ברונפלד: "נעשה ללבנון עוול. היא לא זכתה למספיק הערכה"

יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומינסקי זימן לכנסת ביום רביעי את גיבורי הקטטה המדוברת ביותר במשק, יו"ר הבורסה שאול (סם) ברונפלד, ויו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר. במהלך מהיר וכוחני הצליח האוזר לנצל מהומה תקשורתית שהתחוללה בהנהלת הבורסה ולאלץ את ברונפלד להתפטר מתפקידו. אבל בצינת המזגן של ועדת הכספים הצליחו כולם לשמור על איפוק, ורק זעם כבוש הסתנן פה ושם מבין שיניהם.

"מצב הבורסה אינו נזלת", אמר האוזר כשהוא רומז להשוואה שערך ברונפלד, שהתייחס למשבר כאל תופעה שאין לה תרופה וצפויה לחלוף מאליה. ברונפלד אמר בלעג מר: "ההתפטרות שלי נשאה פרי – יום לאחר ההודעה עלו מחזורי המסחר ממיליארד שקל ביום לשני מיליארד". ברונפלד התכוון ליום שלישי, בו עלו מחזורי המסחר כתוצאה מקריסת מניית כי"ל, שצנחה בכ-17%.

כדור השלג החל להתגלגל לפני כשבועיים, כאשר ל"גלובס" דלפו ציטוטים מדוח שהגיש ברונפלד לדירקטוריון הבורסה. על פי הפרסומים הוגדר תפקודה של אסתר לבנון, מנכ"לית הבורסה, כ"בינוני". נראה היה שברונפלד מתכוון לפטר את לבנון נוכח שקיעת מחזורי המסחר וכישלון ניסיונותיה לבלום את ההידרדרות. אלא שהנהלת הבורסה התחפרה בשתיקתה, ולבנון המושפלת והנסערת נשכה שפתיים והביאה לדירקטוריון תוכנית חדשה לשיקום הבורסה.

סם ברונפלד | צילום: משה שי

האוזר החליט לסייע ללבנון לגבש את החלטתה להתפטר, ופצח במסע שכנוע בין חברי הדירקטוריון לפסילת התוכנית. ברור היה לכל שהמנכ"לית לא תוכל לעמוד בפני המהלומה השנייה מצד הרשות מפקחת על הבורסה.

אש צולבת

הבורסה היא מוסד עצמאי ללא כוונת רווח. הדירקטוריון מורכב מנציגים של חברי הבורסה ונציגי ציבור, והוא האחראי על מינוי מנהלים והבקרה על תפקודם. לרשות לניירות ערך יש מעמד משקיף בדירקטוריון, וסמכות להתערב בהתנהלות הבורסה רק כשנראה שחלה חריגה מהחוקים או התקנות. הרשות אחראית גם לאישור תקנון הבורסה, אבל אין בסמכותה לבקר את איכות הניהול, ובוודאי לא לפעול להחלפת מנהלים שלא ביצעו כל עבירה.

האוזר יודע היטב את המגבלות החוקיות של תפקידו, אבל מחזיק בזכות להביע את דעתו בפני הבורסה, גם בתחומים בהם אין לו אפשרות לאכוף אותה. מכיוון שהרשות היא רגולטור רב עוצמה, "הבעת דעתו" של היו"ר פועלת בערך כפי שהבעת דעה של הממשל האמריקאי פועלת על ראש ממשלת ישראל.

לבנון הבינה שהאוזר הציב לה מארב ולא נזקקה לרמזים נוספים. בהסכמה עם האוזר ובהבנה עם ברונפלד היא הודיעה על כוונתה לפרוש בסוף השנה. הניצחון של האוזר היה מוחץ: הוא הצליח להדיח את לבנון, אבל ברונפלד הוא זה שהוצג כאחראי להדחה. הלחצים שהפעיל האוזר מאחורי הקלעים לא נודעו בציבור, אם כי נרמזו במכתב ההתפטרות של ברונפלד – שהוגש שבוע מאוחר יותר – ובו האשים את האוזר בהתערבות "מעבר לסביר בניהול האקזקוטיבי של הבורסה".

מכתב ההתפטרות של לבנון, לעומת זאת, כיוון את הביקורת כלפי ברונפלד. לבנון אמרה שהיא אינה מרגישה תמיכה נחרצת של הדירקטוריון בתוכנית אותה הציגה. למעשה, היא מצאה את עצמה תחת אש צולבת. היחסים האישיים בין ברונפלד ולבנון לא היו קרובים, והמתח בין השניים גבר ככל שהלחץ להתייעל ולמצוא פתרונות למשבר גבר. 

אסתר לבנון | צילום: רויטרס

לבנון מכהנת בתפקידי ניהול שונים בבורסה מזה 27 שנים. היא מנהלת קרת רוח שאינה טורחת במיוחד להתחבב על העובדים עימה. יש המייחסים זאת לעברה בשב"כ. כאשת מחשבים היא הקימה בשנות ה-70 את המערך הממוחשב של השירות, ומשם עברה לבורסה כאחראית על המיחשוב. המחשבים היו מאז ומעולם תשתית קריטית בבורסה. כאשר חוסלו זירות המסחר ה"אנושיות" והבורסה עברה למסחר ממוחשב באופן מלא, הפכה לבנון לדמות מרכזית באחד העם. 

הקידום למנכ"לית לפני כשבע שנים שינה משהו בלבנון, שהחלה להקפיד יותר על הופעתה והחלה לקיים שיחות מדודות עם עיתונאים, אבל הגישה הבסיסית לא השתנתה. הקושי הבולט שלה בתחום יחסי אנוש היה גם הסיבה לסיום המפתיע של הקריירה ארוכת השנים. 

בהתבטאות ראשונה לתקשורת על הפרשה, אמר ברונפלד ל"סופהשבוע": "נעשה ללבנון עוול. היא קיבלה הערכה גבוהה על פעילותה לקידום המסחר ושיווק שירותי הבורסה בארץ ובחו"ל. היא לא זכתה למספיק הערכה בסעיפים הנוגעים ליחסים בינה לבין הכפופים לה, הדירקטוריון ויו"ר הדירקטוריון".

האוזר נגד ברונפלד

מרגע התפטרותה של לבנון הבין ברונפלד שהוא חי על זמן שאול, ובעזרתו האדיבה של האוזר מצא עצמו במהרה מחוץ לבורסה. 

המחלוקת הייתה פורמליסטית: ברונפלד הודיע על כוונתו לעמוד בראש ועדת האיתור למנכ"לית חדשה, שתורכב מחברי הדירקטוריון. האוזר "ייעץ בחום" לחברי הדירקטוריון שלא לבחור בברונפלד לראשות הוועדה. גם הפעם לא הייתה התנגדותו של האוזר מבוססת על טענה לחריגה כלשהי מהנחיות הבורסה, אלא על תפקידה של הרשות בפיקוח על "המשטר התאגידי של הבורסה". 

ברונפלד הבין את השורה התחתונה: האוזר השתלט על הדירקטוריון ואין לו יותר מה לחפש שם. 

ברונפלד (71) הוא חבר הנהלת הבורסה למעלה מעשרים שנים, ומכהן כיו"ר במשך שבע השנים האחרונות. מעטים משתמשים בשמו הפרטי, שאול, וגם הוא אוהב מאוד להתקרא "סם". הכינוי דבק בו בתקופת לימודיו באוניברסיטה העברית, על שם של הכלכלן פול סמואלסון. 

סמואלסון הוא מחבר "תורת הכלכלה", ספר לימוד בסיסי המוכר לכל סטודנט לכלכלה, והתלמיד ברונפלד הפליא לצטט ממנו באוזני חבריו ומוריו. תחביבו העיקרי הוא היסטוריה צבאית, ולא מכבר פרסם ספר המגולל את עסקאות רכישת מטוסי הסקייהוק והפנטום מארה"ב. בשנים האחרונות בדק מדוע התפוצצה עסקת ענק לרכישת טנקים מבריטניה בשלהי שנות ה-60. פרישתו מהבורסה תזרז ככל הנראה את השלמת המחקר. 

שמואל האוזר | צילום: דוברות משרד האוצר

נטיותיו האקדמיות של ברונפלד משפיעות גם על סגנון ניהולו: הוא מנתח בבהירות רבה את מצב שוק ההון ואת ההשפעה המינורית שיש להנהלת הבורסה על היקף המסחר. אבל האווירה הציבורית, יודע כל טרכטנברג, אינה מתאימה להרצאות ולהסברים מנומקים. זוהי שעתם של מנפחי החזה, מקוששי הלייקים בפייסבוק והמכים בתופי הטם-טם, היוצאים לקרב "להגנת הציבור" גם כשאשפת החצים שלהם ריקה.

למרות חילוקי הדעות ביניהם, הסכימו ברונפלד ולבנון שיש מעט מאוד שהבורסה עצמה יכולה לעשות בעניין המשבר. לאחרונה החליטה הבורסה להאריך את שעות המסחר במשך ארבעה מימי השבוע, אך הדבר לא בלם את דעיכת המחזורים. מהלכים משמעותיים יותר, סבורים בבורסה, כרוכים בהקלות על הליכי הרישום והמסחר ובתקנות החלות על חברות ציבוריות, אבל על מרבית שינויים אלה אחראיים הרשות לניירות ערך ומשרד המשפטים. 

האוזר ומשרד המשפטים נוטים להסכים, אולי טקטית, עם הטענות שיש מקום להקלות בפיקוח וההסדרה של שוק ההון, אבל האוזר מרבה לכוון את הביקורת לעבר הבורסה. בכנס החברות הציבוריות שהתקיים בתחילת השנה הכיר בצורך ברגולציה "שקולה ומידתית", אך כשהתבקש לציין מהלכים שיש לנקוט כדי להציל את הבורסה, פירט בעיקר מהלכים שעל ההנהלה לנקוט: שיפורים בשיטות מסחר, הרחבת מספר חברי הבורסה (הברוקרים), שיתופי פעולה עם בורסות בחו"ל וכו'. 

בישיבת ועדת הכספים השבוע העלה האוזר הצעות נוספות בסגנון זה, כגון הפיכתה של הבורסה לחברה עסקית, תוך האשמה מרומזת כי במבנה הנוכחי אין להנהלת הבורסה תמריץ מספיק להתייעל ולהתחרות על עסקי המשקיעים הבינלאומיים.

"מבריחים את המשקיעים"

בסדרת שיחות עם פעילים בשוק ההון חוזרת ועולה הטענה שהרגולציה הכבדה על החברות והסוחרים, גורמת למשקיעים המקומיים להדיר את רגליהם מהשוק הישראלי, שולחת את החברות הישראליות לגייס הון בחו"ל, ומייבשת את הבורסה. 

"למה אני צריך להשקיע בכימיקלים לישראל, כשבכל רגע שוקלת הממשלה לשנות את מדיניות התמלוגים והמסים שהיא משלמת, והרשויות מחייבות אותי לדווח כיצד ומדוע הצבעתי באסיפה שאישרה את שכר המנכ"ל", מסביר משקיע מוסדי גדול, "כשאני משקיע במיקרוסופט איש לא שואל אותי על השכר של המנכ"ל שלה".

דני גולדשטיין, בעל השליטה בחברת פורמולה ויז'ן ויו"ר איגוד החברות הציבוריות, מתקשה כבר להאמין ביכולת הרשויות לשנות את המצב: "אתה חושב שבדירקטוריון אנחנו חושבים כל היום על אסטרטגיה ועל הדרך העסקית שהחברה צריכה ללכת בה? התקנות והרגולציה החדשה שינתה לגמרי את אופי הדיונים. במרבית הדיון אנחנו בודקים אם עמדנו בתקנה הזו ובכללי המשטר התאגידי, ולפעמים נשארות כמה דקות בסוף כדי לדון בעסקים עצמם. הרגולציה החדשה פוגעת בהתנהלות העסקית וברווחיות של החברות. 

"הם הפכו את הכל וזה מבריח גם את המשקיעים: בסופו של דבר המשקיע לא מתעניין אם החברה עמדה בכל כללי הקוד האתי שלה, אלא בתשואה שהיא מביאה על השקעתו. הדו"חות הכספיים של החברות הפכו למסמכים משפטיים עבי כרס שאיש אינו מסוגל לקרוא ולהבין. חשיפת היתר גורמת נזק לעסקים ולא מביאה על תועלת למשקיעים. כשניסיתי להסביר את זה לאנשי רשות ניירות ערך ומשרד המשפטים, הם אמרו שאני צודק והבטיחו לשנות, אבל בשטח שום דבר לא משתנה".

ברק סורני, מנכ"ל חברת "פסגות ניירות ערך", סבור שיש משהו שהבורסה יכולה בכל זאת לעשות, כמו הפחתת עמלות המסחר, אבל גם הוא סבור שעיקר הבעיה ברגולציה. הוא מציע הקלות הנוגעות לכלל הרגולטורים הפועלים בשוק ההון: הקלות בתנאים לפתיחת חשבון מקומי לתושב זר המבקש לפעול בשוק ההון, פרסום ניתוחים (אנליזות) של חברות ציבוריות ישראליות בקרב משקיעי העולם, ושינוי במגבלות החלות על משקיעים מוסדיים בהשקעה במניות הבנקים.

הצעות לשיפורים לא חסרות לוועדה המיוחדת שהקים האוזר נוכח המשבר, הבעיה היא שהמעורבים בניסיונות ההחייאה של שוק ההון מאחרים מאוד בביצוע. ספק אם ההחלפה המהירה של הנהלת הבורסה בעיתוי הנוכחי תתרום להאצת מהלכי השיקום.