|
עונת הבציר העמוסה, תקופת הקיץ, היתה הזדמנות מצוינת לבדוק היכן מייצרים את היינות הלבנים המוצלחים בישראל. בשנים האחרונות עשה היין הלבן הישראלי קפיצת מדרגה משמעותית והצטרף למתחרים הטעימים, הקלילים והמתוחכמים מצרפת, איטליה, דרום אפריקה וקליפורניה. לא ברור למה זה לא קרה קודם: עם שמונה חודשי קיץ בשנה וחורף שהוא בעצם מעין סתיו רטוב, הגיוני מאוד שיינות לבנים יהיו בחירה טבעית בקרב הקהל המקומי והתיירותי כאחד. ובכל זאת, אם מדברים על כמויות, המצב לא מזהיר: על פי המספרים שאיתרנו, רק אחד מתוך ארבעה בקבוקים שנלגמים כיום בישראל הוא לבן.
הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
אחד מתוך ארבעה בקבוקים שנלגמים בישראל הוא לבן | צילום: shutterstock
זה לא תמיד היה המצב. מקור תעשיית היין בארץ הוא עוד בימי קדם, אך ייצור יין איכותי החל רק ב־30 השנים האחרונות. באופן מפתיע למדי, 75% מהיינות שיוצרו ונמכרו בארץ בתקופה זו, שהחלה בסוף שנות ה־80 – היו לבנים. לצד זנים כמו קולומבאר, סמיון וסוביניון בלאן, עמד בראש גרף המכירות אמרלד ריזלינג, אותו זן פרחוני ומתקתק המייצר יינות מבושמים, חצי־יבשים, אשר נמכרו בכמויות גדולות ובמחירים קטנים (ולרגע אל תבלבלו אותו עם זן הריזלינג האצילי, בעל החמיצות המרעננת והמבנה הארומטי המורכב).
מאמצע שנות ה־90 החל הגלגל להתהפך. ייצור היינות הלבנים צנח ל־25%, ויין אדום תפס את כס המלך כיין ל"מבינים", יין רציני יותר, בריא יותר ומוערך יותר. היינות הלבנים קיבלו יחס של מוצר משלים בסל הקניות, יין פשוט וזול אשר מצדיק את קיומו רק בהתאמה למנת דג או חריץ גבינה. כתוצאה מכך ומהעובדה שעולם היין שלנו עודנו (גם היום) בחיתוליו, לא הושקעה מחשבה רבה בהתאמת הזנים הלבנים לטרואר המקומי, לא הושם דגש על שיטות הגידול ולא נראו מקוריות רבה או גיוון בטכניקות העשייה.
בעשור האחרון החלה מנשבת רוח של שינוי בתחום היינות הלבנים. התעבות קרירה על דפנות כוס יין לבן היא מראה שגור בבתי הקפה, ולא רק בקיץ. ריבוי הייננים שלומדים את המקצוע ביבשות שונות וחוזרים ארצה מלאי השראה – גיוון את ההיצע המקומי. כך, דווקא בתוך נתח היינות הלבנים הקטן מסתתרים כמה מהיינות המהנים והטובים ביותר.
יקב ספרה
יקב ספרה הוקם בשנת 2012 בקיבוץ גת והועתק לגבעת ישעיהו לפני כשלוש שנים. היצרנים, דורון וסימה רב־הון, בחרו באופן יוצא דופן לייצר סדרת יינות המורכבת כל כולה מזנים לבנים נהדרים. בכל בציר מגיעים ליקב ענבי שרדונה, סוביניון בלאן, סמיון, ריזלינג ושנין בלאן, והשנה הצטרפו גם ויוניה ורוסאן לחגיגה, אשר לאחר תהליך יינני ברור ומדויק מבוקבקים כיינות חד־זניים או כבלנדים המשתנים משנה לשנה, בהתאם לאופי הענבים באותו בציר. ספרה מייצרים קשת של יינות זניים מוכרים ואהובים, שרדונה רענן במשטר חביות עץ עדין מאוד, סוביניון בלאן ארומטי וריזלינג מורכב הנע על הסקאלה שבין יבש לקצת פחות יבש. היקב לא כשר.
דורון וסימה רב-הון, ספרה | צילום: יח"צ
היינות
White Signature
היין הייחודי של ספרה, מהדורה ממוספרת המיוצרת בכל שנה ממיטב חומר הגלם המגיע אל היקב. כך, לצורך העניין, יוצר ב־2015 יין שרדונה זני שזכה למחמאות רבות מצד מבקרי יין מסביב לעולם, וב־2016 ו־2017 הורכב בלנד מרוב של ענבי סמיון ומעט שרדונה. זהו יין יבש ומורכב, בעל נפח ויכולת התיישנות שלבטח תהיה מרשימה.
מחיר: 150 שקל
ריזלינג
הריזלינג של ספרה הוא תיקון, אם תרצו, לרושם השלילי שהשאיר הזן המדובר בעקבות ייצור המוני וזול של אמרלד ריזלינג בעבר, ואינו דומה לו במאומה. יין בעל חמיצות פנטסטית, רמיזה של מתיקות בקצה הלשון ושפע ארומטי הנע בין עשבוניות ירוקה וליים לאפרסק בשל ועסיסי. מחיר: 100 שקל
יקב כרם שבו
יקב כרם שבו הוא מופע של איש אחד, וככזה הוא אחד היקבים עם הכי הרבה אופי שייצא לכם להיתקל בהם בישראל. גבי סדן, המוח שמאחורי התוויות הצבעוניות, למד ייננות בבורדו ובבורגון וחזר לארץ בסוף שנות ה־90 כאחד מצוות הייננים של יקב רמת הגולן, ועם הקמתו, כיינן ראשי של יקב הרי גליל. היינות הראשונים של כרם שבו יצאו לשוק ב־2009, תוך יישום חקלאות בת־קיימא בכרם, תסיסות טבעיות ביקב ומינימום התערבות. מאז משחרר היקב מדי שנה יין אדום אחד, רוזה אחד ושלושה לבנים מוצלחים במיוחד. היקב לא כשר.
היינות
שנין בלאן
מהבציר הראשון ועד היום נותן סדן במה לאחד הזנים האהובים עלינו ביותר, שאינם מקבלים את הבמה לעתים קרובות, כמו שרדונה או סוביניון בלאן. מוצאו של שנין בלאן בעמק הלואר הקריר שבצרפת, ומכיוון שכרם שבו ממוקם בגליל העליון, כ־800 מטר מעל פני הים, הוא זוכה לתנאי גידול ידידותיים לזן. סדן מייצר מענבים אלו את שנינצ'יק, שנין בלאן מהחלק העליון של הכרם, התוסס בנירוסטה ומשוחרר לשוק צעיר, אנרגטי ומלא ארומות של עסיס תפוחים וסיידר. יין נוסף המיוצר מזן זה נקרא בפשטות שנין בלאן. הוא תוסס ומתיישן בחביות עץ ישנות, מעט יותר מאופק מבחינה ארומטית, יבש לחלוטין ובעל ריכוז פרי נוכח ומבנה מעט יותר רציני.
מחיר: 90 שקל
גרשון
בכרם שבו מייצרים שני יינות סוביניון בלאן זניים, האחד מבוקבק תחת שמו ומייצג נאמנה את הזן בגרסה ארומטית מאופקת, עשבונית ורעננה (80 שקל), והשני, שמיוצר בכמויות מזעריות רק בשנות בציר נבחרות, מבוקבק תחת השם גרשון. גרשון הוא כנראה הסוביניון בלאן המעניין והמורכב ביותר שמיוצר כיום בארץ, וקל להתמכר לאופיו העשבוני-מינרלי. היין אינו יקר, אך נדיר למדי, ואם תצליחו לשים יד על אחד הבקבוקים האלו, שמרו אותו לאירוע מיוחד.
מחיר: 140 שקל
יקב שאטו גולן
יקב שאטו גולן מוכר כיצרן יוקרתי של יינות אדומים גדולים, מהסוג שראוי להניח על שולחן החג או בארוחה אצל חברים אהובים במיוחד. אך ביקב הקטן בפאתי מושב אליעד שבדרום רמת הגולן תמצאו גם רוזה נהדר וצמד לבנים שופעי פרי עסיסי ורענן. שלא כמו הבקבוקים הכבדים והמפוארים, יינן היקב אורי חץ הוא אדם צנוע בצורה בלתי רגילה ואיש יין מבריק, שבנה לאורך 17 שנותיו ביקב קשת של יינות עקביים ויחד עם זאת מגוונים בסגנונם, שלפחות אחד או שניים מתוכם יקלעו לטעמו של כל חובב יין. היקב לא כשר.
שאטו גולן | צילום: יח"צ
גשם לבן
סדרת גשם של היקב החלה כבלנד האדום המוכר לנו מאזור עמק הרון והמורכב משלושה זנים אשר ראשי התיבות שלהם יוצרים את שמו של היין – גרנאש, שיראז ומורבדר. בשנת 2004 הצטרף הגשם הוורוד, ולבסוף ב־2007 השלים הגשם הלבן את סדרת היינות שמשקפת באופן הטוב ביותר את רוח היקב, הכרם והיינן. הגשם הלבן הוא בלנד של גרנאש לבן ורוסאן. זהו יין רציני בעל נפח פרי ומרקם עשיר, שאינו חוטא לכובד בזכות בשלות מאוזנת וחמיצות טובה. מחיר: 190 שקל
יקב צרעה
יקב צרעה הממוקם, איך לא, בקיבוץ צרעה, הוקם ב־1993 על ידי רוני ג'יימס ז"ל, איש אדמה אשר בשונה מרוב הייננים בארץ, הגיע מן הכרם אל היקב, ולא להיפך. כיום מנצח על היקב ערן פיק, שכבש לאחרונה את התואר הנכסף Master of Wine, אחד מתוך כ־400 בעולם כולו והראשון בישראל. היקב בניצוחו של פיק ממשיך במשנתו של ג'יימס וחורט על דגלו התמקדות באזור הגידול, הקרקע והאקלים המקומי וייצור יינות המשקפים את כל אלו. היקב מייצר שלושה יינות אדומים ושני לבנים.
טעימה אורכית זו של יין הרי יהודה לבן על פני חמש השנים האחרונות נותנת תמונה בהירה ואופטימית של מצב היינות הלבנים בארץ. נראה כי ככל שהשנים עוברות והקיצים מתארכים, משכילים היקבים בארץ להשקיע את מרצם וזיעתם גם ביינות הלבנים, אשר הולכים ונהיים מסקרנים, מגוונים, מרעננים והכי חשוב – טעימים. היקב כשר.
הלבנים של צרעה | צילום: יח"צ
היינות
הרי יהודה לבן
הרי יהודה הוא בלנד מבוסס שרדונה עם מעט סוביניון בלאן, אך כפי שניתן להבין משמו, זהו יין השואף לספק קודם כל תחושה של מקום ורק לאחר מכן את הזנים שמהם הוא מורכב. הבציר הראשון של הרי יהודה היה ב־2013, שנה קרירה באופן יחסי שהצליחה לשמר חמיצות גבוהה על עמוד שדרה של פרי עסיסי וטרי. ב־2014 יוצר יין מעט יותר ארומטי ועשיר ואילו ב־2015, אחרי יולי קריר ואוגוסט חם למדי, נבצרו ענבי שרדונה מהטובים שנראו בשנים האחרונות, והיין ביטא איזון אופטימלי בין חמיצות גבוהה לפרי הדרי עשיר ובנוי למשעי. בציר 2017, הבציר שתמצאו היום בחנויות היין, מכיל קצת יותר סוביניון בלאן מבעבר והוא מבטא ארומטיות פרחונית, מינרליות ועושר פרי. מחיר: 110 שקל
הכותבת היא סומליה מלון נורמן, מסעדת אלנה ומסעדת דיינינגס
הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
|
