דרור שטרום: "הפתרונות שוועדת טרכטנברג הציעה היו על הפנים"

"ועדת טרכטנברג נכשלה, אבל לא המחאה", אומר היום שטרום, הממונה על ההגבלים לשעבר, מנכ"ל המכון הישראלי לתכנון כלכלי. "רואים בוועדת טרכטנברג כגוף שאמור היה לגלם את המחאה, אבל זה לא נכון. המחאה שינתה את המדינה. אנחנו עדיין לא מבינים את ההשפעה, אבל אני רואה את השינוי. כשהיינו סטודנטים המחאה היחידה שהכרנו הייתה נגד כוונת הממשלה להעלות את שכר הלימוד. היום הכל השתנה.

רוצים להישאר מעודכנים בכל החדשות והדירוגים? הירשמו לניוזלטר של פורבס ישראל, הורידו את האפליקציה, עשו לנו לייק בפייסבוק או עקבו אחרינו בטוויטר.

"אתה רואה את התאגידים הגדולים שחיים בחשש שמא הציבור לא יאהב אותם. עורכי הדין שלהם, רואי החשבון, הסמנכ"לים והמנכ"לים מבינים שנפתח חלון, והלקוחות כבר אינם אדישים כלפיהם. היום, אף אחד לא יכול להגיד שהמחאה לא הייתה מוצדקת, ומי שיצא אז לרחובות אינו מרגיש היום מטומטם".

"נביאי שקר יש בכל מקום"

אבל בפועל, אני אומר לו, מחירי המזון נעצרו קצת ואחר כך חזרו לעלות, מחירי הדירות ושכר הדירה המשיכו לעלות, האחראים העיקריים להרס הכלכלי והחברתי חזרו ונבחרו, ושר האוצר נהפך לסטטוס בפייסבוק.

דרור שטרום | צילום: אלוני מור

"נכון", הוא אומר, "הבחירות לא הובילו לכתובת הנכונה, אבל האנרגיה של המחאה ממשיכה לנענע את העריסה, וייתכן שבהמשך ישתנו כללי המשחק. אנחנו אולי לא רואים את זה בנקודת הזמן בה אנחנו נמצאים אבל המציאות משתנה. בפעם הראשונה מאז 1977 המשחק נעשה יותר דמוקרטי מבעבר. הפתרון יימצא בסוף, גם אם יהיו בדרך טעויות".

אבל מישהו היה צריך לתרגם את המחאה המעורפלת שהייתה לצעדים מעשיים. איפה כשלנו?

"הכלי שצריך היה לתרגם את המחאה למעשים ולשינוי בפועל הוא המנהיגות, אבל כרגע אין לנו מנהיגות המתאימה לכך. המנהיגות הייתה הקטר שצריך להוביל. רק פוליטיקאים מנוסים ומשופשפים יכולים לעשות את השינוי. בארה"ב יש מנגנון נשיאותי רב עוצמה היכול לבצע. אנחנו תקועים כאן עם שיטה הרבה פחות אפקטיבית, עם נביאי שקר שהתקשורת השטחית ממליכה. אבל נביאי שקר יש בכל מקום. יעבור זמן והשינוי יבוא.

"זה לא אומר שוועדת טרכטנברג הייתה מיותרת: היא הייתה בית תוכן, נקודת פתיחה בדרך לשינוי. הוועדה סימנה פחות או יותר את כל הבעיות הכלכליות והמבניות שצריך לטפל בהן. נכון, כל הפתרונות שהיא הציעה היו על הפנים. אבל היא לפחות הצביעה על הנושאים שבהם צריך לעסוק בהמשך".

אבל הוועדה דיברה על עולם ומלואו, בזמן שכל אחד יכול לראות שמה שבאמת עורר את המחאה היו מחירי הדירות שקברו את מי שידם אינה משגת, ואת מי שלקחו משכנתה וכמעט קרסו תחתיה.

"הדבר העיקרי שלא איפשר לוועדה להציע פתרונות יעילים זה חוסר האבחנה בין המחלה שתקפה את המשק לטיפול בסימפטומים שלה. הבעיה הכי עוצמתית של המשק היא בתחום הדיור. בדקנו את התחום והתברר לנו שכל עוד לא נגיע לשיווק של 60 אלף דירות בשנה במשך חמש שנים רצופות, לא יהיה שיפור. הוועדה הייתה צריכה לטפל בבעיה בצורה המקובלת ביותר: שבירת המונופול של המדינה על הקרקעות".

