|
שנה לאחר שחרורו של גלעד שליט משבי החמאס הוא מדבר לראשונה על כל מה שעבר עליו בתקופה בה היה כלוא. בסרט של ערוץ 10 מספר שליט על הפחד הכי גדול: "פחדתי שישכחו אותי, שיעלימו אותי, שיקרה מה שקרה לרון ארד, כשהמו"מ ייעשה בלתי רלוונטי".
שליט מספר על כי הבדידות בשבי אותה העביר במשחקים ובכתיבה בעיקר. "הייתי מכין כדור מגרביים ומנסה לקלוע לפח. הייתי גם כותב לפעמים, מכין רשימות של דברים שעשיתי כדי שלא אשכח".
"היינו משחקים שח או דומינו", מספר שליט על היחסים עם שוביו. "היו פעמים שדיברנו והיה רגע של צחוק, או שראינו משחק טוב או סרט. ראינו ביחד את המשחק של הפועל תל אביב מול ליון, אני זוכר שהם התלהבו מהמספרת של זהבי".
"פתאום הבנתי שכל החוייה הזאת הסתיימה" | צילום רויטרס
שליט מספר כי בתחילת השבי לא היה חשוף למה שקורה בארץ ובעולם אך עם הזמן התחיל מעט להבין ערבית וגם קיבל רדיו. " ניסי להיות אופטימי, למצוא את הדברים הקטנים, להנות ממה שיש למרות שהחיים היו עלובים. חשבתי על הדברים הטובים שיש לי, התמקדתי בטלוויזיה, ברדיו, בסה"כ היה לי אוכל סביר ולא התעללו בי יותר מדי".
על רגע השחרור גילה שליט יחד עם כולם וסיפר כי ניסה לא להתרגש "היו כמה פעמים שפיתחתי אופטימיות ואז זה נפל אז ניסיתי לא לפתח ציפיות. על רגע השחרור ידעתי רק כשכולם ידעו". שליט מוסיף כי השובים נכנסו והביאו לו נעליים לבנות, ג'ינס וחולצה: "אותה חולצה מפורסמת, לא אופנתית, אבל לא היה לי אכפת מה אלבש", הוא מתבדח.
גלעד מספר שקשה לחזור לחיים הרגילים ובמיוחד למסגרת החברתית: "אנשים גדלו והשתנו ואתה מרגיש כאילו נשארת מאחור".
"יהיה לי קשה לשלוח את הילדים שלי לצבא. בסופו של דבר היא שילמה את "המחיר" כך שאין לי שום ספק שאשלח אותם, הלוואי שעד אז כבר לא יצטרכו ללכת לצבא" הוא מסכם.
|
