ביוש למנהל המקרקעין: אוטופיה על המים

מחירי הנדל"ן יקרים? המסים גבוהים? הממשל מייאש? האם תשקלו לעבור להתגורר בים?

חשבו על זה רגע: הים מכסה 71% משטחו של כדור הארץ, והטופוגרפיה הפשוטה שלו תאפשר לפלטפורמה מתאימה התניידות קלה. מהפלטפורמות הצפות יתמרו מגדלי דירות מעוצבים עם מנחת מסוקים על הגג, חוף ים פרטי מתחת לבניין וגם מסביבו, ובזמן שתשחקו פינג פונג שולחן בגובה של עשר קומות, גם תיהנו מ־360 מעלות נוף כחול, והכל נטול ממס.

אבל המגורים הם לא לב העניין. מאחורי הרעיון הזה להקים סטארט־אפ של מדינה בלב האוקינוס, עומד פטרי פרידמן, נכדו של הזוכה בפרס נובל בכלכלה, מילטון פרידמן, גאון כלכלה יהודי שהלך לעולמו ב־2006.

הוא מדבר על הקמה של חברה חדשה, בה יוכלו המתיישבים ליצור מערכות ממשל וחוק חדשות, כאלה הנקיות מתופעות הלוואי של אלו הנהוגות בעולם. כדי להקים מן היסוד מדינה וחברה, דרוש חלל שאינו נתון לשליטה ריבונית שתמנע את הניסוי. האפשרות היחידה: הקמת מדינות צפות במים בינלאומיים חופשיים.

החלום: מעצמה ימית

פרידמן רחוק מלהיות הראשון להציע את הרעיון. בתחילת שנות השבעים הכריז ארכיטקט אמריקני, מיליונר יהודי ממוצא ליטאי בשם מייק אוליבר, על התיישבות קטנה שהקים על מקבץ אלמוגים בלב האוקינוס השקט, כעל הרפובליקה העצמאית החדשה אותה כינה מינרבה.

אוליבר ריפד את הריפים בחול שהביא מאוסטרליה "הקרובה" כדי להופכם ליבשה חדשה. על עצמאותה הוא הכריז ב־19 בינואר 1972 במכתבים למדינות השכנות, ואף מיהר ליצור דגל ומטבע (דולר מינרבי) ולבחור בנשיא זמני.

השכנות, בהן אוסטרליה, ניו זילנד ואחרות, מיהרו להתכנס ולקבוע שהרעיון אינו מוצא חן בעיניהן. חצי שנה מאוחר יותר הן תבעו מאוליבר להסתלק. אולם מהר מאוד הסתכסכו המדינות ביניהן בנוגע לשאלת הבעלות על הריפים שהרים אוליבר מן הים, ובמקביל התקוטט המיליונר עם שותפיו. המים גאו וכיסו את "המדינה" שהקים, והפרויקט התמוטט ושקע, ללא צורך בהתערבות צבאית.

כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, בסוף שנות התשעים, ביצע אוליבר ניסיון נוסף להקים אוטונומיה באחד מאיי ונואטו, הפעם בשיתוף פעולה עם ארגון ישראלי בשם מונדרגון. גם הפרויקט הזה לא קרם עור וגידים.

הרעיון היה ראוי וריתק אליו לא רק יהודים ליברטריאנים שניסו להקים "מעצמות" עצמאיות בלב ים (האחרון שבהם, סטיוארט היל, דווקא לא יהודי, שעסוק גם בימים אלה בתליית דגלים באחד מאיי שטלאנד, עליו הכריז כעל הרפובליקה של פורביק, אגב סכסוך משפטי מתמשך עם ממשלת בריטניה), אלא גם משקיעים והוגי דעות רציניים.

בשנות התשעים, למשל, ניסו יזמים אמריקנים לגייס הון להקמת "ספינת החופש", שהייתה אמורה להפוך למקלט המס הצף הגדול בעולם, מעין קומפלקס מגורים ענק עם 33 אלף יחידות דיור, מהם 10,000 חדרי מלון. עיר שלמה על המים היה הרעיון, אבל למרות ההשקעה בפיתוח הפרויקט, הוא מעולם לא הצליח להתרומם (וחבל, הוא היה אמור לעגון גם מול חופי תל אביב). אולי זה קשור לכך שעלותו נאמדה בלמעלה מ־10 מיליארד דולר.

החזון: חופש חברתי

ההבדל העיקרי בין מה שפרידמן רוצה לעשות לבין מה שעשו קודמיו, הוא שהפעם היישום נראה מוחשי, רציני ומלהיב יותר מכל אותם ניסיונות קיקיוניים להקים מעצמה חופשית בלב ים, במקום בו מרחב השיפוט אינו שייך לאף מדינה.

פיטר ת'יל השותף להקמת ענקית המסחר האלקטרוני פייפאל (שנרכשה ב־2002 על ידי eBay תמורת 1.5 מיליארד דולר) ואחד המשקיעים הראשונים בפייסבוק, כבר תרם 1.25 מיליון כדי לפתח את פרויקט הערים הצפות של פרידמן.

פרידמן הוא מנכ"ל מכון סיסטדינג (Seasteading) שהוקם ב־2008 (הודות למימונו של ת'יל), בסך הכל בן 35, מהנדס תוכנה בהכשרתו והוגה דעות שמקדם סוג של תנועה שמטרתה ליצור חופש חברתי ללא גבולות, ממש כמו מרחב האינטרנט.

את חזון הקולוניות הצפות הוא מכנה מאחז־ים (זהו גם פירוש שמו של המכון). שיטת הממשל תהיה תחרותית. בניגוד למצב העכשווי, שואפים היזמים להקים את מחלקת המחקר והפיתוח השלטוניים הראשונה מסוגה, שתציע חממה לגידול ממשלות מודרניות. "זה יהיה סטארט־אפ לממשלות", הסביר פרידמן באחד מכנסי ההשקה של הפרויקט.

במאחזים יגורו בשלב הראשוני רק אנשים החיוניים להקמת הפרויקט הראשון: מלחים, מומחים בהנדסה ימית, יזמים, מומחים בענף התיירות ואנשי מקצוע אחרים שיתחברו לכלכלת המאחז.

בהמשך ייפתחו המאחזים כמעט לכולם – לרבות כאלה שיבקשו מקלט מדיני או לחבורות שיבקשו להקים קומונה, ובעצם לכל מי שרק ירצה להגיע וליהנות מההזדמנויות.

המכון של פרידמן מעריך שעד 2014 תצוף לדרך העיר החופשית הראשונה, ועליה לפחות 150 מתיישבים. הצפי לעוד 25 שנה: מדינות עם מיליוני תושבים.

המודל: תן וקח

המודל הכלכלי אינו שואף להגיע לייצור עצמי של כל המרכיבים הדרושים לקיום חיים ברווחה, אלא למסחר נוסח סושי תמורת סטייק. אחת האפשרויות שבוחן מכון סיסטדינג במסגרת המחקרים שהוא עורך, זה האם יש לייצר מקומות עבודה בערים החופשיות, או שמא מספיק לסחור בייצוא, כדי לייבא את הדרוש.

בין היתר, עומד על הפרק נושא הייצוא הרפואי. מתברר שמיליוני חולים נודדים בכל שנה למדינות בהן הטיפול הרפואי יקר פחות, מה שמכונה בעגה המקצועית תיירות רפואית. בסיסטדינג שוקלים לספק להם אלטרנטיבה, באמצעות בית חולים צף באנייה, שיגיע סמוך ככל שניתן לחופים מהם מבקשים אותם חולים לצאת, כדי לקבל טיפול רפואי זול אך יעיל.

מחקרים נוספים שעורכים כיום בחברה, עוסקים בניתוח כל היבט אפשרי: משפט, שיווק והגעה ללקוחות, גיוס משקיעים וגיבוש מצבת כוח האדם המקצועי הדרושה לצורך הקמת הפרויקט.

