|
מדדים אובייקטיביים שונים מלמדים שמערכת הבריאות הישראלית היא אחת הטובות בעולם. רמת הרופאים טובה בדרך כלל, תקני הטיפול גבוהים ובמרבית התחומים מציעים בתי החולים והמרפאות את מיטב המכשור המתקדם. התמונה ורודה הרבה פחות כשיורדים לרמת השירות הקהילתי, הרפואה המונעת, מספר המיטות בבתי החולים וכוח העזר.
לרכישת גיליון הרופאים הטובים בישראל – לחצו כאן
מספר הרופאים יחסית לגודל האוכלוסייה עדיין קרוב מאוד לממוצע ה-OECD. אמנם הרופאים הם חלק מרכזי במערכת המורכבת – אבל היא לעולם לא תוכל להציע שירותים ברמת המדינות המפותחות, כל עוד מספר האחיות הוא רק מחצית מהמספר המקובל ב-OECD. בית חולים מודרני זקוק לציוד המתקדם ביותר – אבל הוא אינו יכול למלא את ייעודו אם אינו יכול להציע למאושפזים איכות חיים בסיסית, ומאשפז חלק מהם במסדרונות. קופות החולים יכולות להתהדר במגוון מרשים של רופאים מומחים מהמעלה הראשונה – אבל קשה לדבר על שירות איכותי, אם ההמתנה לתור לבדיקת רופא וטיפול של רופאים מומחים אורכת חודשים רבים. וזה מבלי לומר מילה על התורים לניתוחים אלקטיביים.
המחסור הכרוני במשאבים אינו הבעיה היחידה של מערכת הבריאות הישראלית (ואגב, כמעט בכל מערכת בריאות בעולם המערבי ניתן לשמוע על מצוקה דומה ואף חריפה מזו). לכך נלווים גם בעיות במינהל, שעם חלקן החלו הממונים להתמודד רק בשנתיים האחרונות, וגם כעת ניכר שתיקון התקלות אינו נעשה בנחישות הנדרשת.
אחת ההזנחות הבולטות היא במערכת בריאות הנפש, שבאופן מסורתי ובלתי מוצדק הוחרגה ממערכת הבריאות הכללית המופעלת באמצעות קופות החולים, ונותרה מונופול ממשלתי הממומן בלעדית על ידי תקציב משרד הבריאות. תחת כנפי הממשלה הפכו בתי החולים והמרפאות לבריאות הנפש ל"חורים אפלים" במערכת, המתמודדים עם תקציב נמוך ואיכות נמוכה של חלק מכוח האדם. הפרסומים התכופים על אירועים חריגים והזנחה חמורה הניעו רפורמה שנועדה לממש את ההכרה במערכת בריאות הנפש כחלק ממערכת הבריאות הכללית – אך השלמתה עדיין רחוקה.
גם עם הציוד המתקדם ביותר, בית חולים אינו יכול למלא את ייעודו כל עוד חלק מהמטופלים שוכב במסדרונות | צילום: thinkstock
תחרות לא בריאה
בעיה אחרת המחריפה בשנים האחרונות, היא בעיית הניהול הכספי של המערכת והפיקוח עליה. במסגרת רפורמה שנועדה לייעל את שירותי הבריאות, נדרשים בתי החולים להתחרות על חסדי קופות החולים, המפנות אליהם מאושפזים בהתאם למחירי השירות. התחרות עודדה התייעלות בבתי החולים, אבל גם לירידה בתמורה שהם גובים וככל הנראה גם להנחות חריגות ובלתי כלכליות מבחינתם.
תחרות מסחרית מפתחת ומייעלת שווקים רבים, אבל שירותי בריאות אינם דומים לשווקים של מוצרי צריכה או שירותי פנאי. עסק הנקלע לקשיים בשוק החופשי ייסגר, ואת מקומו יתפוס עסק אחר, יעיל ואטרקטיבי יותר ללקוחות. מערכת הבריאות אינה יכולה להרשות לעצמה קריסה של קופת חולים או בית חולים גדול. מנהלי המערכת יודעים זאת היטב ולכן "הסיכון המוסרי" – קריסת העסק כתוצאה מניהול לקוי – כמעט שאינו קיים מבחינתם.
היעדר "סיכון מוסרי" הוא הסיבה העיקרית לקריסת בית החולים הדסה בירושלים. משרד הבריאות שהיה אמור לפקח על המערכת לא ביצע את משימתו, ובעוד השרה החדשה יעל גרמן עסוקה ב"לימוד הבעיות" ודיון ברפורמה שתטביע את חותמה במערכת הבריאות, קרס בית החולים המשרת אוכלוסייה בת יותר מחצי מיליון איש. הדסה נחשב לבית חולים "פרטי-ציבורי" מכיוון שהוא נשלט על ידי ארגון נשות הדסה, המנהל אותו כמלכ"ר ובעבר דאג לכיסוי כל גירעונותיו, ומערכת הבריאות התעלמה מהצורך לפקח על התנהלותו – על אף היותו מרכיב חשוב כל כך.
נראה שמצבו של הדסה אינו שונה ממצבם של בתי חולים אחרים, שגם הם מנוהלים על בסיס גירעוני, אך בעליהם הם המדינה או קופת חולים כללית. במקרה של בעלות ממשלתית, מכוסים הגירעונות על ידי המדינה. במקרה של קופת חולים כללית, מדווחת הקופה על גירעונות של יותר ממיליארד שקל, ולמדינה לא תהיה ברירה אלא לכסות גם אותם במוקדם או במאוחר.
הגירעונות הכבדים של בתי החולים מעלים תהיות אם התחרות במערכת הבריאות הביאה להתייעלות, או שמא הציבור משלם את הכסף שנחסך כביכול כתוצאה מהתחרות, בגידול של מיליארדים בהוצאה הממשלתית לכיסוי הגירעונות של בתי החולים.
התוצאה הבעייתית אינה מלמדת בהכרח שיש לשנות את השיטה מיסודה. ייתכן שאפשר לשמר מידה של תחרותיות במערכת (המתקיימת בהצלחה בין קופות החולים, למשל) ועם זאת להדק את הפיקוח והשקיפות בהתנהלות הכספית והתפעולית של בתי החולים. התנהלותם של גופים ציבוריים כמרכזי רווח עצמאיים מחייבת אכיפה של ניהול דוחות כספיים מפורטים ומבוקרים, ופרסומם לציבור במועדים קבועים, לפחות אחת לשנה.
כמה זה עולה לנו
את מרבית תקופת כהונתה הקדישה השרה גרמן לדיונים בליקויי מערכת הבריאות והדרכים לשפר אותה. חודשים ספורים לאחר ש"ועדת גרמן" בראשותה הגישה המלצותיה – שחלקן אף זכה להיכנס להצעת התקציב לשנת 2015 – פרשה סיעתה מהממשלה עקב פיטורי שר האוצר. אך בעוד תשומת הלב הציבורית הופנתה בעיקר להמלצות הנוגעות לשירותי הרפואה הפרטית בבתי החולים הציבוריים, ההמלצות החשובות ביותר של הוועדה היו דווקא הגדלת תקציב הבריאות במיליארד שקל במטרה לשפר את השירותים ולקצר את התורים, והגברת המיסוי על השירותים הניתנים בבתי החולים והמרפאות הפרטיים.
התרגום של תוספת של מיליארד שקל לשיפור השירותים עשוי להיות כמעט בלתי מורגש בהשוואה להוצאה כוללת לבריאות של כ-70 מיליארד שקל בשנה. המיסוי המוגבר, לעומת זאת, עשוי לייקר משמעותית את שירותי הרפואה הפרטית ואת הביטוחים המשלימים שבעליהם אינם בעלי הממון, אלא מרבית הנזקקים לשירותיה של מערכת הבריאות.
השירות הפרטי צפוי להתייקר גם כתוצאה מהאיסור על שימוש במתקני בתי החולים הציבוריים לשירות פרטי. לכן נראה שמה שהציבור צפוי להרגיש, אם תיושם הרפורמה, הוא בעיקר גידול בהוצאה הפרטית על הבריאות, ובמקרה הטוב, קיצור מסוים בתורים.
הכתבה מופיעה בגיליון הרופאים הטובים בישראל
לרכישת גיליון הרופאים הטובים בישראל – לחצו כאן
צילום שער: יוסי אלוני
|
