Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

בעושר ובכושר: כך הופך טרנד האופניים לחור גדול בכיס

בזמן שעמדתם בפקקים ברכב הפרטי הממוזג שלכם, כשבחוץ מתבשל עוד שרב בלתי אפשרי, הלכה והפכה הרכיבה על אופניים בישראל לתחביב לוהט במיוחד. אבל הנה לכם טוויסט בעלילה: אם עד עתה נהוג היה לחשוב שדרישות הסף עבור התחביב המיוזע הם אוריינטציה ספורטיבית, חיבה לענפי האקסטרים וכושר כלשהו, כעת מתברר שיש קריטריון סף נוסף: כסף.

רכיבה על אופניים עשויה בהחלט להיות תחביב יקר. "בעשור האחרון הפכה הרכיבה מטרנד לתרבות לכל דבר״, אומר עדי פרומקין, מנהל פיתוח עסקי ברשת חנויות האופניים מצמן את מרוץ. "ההתלהבות גרמה לפתיחת קבוצות רכיבה בכל הארץ, במקרים רבים על בסיס חברות בקאנטרי קלאב, כלומר בקרב שכבות מבוססות של אנשים שיכולים להשקיע כסף רב ברכישת ציוד יקר ובאימונים עם צוות מקצועי ופיזיותרפיסט. הם מתחילים מאופני הרים ועוברים לכביש, בין היתר כדי להוריד את הכרס בגילאי 40 פלוס, ואז הם מתחילים לסמן יעדים כמו רכיבה בחו״ל או טריאתלון, ואפילו איש הברזל״.

צילום: ingimage/ASAP

העלייה בפופולריות של הרכיבה יצרה פלח שוק חדש עבור אוכלוסייה מבוססת, שיכולה להרשות לעצמה. בדומה לאנשי המרתון ו״איש הברזל״, גם כאן מדובר בבעלי מקצועות חופשיים ומנהלים. "אנשים אמידים נוטים להתחבר לאתגרים גדולים״, מסביר ניר יגודה, בעבר חבר נבחרת ישראל בטריאתלון וכיום מנהל רואד ראנר, קבוצת הכנה לטריאתלון ולאיש הברזל.

"השקעה מאסיבית אמורה להוביל לתוצאות, ואלה דפוסי חשיבה מקובלים אצל אנשי עסקים שאוהבים להציב לעצמם מטרות לטווח ארוך וגם יעדי ביניים. הטרנד הזה תפס בחמש־שש השנים האחרונות, והיום יש כבר משלחות ישראליות למרוצים הגדולים בעולם, כמו ‘טראנס אלפ׳, אירוע ענק באלפים השווייצריים, אליו יצאו בשנה שעברה בין 50 ל־60 רוכבים ישראלים.

"מדובר ברכיבה יומיומית של חמש־שש שעות ו־180 ק״מ. ביצוע המשימה כרוך בהכנה של בין שישה לשמונה חודשים. כל תחרויות הטריאתלון – מהעממית ועד לאיש הברזל – כוללות כמובן רכיבת כביש יחד עם ריצה ושחייה, ולכן אנחנו נהנים גם מהגידול בפעילות בענפים אלה״.

דרישות הסף לרכיבה מקצועית כוללות אופניים עם שלדה פחמנית וצמיגים דקים. "אנחנו מתאימים את המוצר ללקוח לפי תקציב מוגדר״, מסביר אמיר פרזנטי, יבואן אופני TREK. "סף הכניסה אמנם עומד על 1,500-2,000 שקל לטיולים באזור הירקון ונחל אלכסנדר למשל, אבל רוב הרוכבים הקבועים מוציאים בין 8,000 ל־10,000 שקל על האופניים שלהם. ברמות הפרמיום אנחנו כבר מדברים על תקציבים של 20 אלף שקל ומעלה, ויש לנו ציוד גם ברמה של התחרויות המובילות כמו טור דה פראנס״.

איזה מרכיבים תורמים לשדרוג האופניים?

"השלדה והצמיגים הם המרכיבים הקריטיים במחיר, אבל כמובן שלא חסרים עזרים נלווים, החל בקסדות, חולצות רכיבה, טייצים, כפפות, מנשאי מים, מדי מהירות, תאורת לילה, משאבות ועוד. ההבדל הגדול טמון בנעלי רכיבה מיוחדות שמתחברות לפדאלים האוטומטיים, בפעולה שמזכירה חיבור בין רגליים למגלשיים בסקי. באופני הרים אנחנו מדברים בעיקר על טכנולוגיות של בלימת זעזועים״.

ליאור שרף, השתתף במירוץ הטראנס אלפ | צילום: ליאור שרף

מאובזרים היטב

כיום, לצד ריצה למרחקים ארוכים, נחשבת רכיבה על אופניים לחלק בלתי נפרד מטרנד ענפי הסיבולת. ניר טלפז, דובר איגוד האופניים, מדבר על גידול של 600% בנפח הפעילות הממוסדת בחמש שנים ועל 250־300 אלף רוכבים פעילים, כאשר רוכבים "פעילים״ הם בעלי רקורד של שעתיים עד שלוש שעות רכיבה בשבוע בממוצע.

"הרכיבה עונה על הצורך בעיצוב תרבות פנאי בקרב צעירים בשנות ה־20
לחייהם – הם כבר עזבו את הבית ומחפשים תוכן חדש, והרכיבה נותנת מענה לרבים בשל האפשרויות המגוונות, החל מרכיבה אקסטרימית בעליות או ירידות תלולות בהרים ועד לטיולי טבע משפחתיים״.

לדברי גל צחור, שותף ומאמן בקבוצת CCC (CITY CYCLING CLUB), "נבנה פה שילוב מנצח לקשת רחבה של צרכים, וכך מתחיל תהליך בו מעגלים מתרחבים ובני המשפחה מצטרפים לפעילות. "הרכיבה מחברת בין אנשים וממלאת פונקציה של ריפוי בעיסוק, ואז צצות קבוצות כפטריות אחרי הגשם. כך העניין הופך לסמל סטטוס וצובר יוקרה. הרכיבה מתאימה גם לבעלי משקל עודף ואינה דורשת באופן בסיסי אימונים אינטנסיביים״.

אין בארץ תשתית לרכיבת כביש, איך אתם מתמודדים עם הבעיה?

"זה נכון, ולכן רכיבת שטח פופולרית במיוחד בישראל, בניגוד מוחלט לחו״ל. אנחנו מאפשרים רכיבת כביש במתחמים סגורים, כמו פארק התעשייה בקיסריה בשעות מסוימות כשיש תנועה דלילה. כרגע זה הפתרון היחיד. לרוכבי השטח כמובן שיער עופר מתאים וכן יער חורשים באזור פתח תקווה, ולצפוניים אזור מגידו־יקנעם. חשוב להבין שישראל מדינה קטנה, ולכן קל למצות אותה בנהיגה ברכב ובג׳יפים, אבל רכיבה היא כבר סיפור אחר ומאתגר רבים״.

ליאור שרף (52), בעל חברה לשיווק ספרים, החל לדווש לפני שנתיים בלבד. "מה שדחף אותי לפעילות ספורטיבית מסודרת זה משבר גיל ה־50״, הוא מודה. "עד אז הדעה שלי הייתה שטריאתלון מיועד לאנשים לא שפויים, אבל האופניים אתגרו אותי ונשאבתי לאימונים במטרה לנסוע לטראנס אלפ האירופי. נדבקתי בשיגעון והתמדתי באימונים יומיומיים של בין שלוש עד שש שעות באזור צומת נחשון צובה ונס הרים״.

חגורת מותן אלסטית עם מקום לבקבוקי שתייה של קאמבלק | צילום: ירון גרין

איך מתאמנים בארץ לקראת תנאי שטח שונים לחלוטין?

"היינו קמים בחמש בבוקר, נפגשים ברבע לשש ורוכבים כשעדיין אין תנועה. זו הייתה הכנה שנמשכה יותר מחצי שנה, גם בגשם ובערפל. באמצע השבוע רכבנו 70־80 ק״מ ובסופי שבוע חמש־שש שעות ו־120 ק״מ״.

מהו הזיכרון הכי בולט שלך מהטראנס אלפ?

"חוויה מדהימה של שכרון חושים. מוחאים לך כפיים ולא מנסים לדרוס אותך כשאתה רוכב. לא ייאמן איך מפנים שם כבישים עבור הרוכבים. מעולם לפני כן לא רכבתי שבעה ימים ברצף, והאנרגיות גרמו לי לקום כל בוקר כמו חדש. לצערי, השנה לא יכולתי לטוס בגלל פציעה שהכריחה אותי לצמצם באימונים, אבל המטרה שלי היא לחזור לשם״.

על איזו הוצאה כספית מדובר?

"רק ההרשמה וההוצאות מסביב זה 18 אלף שקל, כולל בתי מלון, טיסות, ארוחות וכדומה. לקראת הנסיעה קניתי אופניים נוספים, נעליים וציוד, ולכן ההוצאות שלי טיפסו לכיוון 30 אלף שקל ויותר״.

חיים זינו (46), מנכ״ל נייקי ישראל, מעדיף, כמו רוב הישראלים, את אופני ההרים. "בסביבות גיל 40 התחלתי לגלות עניין ברכיבה, ונכנסתי חזק לעולם הזה״, הוא מסביר. "הרכיבה ממלאת עבורי פונקציה בריאותית וגם חברתית. הצטרפתי לקבוצת ‘ספיידר׳ ביער שגב ובשבתות בבוקר אני רוכב עם חברים גם בכביש, באזור משמר העמק, שבו בשעות האלו התנועה דלילה״.

העובדה שאתה מנכ״ל של חברה לציוד ספורט תרמה למודעות שלך לרכיבה?

"אין ספק. מכשירי מדידת הדופק ועוד אביזרים הם חלק בלתי נפרד מהעניין. הנגישות שלי לציוד הספורט ולאפליקציות הדיגיטליות החדשות תורמת גם כן לקטע החברתי, כלומר שיתוף תמונות ומידע. נוצר מצב של תחרות וירטואלית עם החבר׳ה. אני גם רוכב לפעמים כחלק משלישיית טריאתלון ומשתתף במרוצי לילה לבן שאנחנו מארגנים״.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן