ברית המועצות חוזרת: התוכנית של ארדן להצלת השידור הציבורי

נראה שהאחרונים בכיסי ההתנגדות נעלמו, וששר התקשורת גלעד ארדן צפוי לקבל תמיכה ציבורית רחבה אם יקדם את ההחלטה המתגבשת לסגור את ערוץ 1 ולפתוח אותו מחדש. אבל הביצוע לא יהיה פשוט: קל להחשיך את הערוץ ולפטר את עובדיו, אבל לפני כן יש צורך להכין בדקדקנות את המבנה החדש של רשות השידור במטרה לבצע את המעבר במהירות.

ארדן הוא שר נמרץ שהוכיח בעבר יכולת לקדם נושאים ציבוריים, אבל גם אם יתחיל כעת לקדם את סגירתה ובנייתה מחדש של רשות השידור, נמוכים הסיכויים שתהליך החקיקה יושלם במהלך כהונתו, או אפילו במהלך כהונתו של מחליפו. הניסיון מלמד ששרים אינם מקנים עדיפות גבוהה למיזמים ארוכי טווח שאת פירותיהם יקטפו יורשיהם. לכן לא אתפלא אם ארדן ימשיך להעלות סטטוסים ולהצהיר מדי פעם בפעם על הצורך לסגור את רשות השידור ולעשות בה סדר, לזכות בלייקים והנהוני הסכמה, מבלי לעשות דבר בנידון.

בינתיים, כל מה שהצליח ארדן לעשות, בהסכמה עם שר האוצר יאיר לפיד, הוא ביטול הרפורמה שהוכנה ברשות לפני שנים אחדות ואמורה הייתה להיכנס לתוקף בקרוב. הרפורמה הייתה רחוקה מלהיות תרופה לבעיות היסוד של הרשות, והישגה העיקרי היה בהתייעלות מסוימת ובהחלשת כוחם של ועדי העובדים.

הוועדים הוצגו לעתים קרובות (בעיקר על ידי הנהלת הרשות) כבעיה המרכזית. הם אכן היו בעייתיים, חזקים מדי, והקשו מאוד על קידום הארגון. אבל הבעיה העיקרית של הרשות היא המבנה הארגוני הלקוי שפתח את הדלת למעורבות פוליטית, למינוי מנהלים ובכירים שאינם מתאימים לתפקידם, ושעיקר עיסוקם הוא בריצוי הפוליטיקאים האחראים למינויים. דווקא איגודים מקצועיים חזקים היו יכולים למנוע את ההשחתה הפוליטית העמוקה ורבת השנים של שדרת הניהול ברשות השידור.

# # #

הוכחת הרצינות הראשונה מצד משרד התקשורת תהיה הצגת תוכנית להקמת הרשות החדשה: כיצד תורכב ההנהלה, כיצד תמונה מועצת המנהלים, כיצד יובטח הניתוק בין הדרגים הפוליטיים לגוף המפקח על השידורים, ומה יהיו מסגרות כוח האדם, המימון והכלים שיועמדו לרשות המנהלים החדשים.

בימים אלה ארדן מקים ועדה המורכבת מעובדי מדינה וממומחים חיצוניים, האמורה להגיש לו בתוך כמה חודשי עבודה תוכנית להקמת הרשות: הוועדה אמורה להמליץ שהגוף המנהל של הרשות ייבחר באופן בלתי תלוי, למשל באמצעות ועדה ציבורית בראשות שופט. על הוועדה יהיה לבחון מחדש גם את מטרותיו של השידור הציבורי, שהוגדרו בחוק רשות השידור הארכאי שנחקק לפני 48 שנים.

ארדן מתכוון להנחות את הוועדה לבדוק הצעה למיזוג שלוש המועצות העוסקות היום בפיקוח על גופי התקשורת: רשות השידור, הרשות השנייה ומועצת הכבלים. קיומם הנפרד של שלושת הגופים הוא בזבוז ומהווה כפילות. הם משמשים בעיקר כמשרצה של מינויים פוליטיים וחלוקת כיבודים למקורבים. שרי התקשורת הקודמים הכריזו על כוונתם לאחד לפחות את מועצת הכבלים ומועצת הרשות השנייה, אך לא הוציאו לפועל את ההחלטות.

בהמשך צפוי משרד התקשורת לשכור חברת ייעוץ חיצונית שתציע מבנה יעיל ומודרני של גופי השידור, המותאם לעידן המדיה החדשה. הצעה לשינוי ארגוני הוכנה בעבר על ידי חברת הייעוץ תאסק, אבל ההצעה הפכה לבלתי רלבנטית במהלך הזמן שחלף מאז הוגשה.

אחת השאלות שתצטרך הוועדה לבחון היא אופן מימון הרשות. מנגנון גביית האגרה כשל והוכח כבלתי יעיל, והוא משמש בעיקר כמטרד ציבורי. הוועדה צריכה להחליט אם לשפר ולשכלל את מערכת הגבייה או לוותר לחלוטין על המימון באמצעות אגרה.

המבנה החדש של רשות השידור יתבסס ככל הנראה על גוף מצומצם בן כמה מאות עובדים שיזמין הפקות מגופים חיצוניים, ויהיה שילוב בין הגופים העיתונאיים של הרדיו והטלוויזיה. הרשות גם תלמד לפנות לקהל במדיה החדשה: אתרים חברתיים ואפליקציות לסמארטפונים וטאבלטים.

