בחזרה לתוכנית וויסקונסין: האם לקחי העבר נלמדו?

אם יש בתקציב שאישרה הממשלה בשורה כלשהי לאוכלוסיות מוחלשות (אחד הביטויים האוויליים ביותר שהמציאה האופנה החברתית המתעדכנת בקוצר נשימה), הרי שזוהי התוכנית המכונה בשם הקוד "ויסקונסין", ובספר התקציב "יוצאים לעבודה".

הרעיון אינו חדש והוא מתגלגל בעשור האחרון בין דפי התוכניות הכלכליות, חוקי ההסדרים וספרי התקציב. מטרת התוכנית היא להכניס לשוק העבודה אנשים שיצאו ממעגל המועסקים או לא נכנסו אליו כלל, למרות שהם בריאים וכשירים לעבודה. מבחינת משרד האוצר מדובר בהשקעה משתלמת: בלתי מועסקים אלה מתקיימים מתשלומי קצבה סוציאלית (הבטחת הכנסה) הנעה בין 3,300 ל-4,300 שקל לחודש, תלוי בגיל המובטלים. כל מובטל שייצא לעבודה וירוויח שכר של 6,100 שקל לפחות יחסוך למדינה את קצבת האבטלה (משכורת קטנה יותר תחייב את המדינה בקצבה חלקית – גם אז ירוויח אוצר המדינה, אבל פחות).

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

תוכנית ויסקונסין, המכונה כך משום שהופעלה לראשונה במדינת ויסקונסין בתקופת ממשל ג'ורג' בוש האב, שבתה את לבו של בנימין נתניהו, שמונה ב-2003 לתפקיד שר האוצר. היוזמה נתקלה בהתנגדות כמעט מהרגע הראשון. בארה"ב היא זוהתה עם הממשל הרפובליקני בעל הרגישות המועטה, שהוצג כמי שמתעמר במובטלים ומאיים לשלול מהם את מטה לחמם אם לא ישתפו פעולה עם המאמצים להכניסם לשוק העבודה. המובטלים שהשתתפו בתוכנית לא עשו זאת מרצונם: קצבת הביטוח הלאומי נשללה ממובטל אם נבחר להשתתף בתוכנית אך סירב לעבור את תוכניות ההכשרה ולא שיתף פעולה עם המעסיקים שנמצאו לו.

צילום: אהוד כהנים

הביקורת על התוכנית, במתכונת שיושמה במסגרת ניסויית בישראל, הייתה מוצדקת בחלקה הגדול: מכיוון שבשירות הממשלתי לא היה הניסיון והידע הדרושים, נמסרה הפעלת התוכנית לידי יזמים פרטיים מחו"ל. זה היה מהלך נפיץ. על פי המודל העסקי אמורים היו המדינה והיזמים להתחלק ברווחים המופקים מהביצוע: כל קצבה שהופסקה או נשללה ממשתתף בתוכנית – הפכה לרווח שבו התחלקו המדינה והיזם. כך שהמבנה העסקי יצר לקבלני הביצוע מוטיבציה גבוהה לשלול מהמובטלים קצבאות: הכל היה בסדר כאשר נמצאה תעסוקה למטופל ("לקוח", בלשונם המיוחדת של מפעילי התוכנית), אבל אם לא נמצאה לו תעסוקה, יכולה החברה להרוויח גם מהגדרתו כ"סרבן" מסיבה כלשהי, לשלול את קצבתו וליהנות מהכנסה קלה.

אבל לא רק קפיטליזם דורסני וחשבונות קרים של רווח והפסד הנחו את יזמי התוכנית. הכוונות הטובות של היזמים היו קידום חברתי וכלכלי של אוכלוסיות חלשות: חלק גדול מהמובטלים הכרוניים הם אנשים החסרים כישורים בסיסיים להשתלב בשוק העבודה. עולים שלא הצליחו לרכוש כישורי שפה מספיקים או בני מיעוטים, שלעיתים אינם יודעים פעולות חשבוניות פשוטות, או שאינם יודעים כיצד לחפש עבודה וכיצד להציג את עצמם בריאיונות עבודה.
 
התוכניות ציידו את המשתתפים בכלי יסוד, כמו שליטה בתוכנות מחשב משרדיות וידע בסיסי בניהול עסק קטן. מצדדי התוכנית הציגו אותה כפרויקט שחשוב לצמצום פערים חברתיים. תוצאות שהציג מכון ברוקדייל, שנשכר כדי לנתח את הפעלת התוכנית, תמכו בטענות באשר לעליית רמת ההכנסה באוכלוסיות בהן הופעלה וההשפעה החיובית של צמצום תשלומי האבטלה. צוות המעקב המשותף למכון ברוקדייל והמוסד לביטוח לאומי מצא שההכנסה הממוצעת של משתתפי ויסקונסין עלתה ב-27% בזכות הסיוע שקיבלו.

יצוין שהתוכנית הופעלה עד כה בשני שלבים, במסגרת שהוגדרה ניסויית. בשלב הראשון נקראה התוכנית "מהל"ב" ובשלב השני, המתקדם יותר, "אורות לתעסוקה". בשלב הסופי הייתה זו מתכונת מרוככת מאוד של התוכנית המקורית. אחד השינויים החשובים שהוכנסו בה: הזכיין שוב לא היה רשאי לשלול קצבה, וההליך חזר לידי המדינה. פקיד התעסוקה האחראי התחשב אמנם בהמלצות החברה הפרטית, מפעילת התוכנית, אך רמת הניהול לא הייתה אחידה. בנצרת קצרה התוכנית, בניהולה של תרצה בן חיים, הצלחה רבה בקידום אוכלוסיית נשים ערביות. בירושלים טעתה המדינה בבחירת הזכיין וניהול התוכנית היה כושל עד כדי חשד לשחיתות.

צילום: רויטרס

הדרך עדיין ארוכה

למרות ההצלחה המעודנת בממצאים אובייקטיבים, נכשלו המאמצים להפוך את המסגרת הניסויית לתוכנית תעסוקה ארצית. הסיבה לכישלון היא פוליטית: ההתנגדות החריפה ביותר לתוכנית הגיעה מצד ועד העובדים של שירות התעסוקה, שטען שהתוכנית אינה אלא מזימה להפריט את השירות כולו תוך פיטורים המוניים של עובדיו.

לא עזרו לאנשי משרד התמ"ת, האחראים על התוכנית, הטענות שהיא אינה מטפלת במובטלים הנרשמים בשירות התעסוקה, אלא רק במי שהיו רשומים במשך יותר מחצי שנה בשירות, והשירות לא הצליח למצוא להם משרה. גם הצעה ששירות התעסוקה עצמו יפעיל חלק ממרכזי התוכנית נפלה על אוזניים ערלות. באפריל 2010 סירבה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לאשר את המעבר להפעלה ארצית. את הטרפוד יזמו יו"ר הוועדה חיים כץ (הליכוד) והחברים שלי יחימוביץ' (העבודה) ואילן גילאון (מרצ).

שלושת הח"כים הם נציגיה הבולטים ביותר של ההסתדרות והעובדים המאורגנים, וייצוג הוועדים הגדולים הוא עיסוקם העיקרי. כץ, איש ועד העובדים של התעשייה האווירית, גאה בשליחות שנטל על עצמו. יחימוביץ' כבשה את ראשות מפלגתה בזכות תמיכת הוועדים הגדולים ומעולם לא השמיעה דברי תמיכה ברפורמות העשויות לרופף את שליטתם בגופים כלכליים כמו משרדי ממשלה, חברת החשמל או הנמלים.

בשלוש השנים שחלפו מאז סיכול התוכנית לא נרדם ועד העובדים של שירות התעסוקה על משמרתו, וכשהתברר שהיא חוזרת לחוק ההסדרים שאישרה הממשלה, הפעם תחת השם "יוצאים לעבודה", פתחו עובדי השירות בעיצומים.

אבל הדרך להשקתה המחודשת של התוכנית עדיין ארוכה. החלטת הממשלה התוותה את התוכנית בקווים כלליים מאוד, וניכר ניסיון ליישם את לקחי העבר, כמו חקיקה מיוחדת שתמנע מהזכיינים להחליט על הפסקת קצבה או לקבל תשלום על עובד שהופסקה קצבתו.

על הפעלת התוכנית תהיה אחראית מיכל צוק, המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה. צוק, בוגרת מצטיינת של החוג לכלכלה ומשפטים באוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במינהל עסקים, התחילה את דרכה בשירות המדינה באגף התקציבים, הייתה עוזרת למנכ"ל איכילוב ובשנה שעברה הצטרפה לצמרת משרד התמ"ת, היום משרד הכלכלה. "אני מקווה שהתוכנית תתחיל לפעול בעוד כשנה", אמרה לסופהשבוע, "יש להשלים את הליכי החקיקה, ולאחר מכן צריך יהיה להכין מכרז, לקיים אותו ולבחור בזוכים".

