האיש שלחם במערב: סיפור חייו של הוגו צ'אבס

הוגו צ'אבז נולד ב-28 ביולי 1954, בנם השני של זוג מורים ממוצא מעורב – אינדיאני, ספרדי ואפריקני. כבן למשפחה ענייה בת 8 נפשות, נשלח צ'אבז ביחד עם אחיו לסבתו ושם גדל. בגיל 17 החל בקריירה צבאית שתרמה משמעותית לעיצוב תפיסתו הפוליטית, כמו גם לימודיו באוניברסיטה ע"ש סימון בוליבר בקראקס.

שני הגורמים המרכיבים את תפיסתו הפוליטית של צ'אבז היו כרוכים האחד בשני. הגורם הראשון הוא תפיסתו החברתית-מהפכנית, שהתעצבה לכדי סוציאליזם מודרני, והגורם השני הוא איבתו לארה"ב וכל מה שהיא מייצגת. לתפיסתו, מעצמות זרות ובראשן ארה"ב גזלו מתושבי אמריקה הלטינית את עצמאותם באופן בו נהגו להתערב במהלך השנים, אם בתמיכה ברודנים מושחתים, אם בהחדרת חברות הענק האמריקניות שהשפיעו על המשק המקומי ואם בנוכחות הצבאית האמריקנית בחלק זה של העולם.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

הוא השתמש בבסיס הכוח שלו בצבא על מנת להשתלט על השלטון ולאחר מכן על מנת להפוך אותו לריכוזי יותר ולפגוע בחופש האופוזיציה. הוא כינה את הנשיא בוש הבן "שטן" והאשים כי ה-CIA מאיים להתנקש בחייו.

לאורך שנות שלטונו, עמדתו נגד המערב הלכה והקצינה. הוא תמך במועמדים רדיקליים במערכות בחירות באמריקה הלטינית מאקוודור ועד מכסיקו; ונצואלה שלו התקבלה כמשקיפה לליגה הערבית; הוא קיים קשרים הדוקים עם איראן ואף אירח את נשיא איראן מחמוד אחמדיניג'אד כמה פעמים ושלח משלוחי דלק לאסד בשיאה של מלחמת האזרחים בסוריה.

אחת מהדוגמאות לקשרים ההדוקים עם איראן היא האחיזה המשמעותית לה זוכה החיזבאללה באזור. אנשי הארגון נהנים מחופש תנועה מסוים באזורי ההשפעה של ונצואלה, ומגישה לנשק באמצעות השגרירויות האיראניות. החיזבאללה מורגש כיום גם באזור הגבול בין ונצואלה וקולומביה, וגם באזור משולש הגבולות ארגנטינה-ברזיל-פראגוואי הידוע מזה שנים כמקלט לסוחרי סמים.

המחלה

ב-30 ביוני 2011, הפתיע צ'אבז את אזרחי ונצואלה, כשהכריז שהוא נאבק במחלת הסרטן. ההודעה שודרה מקובה, שם שהה צ'אבז במשך כ-3 שבועות רצופים לטיפולים. הוא נראה רזה מאוד ומותש כשתיאר את הטיפולים שעבר. הוא בישר כי הגידול הוסר, מבלי לפרט באיזה סוג סרטן מדובר. מאז, ניהל מאבק במחלה, ואף הכריז פעמיים כי ניצח אותה, רק כדי לשוב ולהילחם בה בחלוף מספר חודשים. 

מאז, ניסה כמה שיותר לשדר "עסקים כרגיל". במקרה שלו, מדובר היה בחיבוק בני בריתו הקרובים והרחוקים. הוא אירח ועידת פסגה של המנהיגים הסוציאליסטים באזור ואיים על בריטניה כי במקרה של התנגשות צבאית בין ארגנטינה לבריטניה באיי פוקלנד, צבא ונצואלה יחוש לעזרת השכנה. הוא גם הספיק לארח את אחמדיניג'אד בפעם האחרונה.

בחודש דצמבר, אחרי שניצח בבחירות האחרונות שלו ולפני שיצא לסיבוב אחרון של טיפולים בקובה, כינס צ'אבז מסיבת עיתונאים בה הודיע שוב כי מחלת הסרטן חזרה. לרבים נראה המעמד כנאום פרידה של צ'אבז מעמו. הוא מינה יורש – שר החוץ ניקולאס מדורו – וטס. כאמור, לטקס השבעתו לכהונה נוספת כבר לא הצליח צ'אבז להגיע. בסוף דצמבר הודיע מדורו לאומה כי הנשיא הנערץ סובל מסיבוכים שלאחר הניתוח וחגיגות השנה האזרחית החדשה בוונצואלה בוטלו. מספר שבועות לאחר מכן, חזר לוונצואלה בפעם האחרונה, בדיעבד כדי למות בארצו.

היום שאחרי

מותו של צ'אבז יוביל לבחירות חדשות בתוך 30 יום. ללא הכריזמה שלו והאהדה אליו, הבחירות עשויות היו להיות פתוחות לחלוטין אך נראה כי הבחירה האמיתית תהיה בין מהפך פוליטי להשתלטות של הצבא הנאמן לצ'אבז על מוקדי הכוח כדי להבטיח את המשך שלטון מקורביו. כך או אחרת, כבר ניכר בשטח כי הסתלקותו הצפויה של צ'אבז כבר מיתנה בחודגשים האחרונים את "הציר הלטיני" בו חברות לצד ונצואלה גם קובה, בוליביה, אקוודור וניקרגוואה. מנהיגי מדינות אלו היו שותפים לקו הסוציאליסטי של צ'אבז והקצינו כולם בשנים האחרונות את הקו הביקורתי כלפי ארה"ב בפרט והמערב בכלל. צ'אבז היה הרוח החיה מאחורי הקבוצה הזו, ומיליונים רבים מכספי הנפט שלו מימנו את מסעות הבחירות של בני בריתו במדינות אלו.

הציר הלטיני אולי יתפורר בקרוב, אך במידה רבה הוא אינו נחוץ עוד. מרבית מדינות אמריקה הלטינית כבר אינן מקדמות בברכה וללא סייגים התערבות של ארה"ב בנעשה באזור. הן הקימו בשנים האחרונות שורה של מסגרות על-מדינתיות בלי להזמין את ארה"ב, ובכלל זה את יונאסור – איחוד 12 מדינות דרום אמריקה, ואת "בנק הדרום", בנק פיתוח אזורי במימון מדינות אזור, המהווה אלטרנטיבה לבנק העולמי ולקרן המטבע הבינלאומית, המובלים על ידי המערב.

אובאמה עצמו חש על בשרו עד כמה נפגע מעמדה של ארה"ב באזור – אותו אובאמה שזכה לקבלת פנים של כוכב רוק בביקורו הראשון באזור ב-2009, מצא עצמו באפריל 2012 מותקף על ידי כל המשתתפים בפסגת מנהיגי מדינות אמריקה, שקראו לו פה אחד לשים סוף לסנקציות על קובה. העובדה כי מנהיגי האזור כולם נקטו במהלך פומבי כל כך נגד הנשיא האמריקני, מעידה לא רק על ההתעוררות הלאומית באזור, אלא גם על העובדה שאחרי מאות שנים יש למנהיגי האזור אלטרנטיבה אמיתית במקום הכסף האמריקני וזוהי סין.

בבוקר שאחרי צ'אבז, מי שהנהיג את מהפכת "הסוציאליזם של המאה ה-21" באמריקה הלטינית, כדאי לזכור את אחד המשפטים שאמר בדרך לעוד סיבוב טיפולים: "שאף אחד לא ידאג והייתי אומר שאף אחד לא ישמח, בגלל שבלי קשר לגורלי האישי, המהפכה הזו, כפי שבוליבר אמר, החלה כבר ושום דבר ואף אחד לא יוכלו לעצור אותה".

יובל בוסתן הוא מנהל-שותף באתר סיקור ממוקד.