מדינה יכולה לשבור את המונופול של עצמה?

"בוודאי. היה מונופול של המדינה בתחום בתי הזיקוק ושברנו אותו באמצעות הקמת בית זיקוק נוסף. היה גם ניסיון, שלא הצליח כל כך אמנם, ליצור תחרות בין הנמלים, שכולם בבעלות המדינה. דווקא בחצר שלה המדינה יכולה להיות יותר אפקטיבית ברפורמות, כי אין לחצים חיצוניים של בעלי אינטרסים פרטיים. המכון שלנו כתב שתי עבודות עבות כרס על הרווחים העודפים ('רנטה') שיש למדינה בגלל המונופול שלה על שוק הקרקעות".

ומה המליצה הוועדה?

"אם תקרא את ההמלצות תראה שההמלצה להגדיל את שיווק הדירות היא ההמלצה היחידה שאין שם. הוועדה התעסקה עם הדיור הציבורי ועם הקלות לקבוצות אוכלוסיה נזקקות. בנו מין מנגנון בולשביקי שאמר דיור במחירים סבירים זו סוכריה שעד עכשיו לא נתנו לציבור. אז עכשיו אנחנו ניתן ונחלק אותה בצורה צודקת יותר, והתעסקו עם מיצוי כושר השתכרות ומיצוי כושר הנישואים".

 מחאת קיץ 2011 | צילום: רויטרס

אבל אם היו מתמקדים רק בפתרון בעיית הדיור יתכן שהיה קורה משהו במקום האפס הגדול שבוצע עד כה.

"אחת הבעיות שגרמו לכישלון של טרכטנברג היא הביזור. היא המליצה כמעט בכל תחום 20-30 המלצות ושום ממשלה לא יכולה להתמודד עם חזית כזו. הוועדה ניסתה להיות נחמדה לכולם. לעומת זאת היא לא המליצה על אף שינוי מבני ברמה של לשבור מונופול. ההמלצות היו מאוד כלליות ונראו כמו עסקה פוליטית בין משרד ראש הממשלה למייצגים סינטטיים של המחאה".

רוח המחאה התגלגלה גם לוויכוח על יצוא הגז. אתה נחשב לאחד המוחים. מדוע אתה מתנגד לייצוא?

"לא התנגדתי להחלטה לייצא את הגז, אבל אמרתי שכאשר רגולטור צריך לקבל החלטה על סמך גורמים לא ודאיים, יש לנקוט בגישה מאוד זהירה לטובת הציבור, בעוד שוועדת צמח שהמליצה על יצוא מחצית הגז במאגרים קיבלה החלטה שהושפעה לדעתי מגורמים לא רלוונטיים".

מה היטה את ההחלטה המקצועית?

"הייתה תחושה שוועדת ששינסקי, שקבעה את שיעורי המס והתמלוגים שעל היזמים לשלם, החמירה איתם, ולכן ועדת צמח אמורה לאזן את התמונה באמצעות היתר לייצור רב. ועדת צמח העריכה את צורכי המשק בתחום הגז כמינימליסטים – חסר של 150 BCM (1BCM = מיליארד מטרים מעוקבים). אני הצעתי שיתקנו את ההערכה. כמו כן טענתי שצריך להתייחס לכמויות הגז שאנחנו יודעים שיש לנו בוודאות, ולא להתחשב בכמויות גז שאנחנו מקווים או מעריכים שנמצא. אחת הבעיות הייתה שהוועדה לא דנה ברצינות בשאלות של עלות ותולעת לצרכן כתוצאה מההחלטות שיתקבלו".

יש שם דיון מעניין על השפעת היצוא על עליית מחירי הגז לצרכן בישראל.

"זה לא היה רציני. הם כיסו את עצמם כדי להראות שהם דנו בבעיה. אבל לא ראיתי בדוח שום תחשיב רציני של העלות למשק במקרה שייווצר מחסור בגז. זה מידע שקיים אפילו באתר משרד האנרגיה אבל הם לא התייחסו אליו".

בסופו של דבר החליטה המדינה לייצא 40% מהמאגרים. כמה אתה הצעת?

"הצעתי שבאופן מיידי יאפשרו ייצוא של 15% בלבד, ואם יימצאו מאגרים נוספים, אפשר יהיה לעלות ל-35% שזה לא רחוק מההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר, אבל מותנה בתגליות".

הפירמידות, הטייקונים והבנקים

המחאה לוותה גם בביטויים קשים כלפי בעלי ההון, שאולי העניקה רוח גבית להחלטות שהתקבלו לאחר מכן בעניין הריכוזיות והפירמידות. "אני מתנגד לשיח המתלהם נגד הטייקונים והניסיון להוקיע אנשי עסקים כלא לגיטימיים", אומר שטרום. "זה מסוכן לדמוקרטיה ומסוכן לכלכלה. כולנו רוצים תחרות, אבל מה זו תחרות? כל איש עסקים רוצה לנצח את המתחרים ולהפוך למונופול, ובזכות זה יש לנו תחרות שכולם נהנים ממנה. עם זאת, היינו חייבים לנתק את הקשר בין קבוצות העסקים לבין מקורות המימון: זה מקטין את מקורות המימון ואת התחרות במשק. כשלאומי והפועלים מממנים את הקבוצות הגדולות וצריכים לדאוג שההלוואות שהם נתנו יוחזרו, קל להבין מדוע קשה למתחרים חדשים לקבל מימון כדי להתחרות בקבוצות האלה".

בוועדת הריכוזיות היו חברים מכובדים שטענו שאין בעיה של ממש בפירמידות השליטה, המאפשרות לבעלי מניות מיעוט לשלוט בחברה.

"הבעיה בפירמידות היא בעיה אמיתית, כי כאשר בעל השליטה מחזיק בחלק קטן מהחברה, שותפיו הם שיישאו במרבית הנזק במקרה של הפסד כספי גדול, בעוד שבעל השליטה משלם מחיר קטן מאוד. זה מפתה את בעלי השליטה ליטול על עצמם סיכונים גדולים. ומי הם רוב בעלי המניות בחברות האלה: בדרך כלל גופים מוסדיים המשתמשים בכספי הפנסיות שלי ושלך. בעל השליטה מכניס את המשקיעים האלה לסיכונים שהם בכלל לא אמורים לקחת, ויתכן שאם היה נושא בחלק הארי של התוצאות גם הוא לא היה מעז לעשות השקעות כאלה".

ובכל זאת קשה להסביר לציבור את הקשר בין פירמידות למחיר הקוטג'.

"למוחים הייתה הרגשה עמומה שהמדינה לא מגנה על הציבור, אלא על מוקדי הכוח ויוצרת מגרש משחקים לא הוגן. זהו לדעתי הצדק החברתי שהם דרשו. ברור שהמפגינים לא דיברו על פירמידות וריכוזיות, אבל זה עדיין קשור. כי נוצרה כאן שיטה כלכלית לא הוגנת שצריך לטפל בה והמפגינים חשו בכך, גם אם לא ידעו לשים את האצבע על שורש הבעיות. יש לנו שיטה כלכלית שבה קשה מאוד למתחרים חדשים להיכנס לשוק ולהתחרות בצורה הוגנת. יוקר המחיה לא נקבע על ידי מחירי שוק תחרותיים והמנצח בשוק הוא לא מי שיודע לייצר מוצר טוב יותר וזול יותר, אלא מי שמחובר טוב יותר לבנק".

הקשר בין הפירמידות למחיר הקוטג' | צילום: רויטרס

במשק קטן כמו שלנו זו אשליה לחשוב שנוכל להיות פתוחים ותחרותיים כמו בארה"ב או בשוק האירופי המשותף.

"תמיד יהיו כאן פחות חברות ופחות מתחרים משר במשקים גדולים, זה מצב נתון וזה ברור. אבל עדיין יכולה להיות דינמיקה של תחרות, וזה לא קורה אצלנו בגלל הבעלויות הצולבות בין חברות רגילות לחברות בשוק ההון, בגלל הקירבה בין בעלי אינטרסים, והקשר ההדוק בין הבנקים לקבוצות הגדולות. שני הבנקים הגדולים שולטים במשק והם קובעים הרבה מאוד דברים. הם קובעים עבור בעלי החברות מי יתמזג ומי יקנה חברה מפשיטת רגל".
-כל הניסיונות לעורר תחרות בין הבנקים כשלו עד כה. יש לנו מערכת בנקאית דו-ראשית הנהנית מרווחי עתק שחלקם מוסווה באמצעות כוח אדם עודף ושכר מופרז לעובדים ולמנהלים.

