הג'יהאד של פוטין: כך מנהל נשיא רוסיה מלחמת קודש אלימה ומסוכנת

חלוקת התפקידים בין הכנסייה לבין הקרמלין פועלת בגדול כך: הכנסייה משמשת כזרוע בעלת הכוח הרך ומשתמשת בסמכותה כדי לסייע לקרמלין בהפצת ההשפעה הרוסית – במגרש הביתי וגם מחוצה לו. הקרמלין מסייע לכנסייה בכך שהוא מתאמץ להגדיל את טווח הפעילות שלה. כך למשל הכשיר ב־ 2007 ולדימיר יאקונין, אחד מאנשי המעגל הפנימי של פוטין וחבר אדוק בכנסייה, את תהליך הפיוס של הכנסייה המקומית עם הכנסייה האורתודוקסית בגולה. מהלך זה הגדיל את ההשפעה ואת הסמכות של הפטריארך של מוסקבה, הארכיבישוף קיריל, מחוץ לגבולות רוסיה. "ההתחדשות של אחדות הכנסיות היא תנאי קריטי עבור התחדשות האחדות האבודה של 'העולם הרוסי' כולו, אשר ראה תמיד את האמונה האורתודוקסית כאחד מיסודותיו"' אמר אז פוטין.

החזון: שליטה מוחלטת במרחב האירו-אסיאתי. הקרמלין | צילום: ThinkstockPhotos

שיתוף הפעולה בנוגע להשפעתה של רוסיה על העולם הפך רשמי עוד יותר עם הקמתה של קבוצת עבודה משותפת, שנפגשת באופן קבוע ומורכבת מפקידים של משרד החוץ הרוסי ומחלקת הקשרים החיצוניים של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. לכנסייה הרוסית יש השפעה משמעותית בתוך מדינות ברית המועצות לשעבר מסביב לשטחה של רוסיה, באמצעות סניפים שמפוזרים בהן. עובדה זו מעניקה לרוסיה יתרון פוליטי על המדינות השכנות שבהן משחקת הכנסייה הרוסית תפקיד מרכזי. כתוצאה מכך, למשל, פנתה הכנסייה האורתודוקסית הבלארוסית (הכפופה לפטריארך קיריל) למוסקבה בבקשה לאוטונומיה גדולה יותר במונחים של ממשל כנסייתי. הסיבה לכך נעוצה פחות בנושאים דתיים, ויותר בשאיפה שלה לאוטונומיה פוליטית גדולה יותר מהקרמלין לאור פעולות מוסקבה באוקראינה.

בוחרים צדדים

עד כאן באשר ליתרונות של שיתוף הפעולה הדתי־פוליטי. על אף תמיכת הפטריארך ובכירי הכנסייה הרוסית בפוטין' פועלו לא תמיד משחק לטובתו של קיריל. פעולות אגרסיביות מצד רוסיה פגעו בשנה האחרונה ברבים מאנשי הכמורה ובעלי התפקידים האחרים אשר מובילים את הכנסיות האורתודוקסיות של הפטריארכיה במוסקבה במדינות השכנות לרוסיה.

ה־ROC גם נחלשה בעקבות התערבותה באוקראינה, כשפעלה בשם הקרמלין לחיזוק ההשפעה הרוסית בקרב המורדים הפרו־רוסים במזרח המדינה. בשנה שעברה, כאשר המורדים שוכנעו לשחרר את משקיפי הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, היתה זו הכנסייה הרוסית שניהלה משא ומתן לשחרורם ואפשרה לקרמלין להמשיך להעמיד פנים שלא היה לו קשר עם המורדים.

השלוחה של ה־ROC באוקראינה איבדה חברים במהרה: האוקראינים לא רצו להמשיך להיות חלק מגוף אשר תפסו כנספח לשלטון הרוסי שקרע את ארצם לגזרים, ופנו לשתי הכנסיות האורתודוקסיות האוקראיניות העצמאיות שפועלות במדינה. שלוחת ה־ROC באוקראינה איבדה כמרים, אנשי כנסייה ואפילו כנסיות שלמות. בנוסף לכך, כמרים רבים אשר שירתו ברוסיה עצמה הם אוקראינים, דבר שמדגיש את הסיכון ש־ROC מתמודדת עימו – פילוג בתוך רוסיה עצמה בזמן מלחמה.

