בין מוסקבה לבייג׳ינג: על הברית המתחזקת במזרח

מערבה מכאן והלאה

51 מיליארד דולר בהשקעות זרות ברחו מרוסיה ברבעון הראשון של 2014, כ־2.4% מהתוצר השנתי. למרות זאת, אם היה מישהו במערב שבנה על לחץ פנימי על פוטין – הוא התבדה. ברוסיה הסולדת מהמערב, כמו במדינות אוטוריטריות אחרות, התפיסה היא שאם במערב מפעילים עליך לחץ – כנראה שאתה עושה משהו נכון. בדצמבר 2013, עמדה התמיכה בפוטין על 61%, הנתון הנמוך ביותר מאז שנת 2000. בחודש שעבר, אחרי סיפוח חצי האי קרים והעסקה עם סין, זינקה התמיכה ל־83%.

– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

האינטרס המשותף של רוסיה וסין מקבל ביטוי גם ביוזמה משותפת להקמת סוכנות דירוג חדשה, במקום להסתמך על פיץ', מודי'ס וגופים מערביים אחרים. צעד כזה, שעשוי להגיע יחד עם נטישת הדולר כהלך החוקי לעסקאות בין שתי המדינות, הינו מהלך שסין מנסה לקדם כבר מספר שנים.

כל עוד היחסים בין ארה"ב לשאר הדמוקרטיות הליברליות תקינים, הדינמיקה של היחסים בציר וושינגטון־מוסקבה־בייג'ינג היא שתקבע במידה רבה את פני המערכת העולמית בשנים הקרובות. למגינת ליבם של האמריקאים, נראה כי קרב זה הוכרע לרעתם עוד לפני שהחל. האינטרס הסיני לשמור את רוסיה "בצד שלה" ברור לאור התחזיות על שיתוף פעולה כלל אזורי באסיה נגד סין, בהובלה אמריקאית. לטענת כמה מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום היחב"ל, רק שיתוף פעולה כזה יאפשר ליצור איזון מול העוצמה הסינית המתגברת. רוסיה יכולה היתה להיות ה"אס" בשרוול מבחינת מדינות האזור, אבל לרוסים יש תכניות אחרות.

רוסיה מעדיפה את הברית עם סין ממספר טעמים; ראשית, במערב תופסים את צירופה של רוסיה לברית נגד סין כמהלך שחשוב גם למוסקבה, ולכן ייתנו אותו בוויתורים רוסיים במזרח אירופה, מחיר שספק אם רוסיה תהיה מוכנה אי פעם לשלם. על מהלך הפוך – שבמערב יתפשרו לטובת רוסיה בנושא אוקראינה בתמורה לתמיכה רוסית מול סין – לא נראה שיש מישהו במערב שיחתום; שנית, בניגוד לתחרות העזה על השווקים במערב, המשק הסיני הוא שוק רעב וקרוב, שרוסיה יכולה לייצא אליו בתנאים טובים ועם סיכון נמוך שמישהו בבייג'ינג יחפש להחליף אותה.

ג'ינפינג ופוטין. אינטרס משותף | צילום: רויטרס

האתגר המשמעותי ביותר עבור רוסיה במשולש הזה הוא הצורך להפוך תקליט ולהחליף את הגישה הפטרונית משהו כלפי סין מעידן המלחמה הקרה, לגישה של שותפה שוות זכויות. סין מצידה נמצאת במעבר מההתעצמות השקטה שלה אל עידן אסרטיבי יותר במדיניות החוץ שלה. רמז לדברים ניתן למצוא בפעולות החד צדדיות שהיא מאיימת לנקוט בים סין הדרומי, ובהכרזת נשיאה שֹי ג'ינפינג כי "הביטחון באסיה צריך להישמר בידי אסיאתיים" – רמז עבה לבחישה האמריקאית באזור.

התוכנית האחרונה של אובמה?

בזמן שפוטין מניע מהלכים דרמטיים וסין מסכלת אפשרות אמריקאית לברית כלל־אזורית נגד סין, בוושינגטון נערך הנשיא ברק אובמה לשנתיים וחצי האחרונות שלו בתפקיד. מי שנתפס אצל הרפובליקאים וגם מחוץ לארה"ב כנשיא חלש שלא משתמש מספיק בעוצמתה של ארה"ב לפתור סכסוכים, עומד בפני ההזדמנות האחרונה להניע שינוי כלשהו. זאת, כשמעבר לפינה נמצאות בחירות האמצע, שבהן עשויים הדמוקרטים לאבד את הרוב הסנאט.

בשעה שפוטין ביקר בסין, התייצב אובמה לנאום "מכונן" על מדיניות החוץ שלו. מה שיצא היה לא יותר מכתב הגנה על המדיניות שנקט עד היום, בלי בשורה אמיתית להמשך. אובמה טען שהוא בעד הסכמה רחבה של הקהילה הבינלאומית ונגד החלטות חד־צדדיות, בניגוד למדיניות הנשיא בוש הבן: "יש כאלו שממעיטים בחשיבות פעולות מולטילטרליות, שרואים בפעולה דרך מוסדות בינלאומיים סימן של חולשה. אני חושב שהם טועים… באוקראינה, גישה מולטילטרלית כבר עובדת כשהצליחה למנוע מרוסיה לפלוש… בדרום מזרח אסיה, ברית מולטילטרלית היא שמאפשרת למדינות הקטנות לעמוד על שלהן בסכסוכים טריטוריאליים מול סין".

האומנם? בנושא האוקראיני, אובמה מתהדר בבלימת פלישה רוסית, אלא שזו מעולם לא הוצהרה כמטרה וכלל לא בטוח שתואמת את האינטרסים הרוסיים. יתרה מכך – גם בלי פלישה למזרח אוקראינה, חצי האי קרים נמצא כעת תחת ידי פוטין, שהצליח בפעולותיו לעורר רגשות לאומניים בכיסים פרו־רוסיים נוספים במזרח אירופה – התפתחות שעשויה לערער עוד את היציבות באזור לטובת רוסיה כבר בתקופה הקרובה. אשר למזרח אסיה, עתיד האזור, כפי שכבר הוזכר, אכן בברית מולטילטרלית, אך זו טרם עמדה ולו במבחן אמיתי אחד מול סין – ולכן ההצהרות בשבחה הן מוקדמות.

אפילו בניו־יורק טיימס, אמצעי התקשורת האמריקאי האוהד ביותר את אובמה, לא התלהבו מהנאום. "הוא סיפק מעט מאוד רמזים לאופן שבו הוא מתכוון להנהיג בשנתיים וחצי שנותרו לו, ורבים מפקפקים אם הוא מבין את היתרון שיש לארה"ב אפילו בעולם המשתנה", כתב המגזין.

בשורה התחתונה, החלפת החד־צדדיות של בוש במדיניות שמחפשת תמיכה בינלאומית היתה צעד מתבקש כמעט ב־2008, אלא שמאז התבהרה התמונה. במערב התעוררו מהחלומות על רוסיה של דמיטרי מדבדב כשותפה ל"אתחול מחדש", ומעטים הם אלה שבונים כיום על סין כשותפה למאמץ שכולל התערבות בענייניה של מדינה שלישית כלשהי. לפיכך, ההסכמה של "הקהילה הבינלאומית" שאותה מחפש אובמה היא לא יותר מאשר הסכמה בין המדינות הדמוקרטיות, שגם כך רואות עין בעין ברוב הדברים. כל זאת, בזמן שהקרב האמיתי הוא בכלל במקום אחר – בין המדינות הדמוקרטיות לבין רוסיה וסין.

– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל