|
עם נעילת פסגת ה-20G בשבוע שעבר, הזהיר ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון שאנו עומדים בפני מיתון עולמי נוסף וציין בעיות כמו הופעת דפלציה, נפילת מחירים ועליית מדיניות של הגבלות על סחר בין מדינות. הרשימה הזו מעוררת תחושת דז'ה-וו לתקופת השפל הגדול. זו היתה הפעם האחרונה בה באמת דאגנו מדיסאינפלציה (האטה בקצב עליית המחירים), לצד כל אספקט אחר של ביצועי הכלכלה שמדליקים נורות אזהרה כיום: שיעורי ריבית נמוכים, השקעה חלשה, צמיחה יצרנית נמוכה ובעיית כוח עבודה כרונית.
זו לא השוואה שקל לקבל. תקופת השפל הגדול של שנות ה-30 היא אמת המידה האולטימטיבית לתיאור קטסטרופה כלכלית שאליה משווים כל משבר אחר. אך ככל שהזמן עובר והתחזיות על התאוששות מלאה הולכות ומתעכבות ונראות כמו חיזיון תעתועים שאף פעם לא ניתן להגיע אליו, נראה ששווה לבחון את המצב. איך אפשר להשוות את השפל הגדול של שנות ה-30 והמיתון הגדול של העשור האחרון? בואו נתבונן על נתוני התמ"ג של ארה"ב, בריטניה ומערב אירופה מ-1929 והלאה ומ-2007 והלאה, כאשר השנים האלה הן נקודת האפס המשותפת לשני העקומים.
השוואת התמ"ג בארה"ב בשנים שלאחר 1929 (ירוק כהה) ואחרי 2007 (ירוק בהיר)
השוואת התמ"ג בבריטניה בשנים שלאחר 1929 (אדום כהה) ואחרי 2007 (אדום בהיר)
השוואת התמ"ג באירופה בשנים שלאחר 1929 (כחול כהה) ואחרי 2007 (כחול בהיר)
כמה נקודות עולות מההשוואה הגרפית: ראשית, השפל הגדול פגע בנתוני הצמיחה וההעסקה בארה"ב הרבה יותר מאשר באירופה. ההפרש בנתוני התמ"ג בארה"ב בין 1929 ו-1933, הוא של 26 נקודות, לעומת 11 באירופה ו-6 בבריטניה. שנית, גם בארה"ב וגם באירופה, עומקו של השפל הגדול במונחי תמ"ג היה גדול בהרבה מזה של המיתון הגדול – בבריטניה הנתונים בשני המשברים דומים.
יחד עם זאת, הגרפים לא מרמזים שהשפל הגדול היה גרוע יותר באופן מוחלט. על אף שהוא היה עמוק יותר, הוא גם היה קצר יותר מאשר המיתון הנוכחי בבריטניה ואירופה ואפילו בארה"ב. ההתאוששות במהלך שנות ה-30 היתה מהירה בהרבה מאשר זו של השנים האחרונות. בבריטניה, התמ"ג כבר עבר את נתון הפתיחה של 1929 כעבור חמש שנים ואירופה הגיע לכך שנה מאוחר יותר. כיום, אירופה נכנסת אל השנה השביעית של המיתון ועדיין לא השיבה את נתוני התמ"ג של 2007.
יתר על כן, בשנות ה-30, ארה"ב נהנתה מזינוק של 8% בצמיחה מיד לאחר היציאה מהמשבר למשך שמונה שנים. עד 1941, 12 שנה לאחר תחילת השפל הגדול, התמ"ג בארה"ב היה גבוה ב-41% מנקודת הפתיחה – הרבה יותר מההבדל שנראה בארה"ב בין 2019 ו-2007.
המטרה כאן היא לא להמעיט בעוצמתו של השפל הגדול. הוא בהחלט היה מפחיד יותר ומזעזע יותר במונחים חברתיים ופוליטיים, אך אי אפשר להמשיך לחשוב עליו כתקופה שנמשכה לאורך יותר זמן. תקופות קשות מעצבות את הטמפרמנט של דורות חדשים מסביב לעולם כיום, בדיוק כפי שעשה השפל הגדול אז.
אז אולי מה שנחוץ כאן הוא שינוי בהגדרה: במקום לקרוא למשבר הנוכחי "המיתון הגדול", יש לקרוא לו "השפל הארוך". הכלכלן האמריקאי פול קרוגמן שמצביע פעמים רבות על כך שמצבה של אירופה כיום גרוע מזה שהיה בשנות ה-30, הגה את המושג "Lesser Depression" (השפל הפחות) לתיאור המצב הכלכלי לאחר 2007. בראד דה לונג, עמיתו של קרוגמן באוניברסיטת ברקלי אימץ את המונח עד שהמציא כמה מונחים קיצוניים יותר משלו כמו "השפל הגדול השני" ו"השפל הגדול יותר".
עבור שני הכלכלנים, לשימוש במונחים המפחידים האלה יש מטרה: לגרום למצביעים ומנהיגים לאמץ מדיניות של תמריצים כלכליים מאסיביים בה הם מאמינים זה זמן רב, אך לא צריך להיות ניאו-קיינסיאני קיצוני על מנת לראות את המספרים כפי שהם ולהבין שהעולם נכנס לתקופה של משבר כלכלי שוחק מאז 2008, שההשלכות הפוליטיות וחברתיות שלו עדיין לא נחשפו במלואן.
מובטלים מחכים בתור לחלוקת מרק בשיקאגו, 1931 | צילום: מתוך ויקיפדיה
התבוננות על שני המשברים כניתנים להשוואה מבחינה היסטורית, מאפשרת גם לזהות נקודות דמיון נוספות בין שנות ה-30 של המאה הקודמת והעשור השני של שנות ה-2000. רבים מהם כלכליים, כפי שראינו, אך אחרים הם דמוגרפיים (ירידה בילודה, הגירה ומוביליות), חברתיים (הגדלת חוסר השוויון, ירידה בלקיחת סיכונים, שנאה כלפי אליטות), וגיאופוליטיים (התחזקות הלאומיות, הקצנה והעדר סדר עולמי).
התמזגות כל המגמות הללו אינה מקרית. באופן כללי, כל אחת מהן מתרחשת מכיוון שאחרות מתרחשות באותו הזמן. התקופה היא מערכת שלמה ולכן היא בעלת היגיון פנימי שלא מאפשר לכל מרכיב בנפרד להשתנות הרבה עד שהכלל לא משתנה. ההקבלות בין התקופות הן כל כך רבות עד שקשה לפספס אותן כאשר מתבוננים על הכיוון שהדברים הולכים אליהם. אך כאשר אנחנו מחוברים להיסטוריה, אנחנו יכולים לתפוס טוב יותר את מה שקורה כרגע, לחזות טוב יותר את מה שהולך להתרחש ולברר כיצד ניתן להתגבר על הסכנות העומדות בפנינו.
|
