פטירתו של אדם קשה תמיד, אך לעיתים, כשמדובר בנשות או אנשי עסקים עתירי ממון המותירים אחריהם צוואה, הוראותיה עלולות לגרום לא רק לקרע משפחתי כואב, אלא גם לכאוס פיננסי. בלהט היצרים וההליכים המשפטיים הנמשכים בין בני המשפחה עלולים עסקים שהיו בשליטת המנוח להיקלע לשיתוק כלכלי. כך לדוגמה, איש העסקים שאול אייזנברג ז"ל, שהלך לעולמו בשנת 1997 והותיר אחריו עיזבון עצום שכלל, בין השאר, את החברה לישראל ובתי זיקוק ברחבי העולם. כפי שפורסם, בצוואה שהשאיר אחריו, ציווה אייזנברג האב 80% מעיזבונו לבנו, תוך שאלמנתו וחמש בנותיו, יחד עם בני משפחה נוספים, היו אמורים לחלוק את חמישית הנותרת.
לא פלא, אם כך, שהצוואה (שכתב המקור שלה נעלם) הולידה סכסוך משפטי מתוקשר בין האם־האלמנה ושתיים מהבנות, שפעלו לביטולה, לבין הבן־האח. בני משפחת אייזנברג השכילו לפתור את הסכסוך ביניהם בהסכם ולהציל את המשך התפקוד של האימפריה הכלכלית. אך למרבה הצער, נדמה שהקרע המשפחתי עוד לא נרפא.
סכסוך מתוקשר אחר התגלע בשנת 2011 בקרב בני משפחת עופר. על פי פרסומים, ציווה איש העסקים יולי עופר ז"ל בצוואתו האחרונה את כל מניותיו בעופר החזקות, לבתו ליאורה. בכך הקנה האב המנוח לבתו את השליטה בחברה (51%), לעומת אחיה דורון, שנותר עם 15% כמקודם. באופן זה ביטל עופר האב צוואה קודמת שערך, ובה הוריש לשני ילדיו את מניותיו בחלקים שווים. מספר שנים התנהלו הליכים בניסיון להביא לביטולה של הצוואה בבית המשפט לענייני משפחה ובפני ערכאת הערעור המחוזית, אך ללא הצלחה. בעוד האחים רבים על השליטה והניהול, נשמעו קולות שהזהירו מפני הפרעות בפעילות העסקית של עופר החזקות על החברות הבנות, הפועלות, בין השאר, בתחומי נדל"ן מניב כדוגמת קניונים ומשרדים להשכרה.
כיום קשה מאוד להוכיח כי צוואה נכתבה תחת השפעה לא הוגנת | צילום: fotolia
לו היו מתקבלות טענותיו של דורון עופר, וצוואתו האחרונה של יולי עופר ז"ל היתה מתבטלת, עשוי היה הביטול להשיב על כנה את הצוואה הקודמת, שמגשימה את ציפיותיו של הבן. במקרה שבו לא נותרת צוואה כלל חלות, כברירת מחדל, הוראות חוק הירושה. הכלל העיקרי בחוק קובע כי מחצית העיזבון יורש בן או בת הזוג והמחצית האחרת נחלקת בין ילדי המנוח בחלקים שווים. וכך עלולים מי שנושלו להיקלע למאבק משפטי במטרה להביא לביטולן של צוואות. כאשר אין מדובר ברכוש רב, העלות עשויה לעלות על התועלת. אך כשמדובר במשפחות עשירות, ההבדל עשוי להתבטא במיליונים רבים או בשליטה על חברות ועסקים – והמאבקים לרוב בלתי נמנעים. על כן, מוטב לאדם לתכנן היטב את צוואתו, לשקול את השלכותיה ולהקפיד על חוקיותה, באמצעות פרקליט מנוסה.
הושפע או לא הושפע?
