| כאשר מנהיגיהן של 12 המדינות המייסדות של הברית הצפון־אטלנטית (נאט"ו) חתמו על האמנה המכוננת של הברית הצבאית בוושינגטון ב-4 באפריל 1949, הם ראו לנגד עיניהם את האיום הממשי מצד ברית המועצות על שלומה של אירופה. אחרי המצור על ברלין, ההפיכה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה והאיום הסובייטי על הריבונות של נורווגיה, יוון, טורקיה ומדינות נוספות, הייתה תחושה בקרב מדינות המערב כי יש צריך לאחד כוחות.
במשך 40 שנה ניצבו הטנקים והחיילים של ברית נאט"ו מול מסך הברזל, בעיקר במערבה של גרמניה המחולקת, ממתינים ליום שבו הגייסות של הצבא האדום ינסו לפרוץ קדימה ולהניף את דגל הפטיש והמגל במערב אירופה. אבל עד נפילת החומה בשנת 1989 וקריסתה הסופית של ברית המועצות שנתיים מאוחר יותר, לא היו צריכות חברות נאט"ו לירות ולו ירייה אחת או להפעיל את סעיף 5 הידוע של האמנה: "התקפה על אחת או יותר מחברות הברית תיחשב להתקפה על כולן".
היום, כאשר מנהיגי המדינות החברות – כעת 28 במספר – יתכנסו באתר הנופש בוויילס, תהיה הרגשה מסוימת של חזרה לעבר, של אותם ארבעה עשורים שבהם ברית נאט"ו ראתה לנגד עיניה את האיום ממזרח. אמנם הפעם זו כבר לא ברית המועצות שמבקשת להפיץ את האידיאולוגיה הקומוניסטית שלה גם בכוח הזרוע, אלא רוסיה של הנשיא ולדימיר פוטין שמקדם אידיאולוגיה לאומנית ששואפת להחזיר את השפעתה של מוסקבה לאזורים שהיו בעבר חלק מהאימפריה הסובייטית.
מפגינים בקראדיף כנגד הכינוס. הציבור מאבד אמון? | צילום: רויטרס
שני העשורים האחרונים אמנם הביאו את שיתוף הפעולה בין רוסיה לבין נאט"ו לרמות חסרות תקדים. תמרונים משותפים נערכו בין הצבא הרוסי לבין הצבאות של המדינות החברות, מועצה משותפת לשני הצדדים ניהלה דיאלוג פוליטי וביטחוני פורה, וראשי הקרמלין היו אורחים קבועים בוועידות של מנהיגי נאט"ו. אבל המשבר באוקראינה שפרץ במרץ האחרון עם סיפוח חצי האי קרים, והגיע לשיאים חדשים בשבועות האחרונים כאשר יחידות צבא רוסיות החלו להילחם באופן פעיל לצד הבדלנים במזרח המדינה, שינה את המצב מיסודו והציב מחדש את הצדדים היריבים מימי המלחמה הקרה שוב משני צדי המתרס.
"היה שינוי בסיסי ביחסים שלנו עם רוסיה. והשינוי הזה אומר שאנחנו צריכים כעת להתמקד פעם נוספת ביסודות של הברית שלנו – בהגנה על בעלות הברית, בחיזוק הביטחון הקולקטיבי שלנו", אמר השבוע סגן מזכ"ל נאט"ו אלכסנדר ורשבאו בנאום בלונדון. "בפעם הראשונה זה קרוב ל־25 שנה, יש צורך בגישה חדשה כלפי רוסיה, אשר תיקח בחשבון את העובדה שהיא הפרה לא רק את העקרונות המשותפים והמחויבויות, אלא גם את האמון שלנו".
ורשבאו הדגיש כי בניגוד לתיאורים בתקשורת, בנאט"ו לא רואים את המצב מול רוסיה כמלחמה קרה חדשה, אבל המציאות בשטח מעידה אחרת. מול המשבר באוקראינה, נראה כי חברות נאט"ו אינן יכולות לעשות הרבה מאחר שהמדינה אינה חברה בברית, ולכן סעיף 5 של הגנה הדדית אינו חל עליה. אפשר רק לדמיין מה היה קורה עכשיו אילו מנהיגי נאט"ו לא היו מתקפלים מול רוסיה ומחליטים להמשיך עם תהליך צירופה של אוקראינה – יחד עם גיאורגיה – לשורות הברית.
מוכנים לכל אפשרות
אתמול פורסם כי נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין הגיעו להסכם על "הפסקת אש קבועה" במזרח אוקראינה לאחר שזו האשימה את רוסיה בחודשים האחרונים כי העבירה כלי נשק וחיילים כסיוע לפרו־רוסים שנלחמים נגד הצבא במזרח אוקראינה מאז אפריל האחרון.
בתוך כך, עוד לפני שהגיע לוועידה בוויילס, ביקר נשיא ארה"ב ברק אובמה באסטוניה כדי להבטיח למנהיגי שלוש המדינות כי ארה"ב ושאר המדינות החברות מחויבות להגן עליהן.
אבל בינתיים נערכים בנאט"ו לאפשרות שרוסיה של פוטין לא תעצור באוקראינה ותנסה להרחיב את השפעתה גם למדינות הבלטיות – אסטוניה, ליטא ולטביה – שהן, בניגוד לאוקראינה, חברות בנאט"ו כבר עשר שנים.
במקביל, תוכניות מעשיות כבר החלו לקרום עור וגידים. מנהיגי נאט"ו צפויים לאשר תוכניות להקמת שתי יחידות חדשות, שאמנם מיועדות למלא מגוון משימות, אבל בראש ובראשונה הן מהוות איתות לרוסיה כי הברית הצפון־אטלנטית מוכנה לכל אפשרות.
היחידה הראשונה היא כוח תגובה מהיר, שאמור למנות כ־4,000 עד 5,000 לוחמים שיוכלו להתפרס בתוך 48 שעות מפרוץ המשבר ולהיעזר ביחידות אוויריות וימיות. "אנחנו נפתח את מה שאני רוצה לקרוא לו חוד החנית בכוח התגובה שלנו – כוח בעל מוכנות גבוהה שיוכל להיות מוצב בהתראה קצרה ביותר", אמר מזכ"ל הברית היוצא אנדרס פוג רסמוסן, שציין כי היחידה תוכל להתמודד גם עם איומים שנובעים מתמיכה בארגונים בדלניים, שימוש ברשתות החברתית ומבצעים פסיכולוגיים וקיברנטיים.
"אחת הוועידות החשובות בהיסטוריה של הארגון". רסמוסן | צילום: רויטרס
תוכנית מקבילה היא הקמתו של כוח משימה שימנה 10,000 חיילים בהובלת בריטניה, ובו ייטלו חלק גם אסטוניה, ליטא, לטביה, דנמרק, נורווגיה והולנד. אף שהכוח החדש – שיכלול יחידות יבשה, אוויר וים – מכוון להגיב לאפשרות של פלישה רוסית למזרח אירופה, הוא גם יוכל למלא משימות של שמירת שלום וניהול משברים אחרים.
לצד אלה, מנהיגי נאט"ו גם צפויים לאשר את הקמתם של בסיסים מבצעיים חדשים במדינות הבלטיות, ברומניה ובפולין, ממש על גבולותיה של רוסיה, ולהמשיך בתמרונים המשותפים שהואצו מאז פרוץ המשבר באוקראינה. כמו כן, תמשיך הברית להאיץ את פיתוח תוכנית ההגנה מפני טילים באירופה, שנועדה להרתיע את איראן וצפון קוריאה, על אף ההתנגדות הרוסית.
הצעדים הללו צפויים לבטל למעשה את ההסכם בין רוסיה לבין נאט"ו משנת 1997, שלפיו התחייבה הברית הצפון־אטלנטית שלא להציב כוחות צבא גדולים וקבועים במזרח אירופה, באזורים שבעבר היו חלק ממרחב ההשפעה הסובייטי. נראה שאין איתות ברור יותר לכך שבנאט"ו מבינים כי על אף הרצון של שני העשורים האחרונים לפתח שיתוף פעולה עם רוסיה, המציאות הגיאו־פוליטית שיצר פוטין מצריכה שינוי מחשבתי ומעשי מהיר.
לא נגמר במזרח התיכון
אבל ההתמודדות מול האיום הרוסי המחודש לא תהיה הנושא היחיד שיטריד את מנהיגי נאט"ו ועשרות המנהיגים האורחים שיצטרפו אליהם בשני ימי הדיונים באתר הנופש המאובטח ליד קרדיף.
עד האירועים באוקראינה, הסוגיה המרכזית על סדר היום של הפסגה הייתה אמורה להיות סיום המלחמה באפגניסטן. בעוד פחות מארבעה חודשים, בסוף חודש דצמבר, אמורים לצאת אחרוני החיילים הזרים של הכוח הבינלאומי שהובילה נאט"ו, ובכך תגיע לסיומה המשימה הארוכה ביותר והמורכבת ביותר בתולדות הברית הצפון־אטלנטית.
ראשי נאט"ו כבר הבהירו כי גם אחרי הנסיגה, הם מתכוונים להמשיך באימון של כוחות הביטחון האפגניים כדי שיוכלו לשמור על החוק והסדר, ובעיקר למנוע את הפיכתה מחדש של המדינה לקן טרור מבית היוצר של הטליבאן ואל־קאעידה.
אבל המשבר הפוליטי שנמשך מאז הבחירות לנשיאות בחודש יוני, כאשר שני המועמדים אשרף ר'אני ועבדוללה עבדוללה מסרבים לוותר על הניצחון, מונע את חתימת ההסכמים הביטחוניים עם ארה"ב ועם נאט"ו שיאפשרו את המשך נוכחותם של אלפי חיילים זרים ומאיים לרסק את כל מה שניסה הכוח הבינלאומי לבנות ב־13 השנים האחרונות. עדיין צריך לראות כמה משאבים ואנרגיה יהיו מוכנים ראשי נאט"ו להמשיך ולהשקיע במדינה ששכחה מתי בפעם האחרונה הצליחה לעמוד לבד על רגליה.
ערניים לכל החזיתות | צילום: רויטרס
הניסיון שנצבר באפגניסטן, של פעילות בינלאומית משותפת של חברות נאט"ו ומדינות נוספות, צפוי לשמש בסיס גם לאתגר בוער נוסף שעומד על סדר יומם של המנהיגים – התחזקות ארגון הטרור דאעש בעיראק ובסוריה. הנשיא אובמה, יחד עם שר החוץ ג'ון קרי ושר ההגנה צ'אק הייגל, ינצלו את הכינוס כדי להאיץ את המאמצים לגבש קואליציה בינלאומית שתפעל צבאית ופוליטית מול האיום שאינו עוצר רק בגבולות המזרח התיכון. הבסיס כבר הוצב בחודש האחרון, כאשר ארה"ב, בריטניה, צרפת ואוסטרליה החלו להעביר סיוע הומניטרי לאזרחים הלכודים בצפון עיראק לצד הפצצות אוויריות של כלי טיס אמריקאיים נגד יעדי טרור.
מזכ"ל נאט"ו רסמוסן, שבחודש הבא יסיים את תפקידו לטובת ראש ממשלת נורווגיה לשעבר, ינס סטולטנברג, אמר השבוע כי הוועידה בוויילס היא "אחת הקריטיות בהיסטוריה של נאט"ו". "זו תקופה של משברים רבים בכמה חזיתות", אמר. "במזרח, רוסיה מתערבת בגלוי באוקראינה. בדרום, אנחנו רואים חוסר יציבות גדלה, עם מדינות שבריריות, עליית קיצוניות ופילוג עדתי", אמר. "המשברים הללו יכולים לפרוץ ללא אזהרה מוקדמת. לנוע בקצב מהיר. והם יכולים להשפיע על הביטחון שלנו בדרכים שונות".
היומיים הקרובים יעידו אם מנהיגי ברית נאט"ו מוכנים לעמוד מול כל המשברים הללו בנחישות ובעוצמה, להכניס את הארגון בן ה־65 לכושר חזק עם יכולת להפעיל שרירים גם מול בריונים בעלי יכולת גרעינית או אידיאולוגיה רצחנית ולהוכיח כי גם מול המשברים המקבילים של העשור השני של המאה ה־21, ואולי אף מעבר לו – ברית נאט"ו עדיין רלוונטית מתמיד.
לכתבה באתר מעריב השבוע
|