כמה זכיינים יהיו?
"אין עדיין החלטות על פירטי המכרז. אני מניחה שתהיה הפעלה אזורית".

במה יהיו כללי התוכנית שונים מכללי המתכונת של אורות לתעסוקה?
"למדנו מהניסיון והכנסנו מספר שיפורים, ולקראת הדיון בכנסת נגבש את ההצעה הסופית. בין היתר נגביר את נוכחות נציגי הציבור במרכזים. נתמרץ את המפעילים למצוא עבור הפונים לקוחות בשכר גבוה יותר ככל הניתן ותעסוקה לאורך זמן, לאחר שבמכונת הקודמת היו טענות שחלק מההשמות היו קצרות טווח. נשמח לשתף בתוכנית גם עמותות כדי לשמור על האופי החברתי שלה".

עובדי שירות התעסוקה טרפדו בעבר את התוכנית והודיעו שימשיכו להתנגד לה. יש סיבה לחשוב שהפעם תנצחו?
"אני מקווה שהם יבינו את חשיבות התוכנית, שהשר (בנט) מאוד תומך בה. אין לנו שום כוונה להפריט את השירות או לצמצם אותו. שירות התעסוקה הוא שירות חשוב מאוד שימשיך להתקיים".

לאן נעלמו המשקיעים?

הנה שמועה חמה המסתובבת כבר כמה חודשים בשוק ההון: הבורסה מתה! טוב, לא ממש מתה, אבל די דרדל'ה. מנהלי הבורסה, ובעיקר המנכ"לית אסתר לבנון, מתלוננים לאחרונה על ירידה במחזורים ועל פעילות דלה.
 
"שוק ההון בורח לנו מהידיים. אנחנו במצב של להיות או לחדול", הכריזה לבנון לתדהמת אחדים מעמיתיה למקצוע. לבנון היא האחרונה שתעמוד מנגד בעוד מקור פרנסתה וגאוותה משווע לזריקת מרץ של מיליארד שקלים, והיא מתריעה על המצב ומציעה פתרונות. היא פונה לממונה על שוק ההון ודורשת שישפיע מקסמו ומתקנותיו על מנת לשכנע או לאלץ את הגופים המוסדיים להשקיע יותר במניות בבורסה הישראלית ופחות במניות הנסחרות בבורסות חו"ל, מבשרת על השקת מסחר במכשירים פיננסיים חדשים, ובצעד של ייאוש מבקשת להאריך בשעה את יום המסחר בבורסה.

אסתר לבנון | צילום: רויטרס

האינטרס של לבנון ברור: הקיטון במחזורי הבורסה מקטין את הכנסותיה ואין מנכ"ל שאוהב לקראות את הכנסותיו מתכווצות. אבל לא מדובר באסון לאומי, ובוודאי לא בגוויעה. מחזורי המסחר במניות (לא כולל איגרות חוב) עדיין גדולים ממיליארד שקל ביום. נכון שבין השנים 2005-2011 זינקו המחזורים והגיעו ליותר משני מיליארד שקל, אבל הבורסה לא "גוועה" לפני כן והיא אינה גוססת היום.

ירידת היקפי המסחר נגרמה בעיקר מבריחתם של המשקיעים הזרים, ומחוסר האטרקטיביות של מרבית החברות הישראליות כיום: חברות הפועלות בשוק המקומי מעולם לא עניינו משקיעים זרים, ובוודאי שהן אינן ממקדות עניין כאשר הממשלה מאשרת תקציב שיוביל למיתון הפעילות במשק ולפגיעה בצריכה הפרטית.
 
תוסיפו לכך שר אוצר המכריז מעל כל בימה על כוונותיו להכביד את המיסוי והתמלוגים הנגבים מהחברות הגדולות, חיבה מטורללת של ראש הממשלה וחלק משריו לאיומי מלחמה על קרובים ורחוקים, ותקבלו מושג, קלוש לפחות, מדוע משקיעים מקומיים וזרים מעדיפים להשקיע בגוגל, בסוני ובג'י.פי מורגן ולא באלביט הדמיה, אפריקה ישראל וכיל הנסחרות ברחוב אחד העם.

[email protected]