Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

הבהלה ליוון: אז מי רוצה לעזוב את גוש היורו?

ציבור רץ אל הבנקים להוציא את חסכונותיו, הבנקים מתרסקים, הכלכלה כולה נחנקת ממחסור אשראי. כך חוזרת על עצמה ההיסטוריה של שנות השפל הגדול במאה הקודמת, הפעם ביוון. הציבור ביוון שחושש כי כספו יומר לדרכמות במקרה שיוון תעזוב את האיחוד, לא מוכן להסתכן באיבוד ערכו. האמת שהחשש נראה מוצדק. האיחוד האירופי מאיים כי ללא יישום תוכניות הצנע תגורש יוון מהגוש, ויוון מאיימת שללא הסיוע היא תעזוב את האיחוד. אז מי בעצם מאיים פה על מי?
זאת בדיוק הבעיה. אף אחד מהצדדים לא מעוניין לראות את יוון בחוץ. עבור מדינות האיחוד, יציאה של יוון עלולה לסכן את יציבותו של הגוש כולו ובמיוחד את איטליה וספרד. עבור יוון, יציאה מהאיחוד מסוכנת כיוון שהיא עשויה לגרור לחדלות פירעון הן של הסקטור הממשלתי והן של הסקטור העסקי.
להמחשה, השירותים הציבוריים ביוון קרובים כיום מאי פעם לקריסה. חברת החשמל היוונית חייבת הזרמה דחופה של רבע מיליארד יורו עד לסוף חודש יוני כדי להמשיך לספק חשמל, ושירותי הבריאות ביוון נקלעו לקשיי נזילות, שמאלצים את החולים ביוון לרכוש בכספם תרופות מרשם, ורק לאחר מכן לפנות לקבל החזר כספי מביטוח הבריאות.

סרק, סרק


האיומים ההדדיים, שלכאורה תיאורטיים בלבד, מתגלגלים גם אל הכלכלה הריאלית, כשהציבור המפוחד מתחיל למשוך את כספו מהבנקים, כאמור, מה שיוצר מצוקת אשראי ביוון וגורם לעליית פרמיות הסיכון שדורשים משקיעים ממדינות כמו איטליה וספרד.
מאז שנות השפל הגדול בארה״ב ואף עוד קודם לכן ב״פאניקה הגדולה של 1907״, למדו הכלכלנים שעל תופעת ה״ריצה אל הבנק״ ניתן להשתלט. דרכי ההתמודדות איתה נחלקו לשלוש: הזרמת נזילות לבנקים (על ידי הבנק המרכזי), כדי להשלים את יציאת הפיקדונות; הלאמות הבנקים על ידי המדינה כדי לעצור את התגלגלות הפחד; ואיסור משיכת פיקדונות. אלא שבמקרה של יוון, כל אותם פתרונות כמעט ואינם ישימים. הבנק המרכזי חסר שיניים לאור האיחוד המוניטרי; הלאמת הבנקים אינה אפשרית לאור מצבה הכלכלי של ממשלת יוון, ואיסור משיכת פיקדונות לא נראה ישים לאור הפוליטיקה המורכבת במדינה.
הרי מצד אחד, אלה התומכים בצנע מאמינים כי הפתרון צריך לבוא מתוך האיחוד. מצד שני, המתנגדים לצנע לא מסוגלים להעביר פוליטית החלטות קשות נגד הציבור. וכך, הפתרון הסביר ביותר הוא הזרמת נזילות נוספת על ידי הבנק המרכזי האירופי למערכת הבנקאית ביוון.
אמנם כעת הבנק המרכזי באיחוד מסרב לעזור לבנקים היוונים, אם מתוך חשש שהכספים ירדו לטמיון במקרה שיוון תצא מהאיחוד ואם מתוך כוונה להשתמש באותה קשיחות כמנוף לחץ על יוון להיכנע לדרישות הצנע. בסופו של תהליך, אנו מאמינים כי רוב האיומים ההדדיים הם איומי סרק. כלומר, יוון כן תישאר חלק מהאיחוד.

נקודת האל־חזור


במערכה הנוכחית בין יוון לאיחוד נראה כי ידה של יוון על העליונה. ככל שאירופה מאיימת ולוחצת יותר על יוון, כך עולה כוחן של המפלגות המתנגדות לצנע והפחות לחוצות להישארות באיחוד. בנוסף, בפסגת מדינות ה־G8 בסוף מאי, הסכימו המנהיגים שהישארותה של יוון באיחוד חשובה גם במידה שהיא לא תקבל על עצמה את כל תוכניות הצנע שדורשת גרמניה. כמו כן, הלחץ על אירופה מתחיל להיות כבד במיוחד, כשתשואות האג״ח הארוכות של איטליה וספרד החלו מטפסות לכיוון נקודת האל חזור של 7 אחוזים.
מבחינת שוק ההון, עיקר הירידות בתקופה האחרונה התבססו על אותו פחד ממימוש האיומים ההדדיים. אלא שלהערכתנו, הכוח של אותם איומים הדדיים למשוך את השוק לירידות מתחיל לאזול. בשלב מסוים, ירצו המשקיעים לראות גם נתונים ריאליים משמעותיים שיאמתו את אותם איומים ויצדיקו את הירידות החדות בבורסות אירופה עד כה.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן