בעל הבית לא השתגע, הוא מת מפחד

אם אתם משתמשי אינטרנט ממוצעים עד ממוצעים פלוס, יש להניח שלא התעוררתם הבוקר בהחלטה נחושה לשדרג את מהירות הגלישה שלכם, ובוודאי שלא לשלם תמורת השדרוג. אפילו אם אתם מכורים כבדים שמורידים סרטים בלי הכרה מהרשת, ספק אם שדרוג מ-5 מגה ל-15 או אפילו 30 או מגה יעשה את ההבדל עבורכם. אבל אם נרצה או לא, הולכת מהירות הגלישה באינטרנט ועולה.

לפני שבועיים הודיעה בזק שהיא מעלה את מהירות הגלישה ללקוחותיה מ-5 מגה ל-15 מגה ללא תמורה, HOT כדרכה הזדרזה על מבצע שדרוג ל-12 עד 100 מגה ללא תשלום נוסף. אפשר להניח שאלה אינם מבצעי ההאצה האחרונים שנראה בשנה הקרובה, וכולם יתבססו על העיקרון של תוספת מהירות ללא תוספת תשלום חודשי.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

על פי נתוני החברות, הגיעה מהירות הגלישה הממוצעת כבר ל-15 מגה, ועל פי התחזית היא תזנק בתוך שנה ל-30 מגה, והסיבה שאתם שואלים את עצמכם "מי צריך את זה" היא  שאתם באמת לא צריכים. קרוב לוודאי שחלק גדול מהגולשים לא יודע מה מהירות הגלישה אליה הם מחוברים (מהירות הגלישה בפועל יכולה להיות שונה מאד, או במלים מפורשת יותר, איטית בהרבה).

מנכ"ל HOT הרצל עוזר | צילום: אלי דסה, יח"צ

הסיבה שהחברות אינן דורשות תשלום תמורת האצת המהירות היא פשוטה: ללקוחות אין כל צורך בהאצת הגלישה ולכן אין סיכוי לגבות תמורתה כסף. מרביתם, יש להניח, גם לא ייהנו מאפשרות ההאצה מפני שעליהם לשדרג גם את המהירות שמאפשר ספק האינטרנט.

אבל מדוע טורחות בזק ו-HOT לשדרג את הלקוחות אם אינן מצליחות לגבות תמורה על ההשקעה? מדובר בהשקעות לא מבוטלות המסתכמות במאות מיליוני שקלים בשנה: בזק השלימה רק בשנה שעברה את החלפת טכנולוגיית הרשת שלה לרשת אחודה שאפשרה, בין היתר, את האצת הגלישה, וממשיכה להשקיע בפריסת רשת סיבים אופטיים. HOT הודיעה שסיימה לרשת בסיבים אופטיים כ-100 אלף בתי אב ברעננה וסביבה, ובכוונתה להשלים בתוך 4 שנים את חיבור כל המדינה לרשת סיבים אופטיים. עם השלמת המעבר לסיבים אופטיים תהיה מהירות גלישה של 100 מגה למהירות סטנדרטית.

אלה לא יהיו הרשתות המהירות היחידות שייפרסו בשנים הקרובות: חברות הסלולר צפויות לעבור במהלך השנה הבאה לרשת דור רביעי שתאפשר מהירויות גלישה דומות. המניע של השקעות העתק ומבצעי השדרוג – חינם הוא הפחד. בעיקר פחד מפני הבלתי נודע: החיבור לאינטרנט הוא מוצר התקשורת העיקרי בשוק. החשש שאחת החברות תכה את המתחרים בטכנולוגיה טובה יותר וזולה יותר מדיר שינה מעיני המנהלים. הם חייבים להציג בכל זמן נתון את הרשת המהירה והזולה ביותר. בהתבסס על ניסיון העבר, הם יודעים שמהירויות תקשורת שהיו בעבר לא רלבנטיות בעיני הצרכן עשויות להפוך חיוניות בעוד שנתיים שלוש, ומי שייתפס עם רשת איטית מדי, עלול לאבד את מאגר לקוחותיו בתוך שבועות ספורים.

איש אינו יודע מה עשויים להיות השירותים שעבורם תידרש גלישה במהירות 100 מגה, אבל אף מנהל לא ייקח על עצמו את הסיכון, כל עוד הוא יכול לממן את המעבר לדור הבא והדור הבא-הבא. בינתיים מתברר שחלק מהתחזיות לא מתממשות בקצב שנצפה, וייתכן שגם לא יתממשו. אחת הסיבות לכך היא שהטכנולוגיה לא תמיד מתפתחת בכיוונים צפויים. שירותים שדרשו בעבר רוחב פס גדול יכולים להסתפק בקצבים נמוכים יותר. בעבר סברו שהרשתות הביתיות יחייבו חיבור ברוחב פס של עשרות מגה. בפועל הצריכה נמוכה ובית בן שניים שלושה מכשירים גולשים במקביל יכול להסתדר בנוחות עם 5 או 10 מגה. חלק גדול מהגלישה עבר לרשת הסלולר ויתכן שהשינוי בהרגלים יצמצם את הביקוש לרשתות הביתיות.