בשורות טובות: מחקר חדש קובע כי שוקולד טוב לתפקוד הקוגניטיבי

כמו קפה, שוקולד נהנה מתשומת לב מחקרית מעוררת תאבון במיוחד בשנים האחרונות. מחקרים קישרו אותו לבריאות הלב והמוח – וכעת, מחקר חדש מוצא כי בקרב צרכני שוקולד קבועים נמצא קשר לקוגניציה טובה יותר. יתר על כן, התכונה הזו של השוקולד עושה רושם מנותקת מהרגלי תזונה אחרים, כך שהקשר שלו לטיוב הקוגניציה קיים גם בקרב אנשים שיתר הדיאטה שלהם היא לא חיובית במיוחד.

המחקר החדש נסמך על מידע מתוך מחקרי האורך של Maine-Syracuse, המוכרים גם בשם MSLS, שכללו כמעט 1,000 משתתפים בגילאים 23-98, אחריהם עקבו במשך כ-18 שנה. הנחקרים נשאלו באיזו תדירות הם אכלו מאכלים שונים, לרבות: בשר, דגים, ביצים, חלב, לחם ופחמימות אחרות, ירקות ופירות, אגוזים, שוקולד (מכל הסוגים – חלב, מריר ולבן), חטיפים ומשקאות שונים. לאחר מכן, הם קיבלו מבחני קוגניציה.

מסתבר שהאנשים שאכלו את כמויות השוקולד הגבוהות ביותר קיבלו את הציונים הגבוהים ביותר במספר מבחני קוגניציה שונים: המבחן הגלובלי המשולב, מבחני זיכרון והתמצאות חזותיים-מרחביים, מבחני סריקה ואיתור, מבחני מציאת קווי דמיון, ובחינת המצב המיני-מנטלי. לא נמצא קשר בין שוקולד לבין זיכרון מילולי, והקשר בינו לבין זיכרון עבודה נמצא כחלש. אבל אפילו לאחר שמספר משתנים פיזיולוגיים הוחזקו כקבועים (כמו למשל כולסטרול, רמות גלוקוז ולחץ דם) וכמוהם גם מספר דפוסי דיאטה (כמו צריכת בשר ואלכוהול), התוצאות שנמצאו מובהקות נותרו כאלו.

כך שנראה, לפחות מהמחקר הזה, ששוקולד מקושר למספר אספקטים של קוגניציה, בלי קשר למה שאדם אוכל בנוסף לו, ובלי קשר לבריאות לבו וכלי הדם שלו. התוצאות הללו מעודדות למדי בעבור חובבי השוקולד שבינינו – אבל הן ממש לא מתן רישיון לאכילה של כל העולה על הדעת, מתוך מחשבה ששוקולד יוכל להציל אחר כך את המוח שלנו.

Fotolia :למה הוא טעים כולם יודעים, אבל מסתבר ששוקולד גם טוב לתפקוד המח | צילום

במחקר ישנן מספר מגבלות. אחת היא שהחוקרים לא ידעו את המינון – רק שהמשתתפים במחקר אכלו שוקולד בתדירות של אפס פעמים, פעם אחת או יותר מפעם אחת בשבוע. הם גם לא ידעו איזה סוג של שוקולד המשתתפים אכלו, אם כי ניתן להניח, בהתבסס על מחקרים קודמים, שמרבית האנשים אכלו שוקולד חלב או שוקולד מריר. אך אין ספק שמחקר נוסף יצטרף להיעשות על מנת להגדיר את המינון הנכון של החומר.

מה יש בשוקולד שיכול בכלל לעזור לקוגניציה? חוקרים מסכימים באופן די גורף שנוגדי החמצון שנמצאים בקקאו הם שאחראים על היתרונות הבריאים. פלבאנול במיוחד נראה כחומר שמכיל יתרונות במספר מובנים: על ידי כך שהוא משפיע על סיגנלים באזורים של המוח שאחראים על למידה וזיכרון, ועל ידי כך שהוא מאיץ את זרימת הדם למספר אזורים במוח.

מספר מחקרים ניסו לקבוע את המינון הנכון של שוקולד. למשל, יצרני השוקולד מארס עזרו במימון מחקרים שהוצאו אל הפועל על ידי מוסדות מחקר כמו הארוורד וקולומביה על מנת לכמת את השפעותיו של הפלבאנול ולמדוד את השפעתו הן על המוח והן על היכולות הקוגניטיביות. במחקר אחד שנעשה באוניברסיטת קולומביה, נחקרים ששתו במשך שלושה חודשים משקה עם ריכוז גבוה של פלבאנול חוו שיפור זיכרון, וחלו שינויים במוחותיהם באזורים שידוע שהם מקושרים לירידה ביכולת הזיכרון עם העלייה בגיל. מחקרים נוספים הראו תוצאות דומות בהקשר של קוגניציה.

אבל יש לקחת בחשבון שמחקרים כמו אלו עושים שימוש במינון מאוד גבוה של החומר – בשביל שתוכלו אפילו להתקרב לרמות הפרובאנול הללו יהיה עליכם לאכול מספר טבלאות שוקולד מריר מדי יום. לכן, מה שמרגש במחקר החדש הוא שהאנשים שהשתתפו בו אכלו בסך הכל כמויות רגילות יחסית של שוקולד, והם בכל זאת תפקדו טוב יותר. כמו-כן, יש לקחת בחשבון שאותו סוג של נוגדי חמצון נמצא גם בסוגי מזונות אחרים – ביניהם למשל אוכמניות, תפוחים ותה – על אף שאף אחד מהם לא כיפי לאכילה כמו שוקולד.

"כבר מימי קדם ועד זמננו אנו, נעשה שימוש בשוקולד כדי להוריד חום, לטפל בשלשולים בקרב ילדים, להעלות את הכוח לפני יציאה ל-'כיבוש מיני', להקטין 'תלונות מנשים', להגביר את תפוקת חלב האם, לעודד שינה ולנקות שיניים," כותבים מחברי המחקר. על אף שבמציאות הוא אינו קשור לכל הדברים הללו, המחקר מוצא ששוקולד קשור ליותר ויותר יתרונות בריאותיים אחרים. כך שיתכן שאולי המסירות רבת השנים שלנו לשוקולד, והאמונות שלנו בנוגע ליתרונות הבריאותיים שלו, אינן רחוקות כל כך מהמציאות.