ביטולה של צוואה אינו דבר של מה בכך. בתי המשפט נוהגים לפי קביעת חז"ל, כי "מצווה לקיים דברי המת", ומקפידים ביותר על קיום רצונו האחרון של אדם, המקבל ביטוי בצוואתו. יחד עם זאת, מכיר המחוקק הישראלי בעילות שיכולות להצדיק ביטולה של הצוואה, במסגרת חוק הירושה. כך לדוגמה, פגמים צורניים הסותרים את הוראות החוק, צוואה לא מוסרית, צוואה שנערכה לטובת מי שהשתתף בעריכתה ועוד. העילות השכיחות בבתי המשפט הן אי כשירותו המנטלית של המוריש, ולצדה השפעה בלתי הוגנת עליו, בשעת עריכת צוואתו האחרונה. באופן טבעי, טענות אי כשירות קוגניטיבית וציווי תחת השפעה מאפיינות מקרים שבהם הצוואה נערכה בערוב ימיהם של המצווים. אז ניתן להטיל ספק בצלילותם ובבריאותם של המורישים או בהיותם מושפעים, באופן לא הוגן, על ידי בן משפחה קרוב או מטפל בשכר, שבהם היו תלויים לעת זקנתם.
ברוב המקרים הללו ההכרעה השיפוטית קמה ונופלת על תוכן תיקיו הרפואיים של המנוח, המונחים לחוות דעת של מומחה פסיכוגריאטרי, שממנה בית המשפט מטעמו. ממצאים, המצביעים על דמנציה, אלצהיימר או ירידה בכישורים הקוגניטיביים במועד שבו נערכה הצוואה, נוטים להוכיח שהמנוח לא היה כשיר לערוך את צוואתו. מכאן גם מתקצרת הדרך לשכנע, שהיה נוח להשפעה לא הוגנת. במקרה של יולי עופר המנוח, דחתה השופטת את טענותיו של בנו, שלפיהן אביו לא היה כשיר לחתום על צוואתו האחרונה. אדרבא, השופטת השתכנעה מהעדויות, שהצוואה האחרונה שיקפה את רצונו הברור לשמור את מפעל חייו באמצעות הורשת גרעין השליטה בשלמותו.
האזור האפור
עם העלייה בתוחלת החיים המצב הופך למורכב אף יותר. קשישים סובלים לעתים מירידה ביכולותיהם המנטליות, וחלקם עלולים להפוך נוחים להשפעה מצד בעלי אינטרסים הקרובים להם, עד כדי נישול קרוביהם מרכושם, שלא ממש מרצון ומדעת. יחד עם זאת, הנקודה החשובה היא כי לא מדובר במצב בולט הדורש התערבות רפואית של ממש, ואין תיעוד של מצבו המנטאלי המדויק של המצווה, במסמכים רפואיים. בכך, בדרך כלל, נסתם הגולל על יכולת בני המשפחה המנושלים להוכיח את זעקתם הצודקת לאחר הפטירה. גם עדויות, כי המנוח הביע לכאורה רצון שונה בעל פה או גילוי בדיעבד כי נוצל כלכלית בחייו על ידי אחד מילדיו או שנלקח לערוך צוואה על ידי היורש העיקרי – אין בכוחן להתגבר על מבחני הפסיקה המחמירים. נדמה שהדין הקיים, הדורש מלאכת שכנוע כבדה במיוחד, לא בהכרח עושה צדק עם בני המשפחה והמנוחים עצמם, כשמדובר בגיל הזהב. לכן ייתכן שיש מקום לשקול שינוי בחוק כשמדובר במצווים בגילים מאוחרים, כגון הפחתה מנטל ההוכחה או העברתו לצד השני, חובת עריכת בדיקת כשירות ניטרלית, למרות הקושי החוקתי הכרוך בכך ועוד.
– הכותבת הנה עורכת דין מומחית בתחומי משפחה וירושה
"מובהר כי אין באמור בכתבה זו כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד, האמור בה הנו תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין מומחה לענייני ירושה"
|
|