Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

גם “מדד הפלאפל” מוכיח: ישראל היא המדינה היקרה ביותר במזרח התיכון

בין נתוני המאקרו השונים אשר נמדדים בשווקים בכדי להעריך את כח הקנייה של הציבור, אחד המדדים המעניינים אשר פותחו בשנים האחרונות היה "מדד הביג-מק". המדד האמריקאי נועד כדי לבחון ...
אדם חפץ

בין נתוני המאקרו השונים אשר נמדדים בשווקים בכדי להעריך את כח הקנייה של הציבור, אחד המדדים המעניינים אשר פותחו בשנים האחרונות היה “מדד הביג-מק”. המדד האמריקאי נועד כדי לבחון את כוח הקנייה של אזרחי ארה”ב, אך עם השנים צבר תאוצה גם מעבר לים – וכיום כלכלנים רבים מעריכים באמצעותו את כוחם של המטבעות הזרים במקומות שונים בעולם.

המדד למעשה בוחן נתון פשוט למדי – כמה ארוחות ביג מק (הארוחה הפופולרית ביותר בסניפי מקדונלד’ס) ניתן לרכוש עבור 10 דולרים. כך , ניתן להעריך את כוחו של המטבע המקומי (אשר מגולם הן בכוח הקנייה של הצרכנים והן בעלויות היצור המקומיות), ולהעריך את יכולתם של הצרכנים לרכוש מוצר אשר נחשב למוצר צריכה בסיסי למדי בחיי היום יום שלהם.

את “מדד הביג-מק” מפעילים על שווקים שונים ברחבי העולם כולו, אך במזרח התיכון הוא נתקל בשורה ארוכה של בעיות. אחת המרכזיות שבהן היא שבמדינות רבות במזרח התיכון, רשתות מזון זרות נחשבות באופן מסורתי ליקרות בהרבה מהדוכנים המקומיים – וגם מקדונלד’ס נחשבת לאוכל יקר בהרבה מדוכני הפלאפל ברחובות. לכן, מדד הביג-מק לא באמת ישקף את כוח הקנייה הבסיסי של הציבור. בעיה נוספת היא חוסר הפופולריות של הביג-מק במדינות המזרח התיכון, ובעולם הערבי בפרט. מכיוון שבניגוד למרבית המדינות המערביות בעולם, במדינות המזרח התיכון הביג-מק אינו נחשב כלל למאכל אהוב על רוב האוכלוסיה, קשה להתייחס למדד הביג-מק ככזה המשקף את יכולת הקנייה של “מוצר צריכה בסיסי”.

לעשירים בלבד? מנת פלאפל | צילום: shutterstock

לכן, לפני שנתיים הציע המגזין הערבי “מג’אללה” להמיר את מדד הביג-מק במדד חדש, אשר ישקף בצורה טובה יותר את הנעשה ברחובות המזרח התיכון. כתבי המגזין הציעו את “מדד הפלאפל” – מדד מקביל לזה האמריקאי, אשר במקום לבחון כמה מנות ביג-מק ניתן לרכוש ב-10 דולר, יבחן כמה מנות פלאפל ניתן לרכוש בסכום זה. פלאפל נחשב לאוכל רחוב אהוב בהרבה, במיוחד על השכבות החלשות במדינות רבות במזרח התיכון. בנוסף, עלותו הנמוכה תלויה בעיקר בחומרי גלם המיוצרים במדינות עצמן (ולא בחומרים מיובאים), וגם דוכני הפלאפל לרוב אינם מפוארים וממוזגים כמו סניפי רשת ההמבורגרים האמריקאית.

מדד הפלאפל המלא: כמה מנות פלאפל ניתן לרכוש עבור 10 דולר?

מכל הסיבות האלו, החליטו במכון וושינגטון לחקר המדיניות במזרח התיכון לבחון את “מדד הפלאפל” בערים המובילות במזרח התיכון. מהבדיקה עולה כי העיר רפיח, אשר ממוקמת בדרום רצועת עזה, מציעה את הפלאפל הזול ביותר במזרח התיכון, כשמחירה של מנה אחת עומד על 0.58 דולר (כ-11.5 שקל). ברפיח, עבור 10 דולר, תוכלו לרכוש לא פחות מ-17 מנות פלאפל.

במקום השני נמצאת דמשק בירת סוריה, בה מחירה של מנה עומד על 0.68 דולר. בירת עירק, בגדד, נמצאת במקום השלישי – ואלו הם המקומות היחידים במזרח התיכון בהם ניתן להשיג מנת פלאפל עבור פחות מדולר אחד.

ומהם המקומות היקרים ביותר לקנות בהם מנות פלאפל? באופן לא מאוד מפתיע – בראש הרשימה נמצאת תל אביב. ב”עיר ללא הפסקה” מחירה הממוצע של מנת פלאפל עומד על 4.62 דולר (מעל 16 שקלים), ועבור 10 דולר תקבלו 2 מנות פלאפל בסך הכל. גם בחיפה, בה מכירה הממוצע של מנת פלאפל הוא 4.33 דולרים, תקבלו בסך הכל 2 מנות עבור 10 דולר. 


נתון מעניין נוסף מתקבל מהשוואת מחירה של מנת פלאפל לתמ”ג (תוצר מקומי גולמי) הממוצע של כל עיר. כך ניתן להעריך עד כמה יכולים תושבי המקום לרכוש את המנה הבסיסית. גם השוואה זו מוכיחה כי בישראל הרבה יותר קשה לחיות (לפחות מבחינה כלכלית): תל אביב וחיפה, שתי הערים הישראליות אשר נבדקו במחקר, מציגות את הפער הגדול ביותר בין התמ”ג לבין ערכה של המנה המסורתית.


ומה המסקנה העולה מנתונים אלו? באמצעות “מדד הפלאפל” ניתן לקבוע, למשל כי השקל מוערך הרבה מעבר לשוויו הממשי, והוא אחד המטבעות המוערכים יתר על המידה במזרח התיכון. בנק ישראל נאבק כבר תקופה ארוכה בהתחזקות השקל, אשר התחזק ב-9% לעומת הדולר מאז השנה שעברה, ומאז שנת 2005 מחירי המזון בישראל טיפסו יותר מבכל שאר המדינות המפותחות, והם גבוהים בכ-25% מבמדינות אירופה. 

אך כל הנתונים האלו נתפסים בקרב הציבור כנתונים יבשים אשר לא אומרים הרבה על חיינו היום יומיים. “מדד הפלאפל”, לעומת זאת, מסביר בצורה קלה להבנה ופשוטה בהרבה את מה שרבים מתושבי ישראל כבר יודעים: מאוד יקר לחיות פה. וגם לאכול פה פלאפל.