מחקר כלכלי אחד, אשר כבר פורסם על ידי שני כלכלנים שחברים בצוות ההיגוי של סיסטדינג, מקס מרטי ומקס בורדרס, מניח כי הערים החופשיות יוקמו על יסודות מעשי ידי אדם: אנייה, אסדה או פלטפורמה צפה אחרת.

הפלטפורמות באשר הן ינוהלו על ידי גוף ניהולי שיוקם לצורך העניין, אבל האחריות הסופית עליהן תהיה של בעליה. בחלק מהמאחזים, העסקים יוכלו להיות גם בודדים, בין אם מדובר באסדת קידוח גז, או באדם בודד שמוכר נקניקיות חמות מסירה – לכולם יתייחסו כאל "תאגיד סיסטד", כשהבעלים של הפלטפורמה הפיזית הוא גם בעל העסק.

כשמספר עסקים יפעלו על אותה פלטפורמה צפה – למשל מסעדה לצד מכון כושר ומלון – בעלי התאגידים ישתייכו ל"קונגלומראט סיסטד". אם בעל פלטפורמה לא ירצה להחזיק גם בעסקים שעל גביה, הוא יוכל להזמין חוכרים לחלל הפנוי, שבו יוכלו להקים עסקים משלהם. מצב זה הוגדר כ"סיסטד פיתוח".

המיקום: קרוב לתל אביב?

גם לשאלת המיקום יש להתייחס: האם יוקמו הערים החופשיות בעומק הים ואיך זה ישפיע על העסקים, ומה באשר לעסקים שתלויים בקרבה לחוף? העדיפות היא קירבה למקומות שבהם יש שפע כלכלי, קאן שבדרום צרפת, למשל, הונג קונג, חופים מרכזים בארה"ב, וכן גם לתל אביב שלנו. (רק כדי לסבר את האוזן, קירבה היא גם במרחק של 350 ק"מ מהחוף).

המערכת המשפטית בערים החופשיות תתבסס בחלקה על חלקים מוצלחים של מערכות זרות קיימות, אבל בתוספת החוקים והתקנות שיחויבו או יתפתחו מהנסיבות המיוחדות של אותן ערים צפות. 

ברוח האינטרנט, צופים בסיסטדינג, שתושבי מאחזי־הים ינועו בחופשיות בין המאחזים עצמם, וגם בינם לבין יתר העולם.

נניח, למשל, שיזמים מקימים על מאחז ים כזה שצף במרחק של 150 ק"מ מחופי פלורידה, סטארט־אפ בתחום התרופות. העסקים טובים והיזמים מעוניינים להגיע קרוב יותר לאוכלוסייה הקשישה של דרום פלורידה. זאת בשעה שרבים מיושבי המאחז דווקא מעוניינים לקרב אותו לחופי ניו יורק. הסמכות להחליט על תנועת המאחז תהיה בידי הבעלים, אך אם הוא יזוז, יוכלו יזמי חברת התרופות לבחור לעבור למאחז אחר, סמוך יותר לדרום פלורידה.

"אנחנו עושים אחרת"

הסכנות הכרוכות במגורים בלב ים הן ברורות: גלים גבוהים ומטלטלים וחוסר היכולת לחוש למעגן בזמן סערה. אבל סערות לא מדאיגות במיוחד את אנשי סיסטדינג: ההחלטה היא להימנע מלכתחילה ממיקום מועד לפורענות. כמו כן, הם מתכננים להקים מבנים הנדסיים, שיהיו עמידים בפני סופות קשות. מעבר לכך, הערים הצפות יוכלו לנוע ולצאת ממסלול של סופה מתקרבת, או סתם מזג אוויר קשה.

המחקר שערכו בסיסטדינג מוכיח שניתן להתמודד עם כל האתגרים האלה באמצעות טכנולוגיה. המטרה היא ליצור מבנים עמידים מחד, אבל גם כאלה שאפשר להקים במחיר סביר עבור אנשים עם הכנסה ממוצעת, ושניתן יהיה להרחיבם בקלות בהתאם לצורכי השעה.

בחברה מסתמכים על סימולציות שבדקו את עמידותם של כלי שיט למחצה (כמו אסדות קידוח בים הצפוני), והוכיחו כי הם עמידים גם בסערות חזקות. כך או כך, בתחום זה עדיין מתנהל מחקר על ידי אנשי המכון, כדי לקבוע מה יהיה אופיים של כלי השיט, איתם ניתן יהיה להגשים את חזונם.

עד כמה הפרויקט הזה ישים? ראשי הארגון מסבירים שגם ככה, לפחות שלושים מיליון בני אדם מבקרים מדי שנה בסוג של ערים צפות, במסגרת שיט בספינות שעשועים ונופש שמספקות מזון, חשמל, צוות טיפולי והגנה ממזג אוויר רע – כל זאת במחיר נמוך של עד 60 דולר ללילה.

נוסף על כך, פזורים בימים של ארצות הברית לבדה, לא פחות מ־1,500 אסדות נפט וגז. כך שבפועל מרכזים אורבניים צפים אינם בבחינת טכנולוגיה חדשה במיוחד והתעשיות הנילוות להם מגלגלות יותר מ־150 מיליארד דולר בשנה.

"רעיונות כמו הרפובליקה של מינרבה (של מייק אוליבר, א.ר) או אניית החופש", אמר פטרי בראיון לפורבס שהתפרסם בשנה שעברה תחת הכותרת "שמות שאתם חייבים להכיר ב־2011", "כולם נכשלו בצורה קומית. אבל מה שאנחנו עושים שונה מאוד. אני הייתי קודם בגוגל, המשנה שלי היה בפייפאל. אנחנו אנשי עסקים עם כישורים שכבר הוכחו בעבר".

כמה עולה נדל"ן צף?

עלות הערים הללו גבוהה מאוד ויש לכך כמה סיבות. ראשית, מדובר בים שהוא מסוכן מיבשה. שנית, לא מדובר בבניית אנייה, אלא במבנים שיצופו על פני המים. ההערכה היא שמדובר בעלות שתנוע בין 3,000 ל־4,000 דולר למ"ר.

כיוון שבשלב הראשוני יהיו פחות אנשים שיחלקו בהוצאות, הוא צפוי להתבסס על אנשים מבוססים ומעלה. אחרי הכל, זו קצת בעיה למצוא בנק שיעניק הלוואה להקמת הפלטפורמה הראשונה, כשאין אפילו מגרש למשכן.

אניית מקלט

הפרויקט של פרידמן אינו אמור לענות דווקא על צורכי אצולת הממון. הם גם לא צריכים אותו. לאלה שנכפה עליהם להתגורר במדינותיהם מספר מוגבל של ימים, כדי לא להיחשב לתושבים לצורכי מס, נולד פתרון לא רע כבר ב־2002, כשאוניית הפאר "העולם" נחנכה ברעש גדול.

"העולם" היה ועודנו קונספט ייחודי וראשון מסוגו, שהציע לאלפיון העליון שותפות בבעלות על מקלט מס צף, אנייה מרווחת ששטה מסביב לעולם. 165 דירות (החל בסטודיו ועד לשלושה חדרים), בבעלות 130 משפחות שנהנות מבילוי שהוא גם מקלט מס אקסקלוסיבי. אגב, היא אמורה להגיע למפרץ חיפה באמצע נובמבר הקרוב.

בעקבות הצלחתה, מנסים משקיעים אחרים להקים ערים משייטות (גדולות יותר או פחות), שכולן מיועדת לבעלי ההון. במקרה של פרידמן, לעומת זאת, מדובר בחזון שמטרתו היא גם בדיקתה של שיטת ממשל חדשה. במילותיו הוא: "שיטת הממשל הקיימת כל כך עתיקה, שאם נרצה לנהוג במכונית מתקופת עיצובה, היא תהיה סוס".