בכייה לבורות: מדוע אנחנו מתעלמים מהסכנות האקולוגיות הדחופות?

הקטסטרופה הסביבתית היא כאן ועכשיו, וההשלכות שלה מורגשות כבר כעת – בין השאר, בכיס. דוגמה טובה לכך ניתנה בדיון שנערך לאחרונה בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת על מגיפת הבולענים לחופי ים המלח. הח"כים נדהמו לשמוע שבגדה הישראלית יש אלפי בולענים, ובעיקר ש־400 בולענים חדשים נוספים מדי שנה. זה הופך את חופי ים המלח והיישובים שם לאזור אסון – לא רק מבחינה אקולוגית – אלא גם מבחינה כלכלית. דב ליטוינוף, ראש המועצה האזורית תמר, הסביר שאף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח את התושבים ואת היישובים. וכשחברת ביטוח לא מוכנה לעשות איתך עסקים, סימן שאתה בצרות.

אבי שחר ממצפה שלם סיפר על המשמעויות עבור הקיבוץ: "השקענו עשרות מיליונים בחוף מינרל ב־20 השנה האחרונות, ומאז קריסתו אנחנו באובדן הכנסה ובאובדן תעסוקה של 25 איש. בלי הכנסות לא נוכל להחזיק את נקודת היישוב הזו". איציק מזור מעין גדי דיווח ש"בגל הראשון של הבולענים נמחקו לנו 150 דונם תמרים. השמאים העריכו את הנזק ב־127 מיליון שקל".

מעבר לנזקים לכלכלה ולתיירות, מרחף כל הזמן החשש מפני אסון גדול: "הילדים חיים בפחד", אמרה אתי בירן ממצפה שלום, "נוסעים על כביש 90 לבית הספר בסכנה יומיומית". הסיוט הזה הוא לא פרי דמיונם של ההורים והילדים: לפני מספר חודשים זיהו בנתיבי ישראל (פעם מע"צ) קטע בכביש 90 ליד עין גדי שעלול לקרוס מתחת לגלגלי המכוניות, סגרו את הכביש ופתחו מעקף זמני. עכשיו עובדים על הכשרת קטע כביש עוקף בעלות של עשרות מיליונים, והנה אנחנו חוזרים למשמעות הכלכלית של האסון הסביבתי.

מסוכן בהגדרה

הבולענים נתפסים כאסון טבע, אבל הם תוצאה ישירה של מעשה ידי אדם. הם נוצרים בגלל הירידה המואצת במפלס ים המלח: כשמי המלח נסוגים מהשכבות התת־קרקעיות, נוצר ואקום והאדמה קורסת. מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסר לח"כים שכ־30% מנסיגת הים נובעים מהפעילות התעשייתית, רובה של מפעלי ים המלח הישראליים והיתרה של מקביליהם בצד הירדני. בשורה התחתונה – מפעלי ים המלח נושאים באחריות של כ־20% להיווצרות הבולענים. האם המדינה דורשת מהם להשתתף בהתאם בכיסוי הנזקים והעלויות הנגזרות מהבולענים?

את הפצצה בדיון השליך ח"כ בני בגין, שהוא כידוע גיאולוג ואף עמד בראש המכון הגיאולוגי. מתברר שהסמן הימני הוותיק תומך בפינוי יישובים – הבולענים מצליחים במקום שבו הפלסטינים נכשלו. "אם מישהו מצפה לשיקום מבנים באזור, זו ציפיית שווא", אמר בגין, "מאזור כזה צריך לברוח ולפצות את התושבים. האזור מסוכן בהגדרה, אז הניסיון למצוא קריטריונים הנדסיים שיאפשרו לחיות, נועד לכישלון".

הממשלה משקיעה מיליונים בפתרונות הנדסיים, שמאפשרים לתושבים להיאחז בקרקע הנשמטת תחת רגליהם. בולענים בים המלח | צילום: thinkstockphotos

למהלך כזה יהיו השלכות כלכליות, תיירותיות ולאומיות שקשה לדמיין. ניתן לשער שמדינת ישראל לא תמהר לאמץ את הרעיון, ותעדיף להשקיע עוד מיליארדים בפתרונות הנדסיים – רציניים יותר או פחות – שיאפשרו לתושבים להיאחז בקרקע הנשמטת מתחת לרגליהם. לא מדובר בדילמה מעורפלת שנצטרך להתמודד איתה בעוד כמה עשורים. זה קורה כאן ועכשיו, וכבר היום עולה לנו ביוקר.

עת להיפרד

דוגמה נוספת: מכוניות ישנות, בעיקר אלה שיוצרו לפני 1994, הן מפגע סביבתי ובטיחותי. רמת הבטיחות שלהן נמוכה מאוד ביחס למכוניות חדשות, והממיר הקטליטי שמאז 1994 מתקינים בכל מכונית שמיובאת לישראל, מפחית את פליטת הזיהום בכ־70%. למדינה ולציבור יש אינטרס עליון להוריד את המכוניות הקשישות מהכביש, ולכן בין 2010 ל־2013 ניהלו המשרד להגנת הסביבה ומשרד התחבורה פרויקט נבון במיוחד: כל בעל מכונית ישנה הוזמן למסור אותה לגריטה ולקבל בתמורה המחאה על סך 3,000 שקל. במסגרת הפרויקט נגרטו 28 אלף מכוניות. לזה קוראים WIN־WIN.

רק שהתקציב שהוקצה לפרויקט היה מוגבל ביותר. בסיבוב האחרון ב־2013 הסתערו הנהגים על מגרשי הגריטה, והכסף אזל בתוך יממה. על הכביש נותרו כ־60 אלף מכוניות בנות 20 ויותר. מאז האוצר מסרב לתקצב את המשך הגריטה, כאילו מדובר בטובה שאנחנו עושים לכדור הארץ המתחמם ולא בהגנה ישירה על שלומו ובריאותו של הציבור.

דוח שפרסם לאחרונה בנק ישראל מאיר באור מביך את ההחלטה הזו: מהדוח עולה כי גריטת המכוניות הישנות כדאית למשק אף יותר ממה שחשבו מלכתחילה. לפי חוקרי בנק ישראל, לאדם שנוסע במכונית בת 20 ומעלה ומעורב בתאונת דרכים, יש סיכוי כמעט כפול להיהרג בהשוואה למי שנוסע ברכב צעיר, וההסתברות להיפצע קשה גבוהה בכ־33%.

העלות של כל הרוג ופצוע בתאונות דרכים למשק היא אדירה, ואם מוסיפים את זיהום האוויר (שגם הוא מייצר לקוחות למערכת הבריאות), כותבים חוקרי בנק ישראל, "סך העלויות החיצוניות של החזקת מכוניות ישנות גבוה בהרבה מ־3,000 שקל". והמסקנה: "מתקבל כאן נימוק כבד משקל בעד חידוש התוכנית לגריטה מוקדמת של מכוניות ישנות".

כדור הארץ יסתדר עם המכוניות הישנות שלנו. אנחנו, לעומת זאת, משלמים עליהן בחיים ובבריאות. יאיר לפיד, שהקפיא את הפרויקט הלאומי לקיצוץ פליטות גזי חממה, כבר לא יושב באוצר. שר האוצר והשר להגנת הסביבה נמנים עם אותה מפלגה – הזדמנות מצוינת לחזור ולרכוש את המכוניות הישנות מהציבור ולהוריד אותן מהכביש.