"לא יכולה להתקיים תחרות בין הבנקים כל עוד הלקוחות אינם יכולים לראות מה המחיר האמיתי שהם משלמים תמורת השירות הבנקאי. הם מתבלבלים בין סוגי העמלות ועלויות הריבית הלא ברורות. זה לא מקרי. שיטת העמלות נועדה לבלבל את הלקוח ולערפל את המחיר האמיתי. זו טכניקה שיווקית שכמותה נקטו בעבר גם חברות התקשורת. אבל זו אינה הבעיה היחידה. אם מתחרה חדש רוצה להיכנס לשוק, הוא נתקל בבעיית מידע על הלקוחות.
"בכל מדינות המערב יש מאגר נתוני אשראי שבו אפשר לראות את דירוג האמינות של הלקוחות. כך יכול מתחרה חדש לפנות ללקוח בעל אמינות אשראי טובה ולהתחרות על כיסו. בישראל מאגר נתוני האשראי כולל רק לווים גרועים, שעליהם איש אינו רוצה להתחרות. החקיקה הזו היא טעות קשה של בנק ישראל שניסיתי להילחם בה ללא הצלחה עד כה. אם הבעיה הייתה נפתרת, אפשר היה להרחיב את התחרות בענף באמצעות בנקים שייתנו שירות באינטרנט, קרנות פנסיה וגורמים נוספים שיוכלו להיכנס לענף ולהתחרות בו".

נמלים בעירבון מוגבל

שטרום כתב בעבר חוות דעת בעניין התחרות בנמלים, והוא לא סבור שמה שאנחנו צריכים עכשיו זה שני נמלים נוספים. "בדיקה כלכלית שנערכה ב-2009 העלתה שלא נרוויח מהקמת נמלים נוספים", הוא אומר. "כל מי שמבקר בנמל אשדוד או נמל חיפה יכול לראות שאין בישראל כל בעיה של קיבולת הרציפים, וחלק עצום מהרציפים עומד בטל רוב הזמן. אני חושש מאוד שהפרויקט יהיה בזבוז כסף שלא יביא לשום פתרון. הפתרון האמיתי הוא בהפיכת הנמלים הקיימים לתחרותיים יותר. את הכסף שיושקע בהקמת הנמלים הנוספים הייתי ממליץ להשקיע במשהו טוב יותר. חינוך, למשל".

יש הסוברים שהמכרז על הנמלים הוא אחיזת עיניים לצרכים פוליטיים. אנשי החברה האחראית להוצאתו לפועל מתחמקים מהתקשורת.

"את כל הדיבורים על נמלים חדשים צריך לקחת בעירבון מוגבל משתי סיבות. ראשית, הפוליטיקאים אוהבים לייצר סיסמאות אבל לא תמיד נשארים בשטח כדי לקבל אחריות על הבטחות שנתנו. שנית, מחירי הנמל הם רק חלק משרשרת הערך ולא בהכרח החשוב שבה. אם מחירי הנמל יירדו אבל לא תהיה מספיק תחרות בין היבואנים, המחיר לצרכן לא יירד ולכל הרפורמה הגדולה לא יהיה ערך. אפשר להשקיע מיליארדים בתחרות בנמלים ולקוות לטוב, אבל תקווה זו לא תוכנית עבודה".

כממונה על ההגבלים העסקיים התנגדת להקמת ערוצי טלוויזיה חדשים בשליטת הוט ויס. עכשיו רוצה שר התקשורת גלעד ארדן לתת להם ערוצי חדשות.

"ערוצי חדשות בשליטת הלוויין והכבלים? זה לא נשמע לי בשורה מאוד טובה. אני בעד ערוצי חדשות חדשים, אבל לה לתת אותם לבעלי התשתיות? מפחיד שיישבו כאן שתי מפלצות גדולות כאלה ששולטות מהתשתית ועד לשירות האחרון לצרכן. הם לא יאפשרו לאף אחד להתחרות בהן, בעוד שיש מועמדים רבים להיכנס לתחרות הזו כמו גולן טלקום וחברות הסלולר.

"חדשות זה מוצר המקנה לבעליו כוח עצום במשק ואי אפשר להתעלם ממנו. במקרה הטוב הייתי נותן לחברות להחזיק ב-15 או 20 אחוז מערוצי החדשות, אבל לא שליטה. כממונה על ההגבלים התנגדתי גם שעיתונים ישלטו בערוצי הטלוויזיה מחשש שגם הם יצברו כוח מוגזם במדיה. אבל היום, נוכח חולשת העיתונות, אולי מוטב לאפשר להם להקים את ערוצי החדשות החדשים".