# # #

ארדן יגלה מהר מאוד שאינו לבד. המעורבות הבוטה בשידורים היא חלק מהתנהלותה השגרתית של לשכת ראש הממשלה, ואפשר להניח שגורמים פוליטיים רבים וחזקים יהיו מעוניינים "לסייע" בעיצובה מחדש של הרשות, ולמנוע את ניתוקה מהשפעות פוליטיות. אחרים ינסו לתקוע מקלות בגלגלי הרפורמה המתבקשת.

אף שארדן רק מתחיל בקדנציה, אין לו זמן מיותר. הוא יוכל להתניע את המהלך רק אם יתחיל במלאכה בשבועות הקרובים. ועדות שיקים בשלהי כהונתו מועדות להתפרק ולעבור ל"בחינה מחדש" עם מינוי השר הבא.

סגירת הערוץ הראשון תהיה אולי מהלך מתבקש, אבל לא בטוח שיש צורך בפתיחתו גם לאחר שתושלם הקמת הרשות. ייתכן שניתן יהיה להשיקו מחדש רק כערוץ חדשות.

את מקומה של מועצת רשות השידור ויתר המועצות המפקחות על השידורים, צריכה לתפוס מועצה אחת האחראית לכלל השידורים הציבוריים. כשהוקמה רשות השידור בשנות ה־ 60 עמדו לרשותה רק ערוצי הרדיו והטלוויזיה שבידי המדינה, ובלעדיהם לא היה ניתן לקיים שידור ציבורי. אולם היום אין צורך באמצעי שידור בבעלות המדינה כדי לקיים שידור ציבורי.

את מטרות השידור הציבורי, כגון תוכניות חינוכיות, תוכניות לדוברי ערבית, דרמה מקורית ותרבות, שלדעת המועצה לקדם, אפשר לקדם גם באמצעות רכישת זמן שידור בערוצים המסחריים.

ייתכן מאוד שבדרך זו יושגו מטרות השידור הציבורי בצורה אפקטיבית יותר, שכן הן יוכלו לנצל את החשיפה הגבוהה של הערוצים המסחריים. נוסף לכך, המהלך יאפשר לערוצים המסחריים להשתחרר מהפיקוח המיותר והמזיק על שידוריהם ("סוגה עילית") ושיעורי ההפקה המקומית, והם יוכלו להתמקד במה שהם יודעים וצריכים לעשות: שידורים מסחריים למטרות רווח.

הקמת המועצה תסיר גם את אחד החסמים לכניסתה של הטלוויזיה על גבי האינטרנט (IPTV). זה כמה שנים שוקלים יזמים וחברות תקשורת להתחרות בחברות הטלוויזיה הרב ערוצית, יס והוט, באמצעות טלוויזיה על גבי האינטרנט. באירופה, בארה"ב ובמזרח הרחוק מחוברים כבר מאות אלפי מנויים לרשתות ה-IPTV.

אחת הסיבות לעיכוב בהפעלת השירות בישראל היא התמהמהות משרד התקשורת בקביעת מדיניות הפיקוח על השירותים: לכאורה מדובר בשירותי טלוויזיה רב ערוצית כמו אלה של הוט ויס, ועל כן חייב משרד התקשורת להטיל גם על יזמים אלה חובות דומות בתחום ההפקה המקורית. אולם אם יוטלו עליהם חובות ההפקה, ספק אם תהיה כדאיות כלכלית להיכנס לענף. מנגד, משרד התקשורת יכול לפטור את כל החברות הרב ערוציות מחובת ההפקה ובכך לאפשר את כניסת ה-IPTV.

חבילה צרה, מיתוג מחדש

בשבוע שעבר חידש משרד התקשורת את הלחץ על יס והוט להנהיג חבילת שירותים מוזלת. בסוף 2012 הניב מאבק ארוך שנים חבילה צרה במחיר 129 שקל. יותר מחצי שנה מאוחר יותר התבררה עובדה לא מפתיעה: מעטים מאוד רכשו את החבילה שאמורה הייתה להיות להיט. היא הציעה 16 ערוצים בסיסיים, הרכבה אינו גמיש ואינו מאפשר התאמה לצורכי המנוי, אבל הסיבה העיקרית להעדר הביקוש הייתה אחרת: החברות, המרוויחות בעיקר ממכירת ערוצי טלוויזיה רבים ככל האפשר למנויים, פשוט לא שיווקו אותה למנויים.

לרשות צרכנים המתקשים לעמוד במחירי חבילת הערוצים עומד גם השירות המשתפר "עידן פלוס", המאפשר קליטה דיגיטלית של ערוצים פתוחים, שהם ממילא הפופולריים ביותר. שני השינויים העיקריים שמבקש ארדן לכפות על החברות הם בשם המוצר ובאפשרויות הבחירה. הכינוי "חבילה צרה" הוחלף ב"חבילת יסוד", וכמו כן מוצע לאפשר ללקוח לבחור בין מספר ערוצי "עידן פלוס".

מבקרי משרד התקשורת טוענים שהניסיון לכפות על החברות חבילות מוזלות בשם זה או אחר נועד לכישלון, ואף עלול לפגוע בצרכן בטווח הארוך: הורדת מחירי הטלוויזיה הרב ערוצית תפחית את המוטיבציה של יזמים חדשים להיכנס לענף, באמצעות רשת טלוויזיה על גבי האינטרנט.

ארדן דוחה את הביקורת ואומר: "אם יס והוט היו סבורות שניתן למנוע את הרחבת התחרות באמצעות חבילות מוזלות, הן היו משווקות את החבילות המוזלות גם ללא התערבות משרד התקשורת. הציפייה לכניסתן של חברות תקשורת חדשות ולהרחבת התחרות אינה מצדיקה חוסר פעולה מצדי להפחתת מחירי הטלוויזיה".