דעה // הם מפחדים? החיבה של הפוליטיקאים לפופוליזם פועלת נגדם

1. "התקציב שמונח לפניכם הוא תקציב שייצר חברה הוגנת, ולא רק הוגנת, אלא גם חברה שהיא ידידותית למגזר העיסקי, שלא פועלת לפי הרוח הפופוליסטית הרעה שנושבת ברחובות ולא פעם גם בבית הזה".

2. "השבוע השלמנו בוועדת הכספים את הפרק השני בחוק הריכוזיות, אחד החוקים החשובים יותר שיעברו בוועדה בכנסת הנוכחית… היו גם אנשים שחשבו אחרת, וזה כמובן לגיטימי. מה שאינו לגיטימי הוא מסע השקרים, הפופוליזם וההסתה שהתלווה לתהליך".

3. "מצאנו את האיזון הנכון, לא נסחפנו בגלי הפופוליזם ששוטפים את המדינה. בלי שיהיה יצוא גז לא יהיה גז בכלל. את הטעות הזאת, הכניעה לפופוליזם, עשו כמה מדינות ושמרו את הגז אצלן. כעת הוא קבור באדמה מתחת לשכבות של פופוליזם ובירוקרטיה.

הציטוט הראשון הוא של שר האוצר, יאיר לפיד, השני של עופר שלח, והשלישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. המשותף לכולם – ההתייחסות החדשה-ישנה למושג "פופוליזם", בו משתמשים הפוליטקאים כדי להגן על עצמם, מבלי לתת את הדעת לכך שמדובר בחרב פיפיות.

השימוש בנשק הפופוליזם על דרך הסתירה ("לא ניכנע לפופוליזם"), נוח למשתמשים בו, כי הוא מסמל משהו רחב, מופשט, הוא לא מחייב לצלול לפרטים. די בשימוש בו כדי לכוון לכך שהשיח נמוך, לא נכון ואינו מבוסס על חשיבה רציונלית, כד לרמוז לציבור שהוא פשוט לא יודע על מה הוא מדבר.

חדש: אפליקציית האייפון של פורבס ישראל – להורדה לחצו כאן

השימוש ב"פופוליזם" כדי לדחות כמעט כל ביקורת ציבורית, ודווקא בקרב הפוליטיקאים החדשים כשלח ולפיד, מצביע על כך שגם הם מתכחשים לכך שחוקי המשחק הפוליטיים מתעצבים מחדש. דווקא הם, שהגיעו לכסאות הכנסת על גבי המחאה החברתית והדרישה הציבורית יודעים היום לצבוע בזלזול את אותה דרישה. דווקא הם שהתחברו לרשתות החברתיות והרגישו על בשרם את השינוי התודעתי שעובר הציבור, מרשים היום להגיד בקלות דעת שהציבור לא יודע. דווקא הם שהעיזו לקרוא לשינוי השיטה, לשינוי החשיבה, משתמשים היום בנשק הפופוליזם הידוע בכדי לצאת נגד אותו שינוי.

אך בעוד לפיד וחבריו אימצו במהירות ובטבעיות את הנורמות של המשחק הישן, הדרישה הציבורית לא השתנתה. הקריאה לשינוי היסודות עליהם מושתתת החברה הישראלית מפחידה את הפוליטיקאים החדשים עד שלא נשאר בידם אלא להשתמש ברטוריקות ההפחדה, ההפחדה מרוח פופוליסטית, כי הרי אם נשנה יכול להיות פה יוון.

הציבור הפך איכפתי ומתעניין. המחאה החברתית בקיץ 2011 | צילום: רויטרס

כדאי ללפיד ולחבריו, בתוך הלו"ז העמוס של הכנסת והממשלה, לצלול שוב לרשתות החברתיות, להרגיש מחדש את הציבור, את הכח שלו, האכפתיות, כדאי להם להיכנס שוב, והפעם לא כדי להעלות סטטוס מתגונן, אלא לנהל שיח אמיתי עם אנשים איכפתיים שחקרו ובדקו, אנשים שמעלים טענות יציבות וחזקות – שיכולות כמובן להיות שגויות – אבל הן ודאי לא זולות ולא פופוליסטיות.

ואפילו אם הח"כים באמת מאמינים שנפלו קורבן לפופוליזם ציבורי, ולא משתמשים בכלי הזה כדי לבטל את הטיעונים שמנגד, השימוש בנשק הפופוליזם אינו מתקבל על הדעת. נציגי הפוליטיקה החדשה היו צריכים להביא גישה אחרת. הם היו צריכים להיות מחויבים לבנות שיח שיתופי אמיתי, ובראש ובראשונה לנפץ את התחושה שהפוליטיקאים והציבור הם שתי קבוצות מנוגודות עם אינטרסים שונים. כי גם אם השיח נגוע בגוונים פופוליסטים, זה קורה בדיוק בגלל התפיסה האליטיסטית הישנה שמונעת מהציבור להיות חלק מההחלטות המורכבות והקשות.

מה היה קורה אם נבחרי הציבור, שהבטיחו פוליטיקה חדשה, היו מביאים לציבור את המפרט המלא שהביא אותם להחלטה? אם היו באים ואומרים: החוקרים חושבים כך וכך על הריכוזיות ועל הגז, מולם אלה ואלה חושבים אחרת, הנה מה שהרגולטורים אמרו, הנה מה שהלוביסטים וחברות הענק חושבים, נפגשנו עם אלה ונפגשנו עם אלה, הנה ההזדמנות, הנה הסכנה, הנה מה שקורה בעולם, הנה מה שהיה בוועדה, הנה והנה… וקיבלנו החלטה.

פוליטיקה חדשה היא לא להאשים את הציבור | צילום: מרק ישראל סלם

חלק גדול מן הביקורת והמחאה לא היו נגד ההחלטות עצמן, אלא על הדרך. הביקורת היא על המחנאות בחברה הישראלית, על כך שאף אחד לא מטפח את כיכר העיר המודרנית, על המיאוס מההסתרה הלא מובנת, מהתחושה שלא משתפים את הציבור תחת שלל תירוצים, הביקורת היא על העדר שקיפות, על העייפות של האזרח שיודע שהוא חייב להיות תמיד עירני, תמיד על המשמר שמא נבחריו ימעדו, הביקורת היא על המאבק בין חשיפות עיתונאיות ואקלים שקוף לבין הסתרה והחשכה של המידע בלי שום סיבה.

פוליטיקה חדשה הייתה רואה בתשוקה של הציבור להיות חלק מקבלת ההחלטות הזדמנות פז ליצור פה מערכת פוליטית אחרת, ולא הייתה מסתירה ומתגוננת בפחד כמו מפני סכנה.

כי אם יש בשיח פופוליזם, אל לנבחרי הציבור ולפולטיקאים החדשים להשתמש בו כנשק לניגוח הבוחרים. במקום להפוך את הציבור הרחב לפרנואיד, שמא המשחק האמיתי מתנהל מאחורי הקלעים, היה עדיף לו נבחרי הציבור היו מנגישים את הידע לכל יד מבקשת, ופועלים כדי להפוך את הציבור לשותף אמת.