20, ובמיוחד עם המצאת הפניצילין – אותה תרופה אנטיביוטית ששוחרי הריפוי הטבעי מתנגדים לה כל כך. וכשהבינו שאפשר להרוג חיידקים, למה שלא נוכל לחיות מעבר לרף 100 השנים? משם הדרך לעולם עתידני שמדבר על תוחלת חיים ממוצעת של 150 שנה – עם פיתוחים ננו־טכנולוגיים, כמו בינה מלאכותית, הנדסה גנטית והדפסת רקמות בתלת מימד לצורך חילופי איברים – היתה קצרה.

"אף שתוחלת החיים של האדם הקדמון היתה כ־35־40 שנה, אנחנו יודעים שהיו גם מי שהצליחו לחיות יותר מזה. בכל מקרה, זה לא בגלל התזונה", אומרת שפירא. "אם כבר, קיימות עדויות לכך שפליאוליתים מתו ממחלות לב בעקבות התזונה – זה מאוד לא בריא לבשל שומן עם החי, כפי שנעשה בתזונה הפליאוליתית. סיבות התמותה העיקריות בגיל צעיר היו אז מחלות זיהומיות, מפני שלא היתה אנטיביוטיקה ולא היו חיסונים. אם האדם הקדמון לא נתקל באריה או בווירוס, הוא הצליח להגיע לגיל מבוגר".

ופה אולי קבור הכלב: אמנם גם הווירוס הפשוט ביותר היה יכול לגרום למותו של האדם הקדמון, אבל הסיכוי שלו להיתקל בו היה נמוך בהרבה מזה שקיים היום. "ציידים ולקטים חיו בצפיפות נמוכה והיו כל הזמן בתנועה, אז החיידקים לא היו יכולים לחיות איתם. היום אם ילד אחד משתעל בכיתה, כולם יכולים להידבק", מסביר פרופ' בר עוז. "כל המחלות הזיהומיות של העידן המודרני נובעות מצפיפות האוכלוסייה, והפתרונות שמצאנו לכך, בין היתר, הן תעלות ביוב שחוסמות את החשיפה לפתוגנים וחיסונים".

הקידמה דוחפת אותנו לחפש תכלית בעבר, אך חזרה אליו היא לא באמת אפשרית | צילום: fotolia

"חיסונים זה דבר נפלא"

אבל לכו ספרו את זה להורים שמתנגדים בתוקף לחסן את ילדיהם. אמנם שיעור המתחסנים בארץ נחשב גבוה, ועומד על כ־96%, אך סקר שנערך לאחרונה על ידי איגוד הרופאים בישראל מצא, כי 10% מציבור ההורים אינם מחסנים את ילדיהם באופן מלא, ואילו 1% אינם מחסנים כלל. לא מדובר בקבוצת תימהונים קיצונית – בשנים האחרונות יותר הורים משכילים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה בוחרים שלא לחסן, בעיקר בשל החשש מתופעות לוואי.

"חיסונים זה דבר נפלא", פוסקת שפירא. "לפני עידן החיסונים ילדים לא שרדו מעבר לגיל שנה, בגלל מחלות שהיום נראות לנו טיפשיות, כמו אדמת ואבעבועות. הורים שלא מחסנים מרגישים היום גיבורים, אבל הילדים שלהם מוגנים על ידי הרוב המכריע שכן מחוסן. ברגע שהעניין הזה יגבר ויותר הורים יחליטו שאינם מחסנים את ילדיהם, הם ידביקו את כל השאר, ונחזור לראות פה מחלות שחשבנו שנעלמו מהעולם".

דוגמה למחלה כזו היא השעלת. בשנות ה־40 הופיע החיסון למחלה, ואיתו הירידה בשיעורי התחלואה. הירידה גרמה לנטייה לחסן פחות נגד המחלה, דבר שהוביל לעלייה בשיעור החולים. "המתנגדים לחיסונים נשענים על פחדים מפני תופעות לוואי קשות או על חשש מחומרים מסוכנים, אבל ראשית – המדע מסרב לקבל את הטענה שחיסונים גורמים לבעיות. הקשר בין אוטיזם לחיסונים מופרך לחלוטין. זה נכון שיש כישלונות ברפואה המודרנית, ולא מדובר במדע מדויק, אבל עדיין אי אפשר להשוות את העמידות שקיימת היום בפני מחלות לתקופה הפליאוליתית או לימים שלפני המצאת הפניצילין", אומרת שפירא. "שנית, בעבר הרחוק חיסונים באמת כללו כספית שנחשבת מסוכנת. היה מדובר בכמות מזערית, נמוכה יותר מזו שקיימת בכריך טונה, ומעולם לא הוכח קשר בין נוכחות הכספית לבין תופעות לוואי עקב החיסון, אבל כבר שנים שהחיסונים אינם מכילים כספית. יכול להיות שאנשים מגיבים בצורה מסוימת לחיסון זה או אחר, אבל מכאן ועד לזרוק את הרפואה ואת המדע לפח, להחליט לא לחסן אוכלוסייה שלמה ולחיות כמו איש המערות, המרחק רב. זו בעיקר תהיה חזרה לשיעורי תמותה גבוהים בינקות".

