Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

דוח מצב: הישראלים מוציאים יותר כסף מאשר הם מכניסים

מרכז טאוב למדיניות חברתית מקבץ 13 מחקרים שונים שערך במהלך השנה החולפת על מצבנו הכלכלי לכדי דוח מקיף שממצאיו רק מחזקים את מה שרובנו המכריע מרגישים יום יום בכיס. ...
יובל בגנו
מרכז טאוב למדיניות חברתית מקבץ 13 מחקרים שונים שערך במהלך השנה החולפת על מצבנו הכלכלי לכדי דוח מקיף שממצאיו רק מחזקים את מה שרובנו המכריע מרגישים יום יום בכיס. לא רק מצבם של העניים בישראל אינו משתפר מהותית בשנים האחרונות, גם מעמד הביניים מדשדש במקום. העוני אמנם לא התרחב במהלך כהונתה הקצרה של הממשלה היוצאת אבל השחיקה של השכבות החברתיות שמעליו נמשכת והניידות החברתית של יציאה מהמעגלים הללו כלפי מעלה, לרווחה כלכלית, כמעט ולא קיימת בישראל של השנים האחרונות.
   
על פי מחקר שערך החוקר איתן רגב, עבור משפחה ישראלית ממוצעת, בכל המגזרים, ההוצאות גבוהות מההכנסות כשהסיבה העיקרית היא מחירי הדיור הגבוהים כשרוב מכריע של יהודים לא חרדים אשר רוכשים דירה עוברים ממאזן חיובי לשלילי בין הוצאות להכנסות.

משק הבית הממוצע לא יכול לרכוש דירה ללא סיוע, לרוב מחסכונות ההורים, ואלו הולכים ומצטמצמים, טוען רגב. ועדיין – הפער השלילי לרעת ההכנסות מההוצאות החודשיות עמד בממוצע על 864 שקלים בקרב יהודים לא חרדים, ובקרב חרדים על לא פחות מ-3,209 שקלים במהלך 2014 כשליש מהכנסותיהן של משפחות חרדיות. הגירעון של משפחה מוסלמית עומד בממוצע חודשי על 1,919 שקלים. נתונים שנותנים מושג על היקפי ה”עוני” הלא מדווח על ידי המוסד לביטוח לאומי.

מאפריל 2007 עד יולי 2013 עלו מחירי הדירות בישראל ב-53% במונחים ריאליים ועם זאת, הישראלים ממשיכים לקנות דירות. ד”ר נעם גרובר ממרכז טאוב מצא כי שיעור משקי הבית שאין בבעלותם דירה דווקא ירד מ-27.7% ב-2006 ל-26.5% ב-2012 וכי שיעור משקי בית שבבעלותם שתי דירות או יותר עלה כמעט פי ארבעה, דבר המשקף את התרחבות פעילות המשקיעים בנדל”ן. אבל בפילוח אוכלוסיות ניתן לראות בבירור את מצוקת הדיור של הצעירים שמצא גם המחקר של רגב – שיעור משקי הבית הצעירים בגילי 34-25 שאין בבעלותם דירה עלה מכ-43% ב-2003 ל-54% ב-2012.

פער שלילי של 864 שקלים בחודש | צילום: thinkstock

גם מחירי המזון עלו בצורה חדה בישראל של העשור האחרון ופרופ’ דב צ’רניחובסקי מצא במחקר שערך עם איתן רגב נתונים לא פחות ממדהימים: מוצרי החלב בישראל היו יקרים ב-6% בלבד ב-2005 מהממוצע במדינות המפותחות, אך ב-2011 הגיעו לרמת מחירים הגבוהה ב-51% מהממוצע ב-OECD. הדגים היו זולים ב-30% ב-2005, אך ב-2011 כבר היו יקרים ב-25%. אפילו הירקות והפירות שנותרו זולים לעומת ה-OECD, זולים מהממוצע בארגון ב- 15% נכון ל-2011 לעומת פער של 40% ב-2005. החוקרים מדגישים כי העלייה הדרסטית במחירי המזון השפיעה באופן שלילי על הרכב צריכת המזון, במיוחד בקרב משפחות עניות – נתון מחריד על אי ביטחון תזונתי גדל והולך.

מחקר שערכו סגן מנהל מרכז טאוב, פרופ’ איל קמחי, והחוקר קיריל שרברמן מצא כי בין השנים 1997-2011 הפער בין מעמד הביניים למעמד הנמוך הצטמק, בעוד שהפער בין מעמד הביניים למעמד הגבוה התרחב. פערי השכר בין הממוצע לעשירון העליון גבוהים בהרבה מבשאר מדינות ה-OECD. גברים בעלי השכלה גבוהה מתוגמלים יותר מנשים בעלות אותה השכלה אבל פער עוד יותר בלתי נסבל בשכר הוא זה שבין בעלי תואר ראשון לפחות לבעלי השכלה תיכונית, שעלה מ-83% ל-88% בשנים אלה. העשירונים השביעי והשמיני, מעמד הביניים לצורך העניין, סבלו מהגידול הנמוך ביותר בשכר בשנים שנבדקו, נתון משלים מאכזב לזה של הביטוח הלאומי על עלייה מתונה בהשתכרות בקרב העשירונים התחתונים שעובדים. עלייה כזאת בשכר קיימת עוד דווקא בעשירונים העליונים של האוכלוסייה.

לכתבה במעריב