|
לשר האוצר היה נתון מנצח ביד: "47 שנים לא הוקם בנק חדש בישראל, והדבר אומר דרשני". כחלון לא טרח להסביר מדוע לא קמו בנקים חדשים במשך כל כך הרבה שנים, שבמהלכן שינה בנק ישראל שוב ושוב את מדיניות הפיקוח: פעם עודד פתיחת בנקים חדשים ופעם עודד מיזוגים ורכישות של בנקים קטנים, בטענה שאינם עומדים בתחרות. לפעמים היו הבנקים בישראל מהרווחיים בעולם, לפעמים ירדה התשואה למינימום. פעם היו בעלי השליטה בבנקים אדוני הארץ, ולאחרונה הודרו מכל השפעה ממשית על התנהלות הבנק. לעתים נדמה היה שמשקיעים מקומיים וזרים עומדים בתור לרכישת בנק ישראלי, ולעתים איש לא רצה לגעת במניות הבנקים, אפילו לא במקל ארוך. ובכל אותן תקופות, לא קם בישראל בנק חדש.
הכתבה מופיעה בגיליון יוני של מגזין פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
מההודעות האופטימיות שפיזר כחלון, נראה היה שמהפכת הסלולר המפורסמת עומדת לחזור על עצמה, הפעם בגרסה משודרגת, בענף הבנקאות: לשוק המנומנם, הנשלט על ידי שני ענקים, יתפרצו יזמים חדשים ותחרותיים, שיאלצו את הנפילים להתכופף ולספק שירותים טובים וזולים יותר.
אבל שוק התקשורת שונה מאד משוק הבנקאות.
1. בענף התקשורת הסלולרית היו שלוש חברות גדולות בלבד (למעט שחקנית הנישה מירס). בענף הבנקאות פועלים היום 15 בנקים, ובנוסף להם שחקני נישה כמו בנקים זרים, חברות כרטיסי אשראי וחברות אשראי פרטיות. ריבוי הבנקים לא הביא לתחרות חריפה, וישראל אינה ייחודית מבחינה זו. במרבית מדינות המערב יש ריכוזיות רבה במערכת הבנקאית. אין כל נזק כמובן בכניסתם של יזמים נוספים לענף. משקי הבית והעסקים הקטנים סובלים ממחסור בתחרות, אבל לא ממחסור בבנקים, ועצם כניסתם של שחקנים חדשים לא תעלה ולא תוריד את רמת התחרות.
"47 שנים לא הוקם בנק חדש בישראל". לכחלון היה נתון מנצח | צילום: מרק ישראל סלם
2. הרפורמה בסלולר החלה בביטול החסמים שהגבילו מאוד את יכולתם של לקוחות לעבור מחברה לחברה. גם הרפורמה בבנקאות מלווה במהלכים כאלה, כמו הנהגת "תעודת הזהות הבנקאית", שתאפשר ללקוח לעבור מבנק לבנק מבלי לאבד את דירוג האשראי שלו. זהו צעד חיובי, אבל אנשי האוצר ובנק ישראל מעולם לא הציגו נתונים המצביעים על כך שדירוג האשראי הוא הבעיה המרכזית במעבר לקוחות. כל מי שהתנסה בהחלפת בנק, מודע לחוסר הנוחות ולסידרת התקלות הפיננסיות המעצבנות להן חשוף הלקוח הלא־נאמן. אין כל דמיון בין מעבר כזה לקלות והנוחות שבהחלפת כרטיס ה"סים" במכשיר הסלולרי.
3. חברות הסלולר החדשות הורשו להיכנס לשוק בתנאי שיקימו בהדרגה תשתית ארצית ויתחרו חזיתית בשלוש החברות הגדולות והמבוססות. הבנקים החדשים שייכנסו לשוק (ספק רב אם יהיו כאלה) יהיו גופים זעירים ונכים לעומת הבנקים הגדולים: הם אמנם יידרשו להון לא גדול, אולם יכולתם לספק אשראי היא נגזרת של ההון העצמי, גם אם יקבלו הקלות בתחום הלימות ההון. אגודת אשראי או בנק מסחרי עם הון עצמי של 50 מיליון שקל הם חסרי משקל במונחי בנקאות.
4. הדרישות מהיזמים החדשים בשוק התקשורת היו פשוטות יחסית: הם נדרשו להון עצמי מינימלי של 300 מיליון שקל ועברו בדיקה שנועדה לוודא שאין להם עבר פלילי, עבר עסקי בעייתי או קשר עם גורמים עוינים. יזמי הבנקים נדרשים לבדיקות מחמירות הרבה יותר של מקורות הכנסתם ושל כל עסקיהם בהווה ובעבר. מעט היזמים שבחנו בשנים האחרונות הקמת בנק בישראל, נסוגו כבר בשלבי הבדיקות הראשוניות.
5. כניסת המתחרים החדשים לענף התקשורת הסתייעה תמיד בטכנולוגיה חדשה או מודל עסקי חדשני, שהפתיע את המתחרים: סלקום פרצה בזכות טכנולוגיה דיגיטלית ושיטת מכרז על מחיר לצרכן. פרטנר הסתייעה בתקן ה־GSM שאפשר נדידה עם מכשיר לחו"ל, ותפיסת שירות חדשנית. גולן הפתיעה את המתחרות במודל עסקי "רזה", שאפשר שירות מוזל המתבסס על שירות לקוחות אינטרנטי. כדי ליצור "אפקט גולן" בבנקאות יש צורך בחברה חזקה שתביא בשורה של ממשל לענף. זהו עידן הפריחה של טכנולוגיות השירותים הפיננסיים. הוא מספק הזדמנויות חדשות ליזמים שיידעו לפתח ולנצל את הטכנולוגיות המתקדמות. בדרך ללקוח, הם יצטרכו להתגבר על השמרנות והחשדנות הטבעיות של הבנקאים ושל הגורמים המפקחים עליהם.
הכתבה מופיעה בגיליון יוני של פורבס ישראל
|
