האם סוד חיי הנצח נמצא במעמקי אוקיינוס הקרח הצפוני?

מדענים החוקרים את נושא אריכות הימים, מיפו לראשונה את הגנום של היונק שחיי הכי הרבה זמן בטבע – הלווייתן הארקטי גדול הפה או Balaena mysticetus בשמו המדעי, ששוחה במימי הקוטב הצפוני כ-200 שנים בממוצע. החוקרים מצאו שינויים מעניינים ב-DNA של הלוויתן שיכולים אולי להסביר את סוד אריכות ימיו ומקווים כי הידע שיצברו יעזור בסופו של דבר לאפשר גם חיים ארוכים יותר עבור בני אדם.

"אנחנו מאמינים שמינים שונים פיתחו טריקים שונים על מנת לחיות חיים ארוכים יותר", אומר ג'ואו פדרו דה מגלס, מאוניברסיטת ליברפול, העומד בראש צוות המחקר. "יתכן שנוכל ליישם את הממצאים בבני אדם על מנת להילחם במחלות הקשורות לזקנה".

האנושות מנסה למצוא דרכים להתגבר על המוות, או לפחות לדחות אותו, מאז ומתמיד. מקובל לחשוב שמגלה הארצות הספרדי, חואן פונסה דה לאון, גילה את פלורידה בעודו תר אחר מעיין הנעורים, על אף שחוקרים מפקפקים בסיפור הזה. המדע הצליח להעלות את גיל המוות הממוצע קצת יותר מאשר דה לאון, אך רוב ההשפעה הגיעה ממניעת מוות של תינוקות וילדים ולא מהארכת חייהם של המבוגרים.

הלוויתן גדול הפה. 200 שנים של שיטוט במימי הקוטב הצפוני | צילום: thinkstock

אפילו עם הרפואה המתקדמת של ימינו, מעט מאוד אנשים עוברים את גיל 110 – סף שהלוויתן גדול הפה עובר ללא כל מאמץ. הוא ידוע בגולגולת הענקית שלו שעוזרת לו לפצח את הקרח שמצטבר במי האוקיאנוס הארקטי והוא מין הלוויתן הגדול ביותר אחרי הלוויתן הכחול (אורכו כ-15 מטר ומשקלו כ-60 טון).

זה אומר שיש לו הרבה מאוד תאים – פי אלף מאשר לבן אדם. המסקנה הנמהרת היתה יכולה להיות שזה גם מזניק פי אלף את הסיכוי שלו לפתח סרטן, אך לא כך הדבר. "בהתחשב בגודלם הגדול ובאריכות ימיהם, לתאים שלהם חייב להיות סיכוי נמוך בהרבה משלנו לפתח סרטן", אומרים החוקרים. יתר על כן, הלוויתן מראה סימנים מועטים להתפתחות מחלות אחרות עד שהוא מגיע לגיל מתקדם מאוד, ביחס לבני אדם.

צוות החוקרים מסביר זאת באמצעות מוטציה שמצאו בגנום החיה הקשורה לסרטן ולהזדקנות, ולצבירה או אובדן של גנים הקשורים בתיקון DNA ורגולציה על מנגנון חלוקת התא. "התוצאות מרחיבות את ההבנה שלנו על האבולוציה של אריכות החיים אצל יונקים", מסבירים החוקרים במאמר שפרסמו בכתב העת Cell Reports ואומרים כי במקביל הם גם מחפשים את ההתאמות שעזרו ללוויתנים לגדול לממדים כה עצומים.

"לתאים של לוותינים יש קצב מטאבולי נמוך בהרבה מזה של יונקים קטנים יותר", אומר ד"ר מגלס. "מצאנו שינויים בגן ספציפי אחד שקשור לרגולציה של טמפרטורה, שיכול להיות קשור להבדלים המטאבוליים. זה יכול לאפשר לנו להבין כיצד ומדוע לוותינים מסוג זה ויצורים אחרים המשמרים כאלה ממדים עצומים".