"טרנדים של אמונה"

ועדיין נראה שקשה לשכנע את המשוכנעים. המתנגדים לחיסונים מקיימים דיונים בנושא בפורומים ייעודיים באינטרנט ובעמודי פייסבוק שונים. גם לחסידי דיאטת הפליאו עמודי פייסבוק ייעודיים, המונים עשרות אלפי אנשים שבטוחים שקדמוני זה הכי הכי. ואולי זה בעצם המפתח לרומנטיזציה הנוסטלגית אל עבר תקופה שאף אחד מאיתנו לא באמת מכיר? הרצון הפשוט והבסיסי להרגיש שייך, חלק מקבוצה?

"אצל כולנו קיימת נטייה טבעית לנוסטלגיה להתרפקות על ימים אחרים ולחיפוש אחר עוגן להתחבר אליו כדי שהביחד יהיה מנת חלקנו", מסביר ד"ר מוטי גיגי, סוציולוג במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. "הגעגוע לתקופה הפליאוליתית משקף געגוע לטבע, לאמא אדמה ולאוכל הטבעי. חשוב להבין שהקונטקסט הוא התקופה הפוסט־מודרנית שאנו חיים בה היום, עם כל השפע והקדמה האינסופית, שמובילים לתחושה של חוסר תכלית". וחוסר תכלית מוביל לחיפוש מתמיד. "הבעיה נעוצה בכך שאיבדנו את היכולת להיות מאושרים מהדברים הפשוטים", ממשיך ד"ר גיגי. "פעם חשבנו שאם נלמד באוניברסיטה, נקבל תואר ועבודה ונהיה מאושרים, אבל ראינו שזה לא תמיד כך. להפך – לא משנה כמה יהיה לנו יותר, זה לא יהפוך אותנו ליותר מאושרים".

מסיבה זו צצות עוד ועוד קבוצות של אנשים, המתקבצות סביב אמונות חדשות ומשותפות. "אני קורא לזה טרנדים של אמונה", אומר ד"ר גיגי. "הטבעונות, למשל, זו תפיסה של דת, שגם היא משקפת חזרה לטבע. גם הטרנד של סחר הוגן, שהוא פריבילגיה של המעמד הבינוני־גבוה, משקף אמונה שמאחדת בין בני מעמד זה, ומסייעת להם להרגיש נוח עם הסטטוס שהגיעו אליו. הכל מתחבר לתפיסה אחת גדולה – אנחנו נאחזים בנוסטלגיה, כי בחברה של ימינו אין כמעט סולידריות, ואנחנו צריכים להיאחז במשהו, ולרוב זה יהיה בזיכרון. היופי בזיכרון זה שהוא מנטרל את הדברים הרעים, ונתפס רק לדברים החיוביים שהיו בתקופה שאנו עורגים אליה".

אלא שגם ד"ר גיגי טוען, כי אין שום עדות מחקרית לכך שאורח החיים בתקופות קדם היה באמת טוב יותר. "למרות כל ההשפעות המודרניות המתועשות, אנחנו חיים היום כמו שלא חיינו מעולם מבחינת תוחלת החיים", הוא אומר. "מחקרים מראים שברוב המקרים האדם המודרני לא יוכל לשרוד בטבע, כי הוא לא יודע להדליק אש ממקורות טבעיים לגמרי, ובטח לא ליצור מעגלים חשמליים. זה לא אומר שאורח החיים של היום לא בעייתי, אבל זה בוודאי לא אומר שלחזור לתקופת האבן יעשה אותנו מאושרים יותר".

הכתבה מופיעה בגיליון הרופאים הטובים בישראל של פורבס

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645 או לחצו כאן

לרכישת מנוי למגזין פורבס

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק