מקהילת מפתחי עמק הסיליקון ועד לקהל הגולשים ואושיות הרשת בישראל, קהילות מדומיינות בסדרי גודל מתחלפים ואופי שונה מסביב לעולם מגלות בחודשים האחרונים את מידת כוחה של האפליקציה החדשה סיקרט, המאפשרת שיתוף "סודות" באנונימיות מוחלטת. סודות אלו הם פוסטים קצרים שאין איש חתום עליהם, ויכולים להיות כל דבר מטינוף על חבר לעבודה, הצהרה על בגידה בבן הזוג, ועד להדלפת מידע בעל ערך עסקי כמו רכישות, הנפקות או פיטורים הצפויים בחברה. האינטרנט כמרקחה, וכל מה שהיה צריך הפעם זו אפליקציה אחת די בסיסית וקטנה, שהצליחה יותר מקודמותיה לז'אנר בעיקר בשל עיצוב פשוט וחכם, וממשוק זדוני (ולא הכי אנונימי) לפרופיל פייסבוק שלכם.
סיקרט, הזמינה לבעלי סמארטפון מסוג אייפון או אנדרואיד, התפוצצה בקרב משתמשים בשפה העברית בעיקר בשבועות האחרונים, למרות שהיא זמינה להורדה והחלה לעשות גלים כבר מתחילת השנה. עד כה עושה רושם שבקרב הישראלים סיקרט משמשת, כמה לא מפתיע, בעיקר לטינוף הדדי, בזכות מעטה האנונימיות. זאת בעצם אותה עסקה אליה התרגלנו כשהסכמנו בעבר לאנונימיות הזאת בטוקבקים, ומצאנו את עצמנו מוקפים באינספור קללות, גידופים ושאר עדויות לחוסר השכלה, חינוך או אנושיות של הסובבים אותנו, טינופת שהם מרשים לעצמם להוציא כשהם חושבים שאף אחד לא מסתכל.
דברו בחופשיות. סיקרט
הסקרנות שהרגה את הסודות
לפני כחודשיים דיווח אתר הטכנולוגיה Tech Crunch על התופעה המכוערת שצמחה, בחסות האפליקציה, בקרב קהילת ההייטק המקומית בעמק הסיליקון, קליפורניה. "אני עובד בחברת Path. כולנו אומללים. דייב מטנף זוהמה על כל מי שמצליח וחושב שהוא סטיב ג'ובס. אני עוזבת בקרוב", כתב לפני כמה חודשים עובד אחד על הבוס שלו פוסט סיקרט שהפך ויראלי, ומשתמש אחר חשף "אני עובד ב-Evernote ועומדים לקנות אותנו. עקבו אחריי כאן". סודות אחרים כללו קללות של ממש שכוונו כלפי אנשי מפתח בתעשייה.
הייטקיסטים נתפסים כקהל טבעי לאימוץ של אפליקציות שנחשבות הדבר הבא באופן כללי, וכאלו שמאפשרות להם לסגור חשבונות עם יריבים ועמיתים כאחד בפרט. אבל מתישהו תמיד מגיע הרגע שבו גם משתמשים מהשורה מצטרפים לחגיגה. הראשונים לספוג את האש היו, כמובן, שמות מוכרים, מי מטאלנטיותו ומי מפעילותו האינטרנטית ברשתות החברתות ובאתרים שונים.
כך ספגו זוג כתבים המנהלים קשר, ככל זוג, גם על גבי עמודי פייסבוק, ביקורת רעילה על "דביקות" הקשר שלהם, חברי קהילת הגייז שתמונותיהם הועלו זכו לתגובות מזלזלות ומשפילות (ובעגה המקומית, "השחרות"), בעלי עסקים זכו לאצבע משולשת מלקוחות או מתחרים ("אני לא מבין איך אנשים מסרבים להסכם עם החמאס ויש להם טריפל של הוט בבית"), ומה לא. בסופו של דבר, כמות הפעמים בהם מישהו אמר לך "שמעת מה כתבו על X בסיקרט?" בשבועות האחרונים כבר מתחרה היטב בכמות האזעקות היומיות. האם השלב הבא הוא חשיפת שמות חללים בסיקרט לפני כולם? היד עוד נטויה, ומקלידה בזמן אמת. הפעם אפילו לא צריך לקחת אחריות.
מה בעצם הסוד הגדול?
סיקרט מציגה, למעשה, רעיון קיים שכבר הציגו אפליקציות קודמות, אך בשונה מאפליקציות שקדמו לה, כמו Whisper או PostSecret הנהדר, בהן הסודיות המוצהרת לפחות היא ממשית, סיקרט היא ערמומית יותר. חלק מהקסם והכוח שלה הוא הממשוק למערך החברים הקיים בפייסבוק (אותו ממשוק שהפך את קנדי קראש, למשל, למכונת קראק ממכרת), המשיכה הבלתי נמנעת להתעסק בסודות של האחר – המוכר והקרוב, אם אפשר.
לאחר הורדת האפליקציה תתבקשו לממשק את חשבון הפייסבוק שלכם עמה. כאן, כמאמר המשורר, חשדתי בפעם הראשונה. לאחר פעולה זו תחשפו לפיד המורכב מהגיגים שכתבו חבריכם וחבריהם, בעירוב שאיננו כרונולוגי או רציף אפילו, מבלי שניתן לסנן או לחפש במאגר הסודות. לכאורה פרט המידע היחיד שברשותכם הוא שמישהו בין חבריכם או החברים שלהם (או החברים של החברים, אם מדובר בתגובות, בהן המעגלים נפרצים הרחק ובאופן מסתורי לחלוטין) מעורב בעניין הסוד.
באופן רשמי, סיקרט אמורה לאפשר למשתמשים בה לכתוב ולהגיב באנונימיות, אבל זו אינה מוחלטת, שכן עם מספיק השקעה – אפשר לפצח את העניין. כשמשהו נכתב לגבי אדם כלשהו, גם אם ה"סוד" עצמו אינו פוגעני, התגובות הופכות במהרה לחגיגת טינופת מילולית, מנוסחת היטב לעתים, אך שופעת רעל וארס. כשאותו אדם מגלה, במקביל, שכמה מחבריו פרסמוהגיבו משהו, כנראה שמתחיל להתגלגל כדור השלג המכוער של הצלבת נתונים וטיפוח חשדות, שמולידים עוד מעגלים של גועל, לקול תשואות עדר ה"אני-רק-כאן-בשביל-התגובות" בולס הפופקורן.
חגיגת טינופת מילולית
קרקס של חטטנות, טוקבקיזם ושמחה לאיד
יש כבר מי שטוען שהשימוש באפליקציה בארץ יביא לרצח או להתאבדות. כמובן שמדובר בגישה מסירת אחריות (זוכרים שמי שאחראי לרצח ואשם בו הוא הרוצח ולא המועדון / האלכוהול / שבו חתכו אותם, כן?), וקצת קשה להאשים את האפליקציה עצמה, אבל יש להודות שהיא בהחלט מהווה אתר פיצוץ וחיכוך חברתי בין יתר זירות הסכנה שביניהן אנחנו מתנהלים. במקביל, יש מי שמנצל את האפשרות לנהל דיונים של ממש, כמו סקר אנונימי שעלה ושאל "כמה מכם, גברים סטרייטים, יודעים שלא נהגתם בהוגנות, ופגעתם – אם על ידי אלימות מינית, פיזית, או ריגשית, בנשים עימן הייתם?" – והוליד דיון מרתק בן עשרות תגובות, שהגיעו מהבטן התחתונה, דיון שכנראה לא היה מתקיים ללא מעטה האנונימיות, הכאילו-מוגן. אם איננו פוסלים את פייסבוק או כל מרחב ציבורי פיזי כפלטפורמה לדיון, על פניו, ככלי, אין כל רע בסיקרט לכשעצמה.
כנראה שהבעיה הגדולה ביותר עם סיקרט היא העובדה שאנשים לא באמת משתמשים בה להפצת סודות אלא לרכילות ויתר שימושי מדיה חברתית שוטפים מצד אחד. סודות אמיתיים של ממש, בסיקרטוספירה הישראלית, הם מעטים ורחוקים זה מזה בים הטנף. בכל הקשור לגולש הישראלי, סיקרט בחיתוליה היא בעצם רשת אנטי-חברתית, קרקס של חטטנות, טוקבקיזם ושמחה לאיד, שלא ממש ברור למה אנשים בוחרים לקחת בו חלק. מצד שני, אנשים גם בוחרים להשאיר אחריהם טוקבקים שמביישים את הפיקסלים עליהם הוקלדו ולהאזין לחרא של מוזיקה, אז אתם יודעים, ככה זה אנשים. ואם החלטתם להסתכן ולהציץ, להוריד ולהתנסות, רק תזכרו – אוזניים ל-Wall.
לכתבה באונלייף
עוד באונלייף:
המדריך לחזרה לקונצנזוס בהשראת רני רהב
משפחת שליט, טרם פרעתם את החוב
צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם?
|
|