Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

האם דונלד טראמפ יהיה עוד מקרה שמטרתו לצחוק על השיטה?

לו היה לי כובע, הייתי מסיר אותו בפני עורך ה"טיים". לפני כחודשיים קניתי בחנות את גיליון "טיים" לאותו שבוע, ועל השער הייתה כתובת גדולה ואדומה: "איך טראמפ ניצח".

לא: האם טראמפ ינצח? לא: מדוע טראמפ עולה? לא כותרת שכל עורך היה נותן במצב לא ברור כמו שהיה לפני חודשיים. צריך להבין שאת השער של ה"טיים" רואים בכל חנות עיתונים בעולם. לשער נחשפים אלפי אנשים יותר מאשר קוני העיתון. לעבר השער של ה"טיים" מציצים, ובאמצעותו מתעדכנים, גם אלה שאינם קוראי העיתון.

אני מניח שלא היה פשוט לעורך "טיים" להחליט על כותרת כזו בשער השבועון הקובע והמשפיע. איך מכריזים דבר כזה בשלב כה מוקדם? אבל אם רעד הפופיק לעורך באותו יום, הרי כרגע, אחרי חודשיים, הוא נרגע. הנבואה מסתמנת כנכונה. מפתיעה, אבל נכונה. אני לא חושד בעורך ה"טיים" בתמיכה בדונלד טראמפ. דבר ידוע ומובן מאליו בסביבתו שאין אדם שתומך באמת בטראמפ. אם עורך ה"טיים" היה חושב שיחשדו בו שהוא טראמפיסט, זאת אומרת תומך טראמפ, הוא לא היה נותן כותרת שמשתמעת ממנה אהדה. לא נותנים כותרת כמו "איך טראמפ ניצח" בחברה שבה ווינרים מנצחים.

ראיתי עוד שער, וקניתי עוד עיתון באותו יום: הירחון "מאד". על שער ה"מאד" צויר אלפרד אי. ניומן בחיוכו חסר השן, ולו תסרוקת כמו לטראמפ. טראמפ מאחוריו באותה תסרוקת, מביט בו, ושניהם מצוירים ברמה העילאית של הירחון ההומוריסטי הזה. הכותרת ב"מאד" (גיליון פברואר 2016) הייתה: "20 הדברים המטומטמים ביותר של 2015".

טראמפ. ניצחונותיו מציגים את מגרעות הדמוקרטיה הקדושה | צילום: Michael Vadon

בתוך "מאד", במצעד הדברים המטומטמים, הוצג דונלד טראמפ בציור המתאר את הסעודה האחרונה. ליד השולחן יושבים כל הרצים למועמדות המפלגה הרפובליקנית, אבל טראמפ לקח לעצמו את כל האוכל, ואילו הצלחות שלהם ריקות.

תופעת טראמפ נראית כמו מקרה בלתי אפשרי בתולדות המנהיגות. פתאום צץ אדם שהפרשנים לא חשבו שייתכן שירוץ לנשיאות אמריקה, ובוודאי לא חשבו שכל כך הרבה אמריקאים יחליטו שהוא ולא אחר ראוי לתמיכתם. לגבי רבים ומזועזעים זה מעבר לבדיחה. בדיחות פוליטיות קיימות בעולמנו. למשל, פעם, באיטליה, הריצה המפלגה הרדיקלית כוכבת פורנו בשם צ'יצ'ולינה. למעשה, הציגו אותה לבחירה בתהליך שבו יהיה קשה לבחור בה באמת, אבל האיטלקים כל כך נהנו מהשעשוע, שהיא בכל זאת נבחרה לפרלמנט. דיברתי איתה אז, והצעתי לה, ברוח עיסוקה, לנהל מאבק רציני למען חופש האהבה. סיפרתי לה על מקומות בעולם שבהם הורגים אישה בגלל נשיקה. היא לא עשתה מלחמות כאלה למען החופש לאהוב. גם אנשי מפלגתה אמרו לי שהם התאכזבו ממנה כחברת פרלמנט.

האם טראמפ יהיה עוד מקרה צ'יצ'ולינה? זאת אומרת בחירה שמטרתה צחוק על השיטה? טראמפ בהחלט מעלה תהיות, אף על פי שייתכן שהוא יהיה נשיא טוב, ומעבר לשאלה אם הוא טוב לישראל. אישית, אני מאמין שמי שמבטיח להיות אובייקטיבי בסכסוך הפלסטיני־ישראלי הוא טוב לישראל. מי שאובייקטיבי מבין מיד שאנחנו צודקים. בינתיים, הניצחונות של טראמפ וסגנונו מציגים בכל העוצמה החתרנית את מגרעות הדמוקרטיה הקדושה, ומעלים את התהייה: אולי בכלל לא צריך מנהיג? לא חשוב אם הוא ליצן או כבד ראש, כי בסופו של דבר, לא המנהיג קובע. בדמוקרטיה נכונה לא בוחרים אדם, אלא רעיון. תקוותי היא שיום אחד אכן נזכה שהעקרונות ישלטו, ובהם נבחר, בלי צורך בכלל לבחור בבני אדם, מסורקים כך או אחרת, כמנהיגים.

לכתבה במעריב 

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן