|
תביעה של רוסיה כנגר אוקריאנה הוגשה לאחרונה – בטענה כי זו לא החזירה לרוסיה אגרת חוב על סך 3 מיליארד דולר. לא עצם התביעה ולא העובדה שאוקריאנה נשארה חייבת לרוסיה הם הפתעה גדולה. מה שמעניין באמת בפרשה הזו, זו העובדה כי הדיון סביב התביעה מתנהל בלונדון, תחת החוק האנגלי.
אולי יש סיבות טובה לכך אוקראינה לא שילמה את אגרת החוב – כאשר מצוקה כלכלית היא רק אחת מהן. אפשר גם לטעון שמדובר בחוב לאומי שנוצר על ידי המשטר שלא למטרות שמשרתות את טובת העם – ולכן לא צריך לאכוף אותו (כך על פי המשפט הבינלאומי).
היה צורך בבית משפט נייטרלי, והאנגלי סיפק את הסחורה | צילום: fotolia
הסיבה העיקרית לכך שהמשפט ייערך בלונדון הוא העובדה הפשוטה שכך קובע ההסכם בין שתי המדינות: אגרת החוב נחתמה תחת החוק הבריטי, ולכן כל נושא שנוגע אליה יידון תחת החוק האנגלי. הסיבה לכך שכך נחתמו המסמכים מלכתחילה היא בין היתר העובדה שאף אחד מהצדדים לא סומך על מערכת המשפט של הצד השני. לעיתים יש חשדות כי מערכת משפט מקומית תהיה מוטית לטובת המדינה בה היא נמצאת, כך שרוסיה לא מוכנה להיכנס להסכם תחת החוק האוקראיני – ואילו אוקריאנה לא מוכנה לעשות כן תחת מערכת המשפט הרוסית.
כך נכנס לתמונה ההכרח להשתמש בבית משפט נטרלי שלא נמצא תחת השלטון של אף אחת מהמדינות. בנוסף, היות ולונדון נחשבת למרכז התעשייה הכלכלית בעולם – למה לא לעשות את זה שם? העובדה שהיחס לחוק האנגלי הוא בדרך כלל חיובי, היא בונוס נוסף לבחירה בו ככזה שינהל את המשפט בין שתי המדינות.
באופן הזה דומה התביעה בלונדון ל-ISDS, כלי של המשפט הבינלאומי שמאפשר למשקיעים וחברות במדינות זרות לתבוע את המדינה בבית משפט אזרחי, כאשר רבים מתלוננים עליו. במקומות שונים בעולם משקיע זר לא יסמוך על החוק הזר איתו הוא מתעמת. הרי אם רוסיה ואוקראינה לא סומכות על בתי המשפט זו של זו, למה שחברות יהיו מחויבות לסמוך על מערכת משפטית זרה?
|
