בקרוב נוכל פשוט לרסס את הבטריה החדשה על כל מכשיר

מדענים באוניבסיטת רייס ביוסטון, טקסס, המציאו ספריי צבע המתפקד כסוללה. המדענים הפכו חומרי סוללה של יוני ליתיום, כגון אלומיניום ונחושת, לצורת נוזל בר-התזה, שיוכל להיצמד לכל משטח ולהפוך למתקן אחסון לאנרגיה. הם השתמשו בזכוכית, פלדת אל-חלד, אריחים קרמיים, יריעות פולימר גמישות ואפילו ספל – כדי להדגים עד כמה טוב עובד הספריי.

הבעיה – וזו בעיה רצינית מאוד – היא שהנדסת חומרי-סוללה של יוני ליתיום אל תוך צבע היא מסוכנת ויקרה, כך שהוצאתה לפועל של הטכנולוגיה החדשה הזו בקנה מידה נרחב היא כרגע בלתי אפשרית. התקווה היא כי בעתיד הקרוב תרכובות סוללתיות רעילות פחות תיחקרנה.

ההשפעות האפשריות מדהימות: לכל מוצר שכוחו מגיע מתוך סוללה יכולה המהפכה להגיע – מטלפונים סלולריים דרך מצלמות דיגיטליות ועד מכוניות חשמליות. כך, למשל, עם מצוקת יצרני הרכב המתאמצים להתאים מצברים גדולים אל תוך מכוניות היברידיות וחשמליות קטנות. פאנלים קיימים יוכלו לקבל 'טיפול' מספריי הבטריה, וכך יחליפו – או לפחות יפחיתו – את הגוש הענק של מארזי המצבר במכוניות ההיברידיות.

סוגיות נוספות צריכות להיבחן בטרם תאומץ הטכנולוגיה: למשל מה יקרה כשהסוללה המרוססת כבר לא מצליחה להחזיק את המטען. ייתכן כי נוכל לרססן רק על גבי משטחים קלים להחלפה. תרחיש נוסף מערב קולטי שמש בשכבה העליונה, וספריי בטריות בשכבות התחתונות; כך, הקולטן הסולרי יטען את הבטרייה, ורק המשטח המרוסס יצטרך להיות מוחלף כשיכולתה של הבטריה לאגור אנרגיה נעלמת.

אלו הן כולן ספקולציות, אך אין ספק כי הבטריות המרוססות יכולות ליצור מהפכה בתחום איחסון האנרגיה – לנצח: באחד הניסויים באונ' רייס, ריססו 9 אריחים קרמיים בספריי הבטריות, ואלה בתורם האירו 40 נורות לד אדומות במשך למעלה מ-6 שעות. אחד האריחים האלה כלל גם קולטי שמש על צידו האחר, כדי להדגים איך אפשר להשתמש באנרגיה סולרית כדי לטעון את הבטריה המרוססת.

בניסוי אחר, המדענים הטביעו את את צבע-הסוללה על ספל ואייתו בעזרתו את שם האוניברסיטה. זאת, כדי להדגים את אינסוף האפשרויות הצורניות בה יכול הדבר להיעשות. יצירת הסוללה דורשת שכבות אחדות של צבעים שהונדסו במיוחד, והמכילות חומרים שונים ומבצעות תפקידים שונים. כמו שניחשנו, הניסויים שמטרתם להתגבר על הקשיים אשר מציבה ההמצאה עד כה – כבר יצאו לדרך.