אבל הנתון החשוב ביותר הוא שה־ROC כוללת תחתיה כ־70% מהמאמינים האורתודוקסים בעולם. אם הכנסיות האורתודוקסיות האוקראיניות שנמצאות כעת תחת אחריותו של קיריל יעזבו את הפטריארכיה במוסקבה במסה המונית, הדבר לא רק יביא לירידה משמעותית בהיקפה של קהילת המאמינים האורתודוקסים שנמצאים תחת סמכות מוסקבה, אלא גם יהפוך את הקהילה האורתודוקסית האוקראינית לאחת הגדולות בעולם – בניגוד מוחלט למטרותיהם של קיריל ופוטין. אם זה יקרה, השאיפה להפוך את מוסקבה להנהגה בינלאומית של האורתודוקסיה לא תתממש, והשפעתה התרבותית של רוסיה בעולם צפויה להצטמצם.

מלחמה רוחנית

בשנה שעברה, כשפוטין נאם בפני הפרלמנט הרוסי והכריז על סיפוח האי קרים, בלט הפטריארך קיריל בהיעדרו. פוטין ציפה שהכנסייה תאשר את הסיפוח של מה שהוא מכנה "מקום הולדתו הרוחני של הלאום הרוסי", אך קיריל לא רצה להיות מקושר עם הפעולות האגרסיביות של רוסיה, שאיימו ליצור קרע גדול בקרב הקהילה העולמית שלו. הוא שלח לנאום של פוטין את אחד מנציגיו.

אבל השאיפה של קיריל שלא להרחיק לגמרי את המאמינים האורתודוקסים בשטחה של רוסיה לא באה על חשבון תמיכת הכנסייה בעמדה הצבאית בעימות עם המערב, שלפיה אוקראינה היא שדה הקרב המיידי. הכמרים של ה־ROC ידועים בכך שהם מבקרים באזור הקרבות במזרח אוקראינה ומספקים תמיכה רוחנית לכוחות הרוסים ולמורדים הפרו־רוסים.

פוטין והארכיבישוף קיריל | צילום: מתוך אתר הכנסייה הרוסית הפרובוסלבית

אך הנקודה החשובה היא כי העימות עם חצי האי קרים ועם אוקראינה נחשב לחלק ממאבק בעל אופי תיאולוגי שיש לו השלכות על העולם הבא – מטרתו להגן על הציוויליזציה הרוסית אשר נצורה תחת כוחות שאינם קדושים. לכן, הקונפליקט קיבל מאפיינים של "ג'יהאד אורתודוקסי", והתוצאה היא קיטוב קיצוני בקרב קבוצות דתיות באזור ודיכוי אלים של כל מי שאינו רוסי אורתודוקסי.

בעימות הגיאופוליטי ניצב מצד אחד ולדימיר פוטין והחזון האירו־אסיאתי שלו ומנגד המערב על ערכיו הליברליים. מראשיתו היו לקונפליקט מאפיינים של מלחמת קודש, אך הקווים בין הדתי לפוליטי הפכו יותר ויותר מעורפלים עם הזמן. פוטין הצדיק את סיפוח חצי האי קרים בעיקר בשפה רוחנית, בטענה שיש לו "משמעות קדושה עבור רוסיה, כמו הר הבית עבור יהודים ומוסלמים". לדבריו, קרים הוא "המקור הרוחני ליצירת העם הרוסי רב־הפנים, אך העשוי מקשה אחת […] על אדמה קדושה זו אבותינו זיהו לראשונה ולעד את היותם אומה נפרדת ועצמאית".

בחצי האי קרים, תחת שלטון רוסי, סובלים מנהיגים דתיים שאינם משתייכים ל־ROC מהצקות מצד שירות הביטחון הפדרלי הרוסי. בתי כנסת, מסגדים רבים וכנסיות נחשבים ל"מערביים", וגם עדי יהווה ומאמינים פרו־אוקראינים – כל אלו חוו פשיטות משטרתיות וצורות אחרות של לחץ. כל 1,546 הארגונים שהיו רשומים כארגונים דתיים תחת החוק האוקראיני לפני הסיפוח הרוסי, אולצו להירשם מחדש תחת הממשלה החדשה.

לפי הסטטיסטיקות של משרד המשפטים הרוסי, רק 1% בודד הצליח להירשם תחת השלטון החדש בסטטוס זהה לזה שהחזיק בו בעבר. קבוצות שאין להן מעמד חוקי, לא יכולות לפרסם את תורתן, לפתוח חשבון בנק, להחזיק בנכסים ועוד. המשמעות היא שללא מעמד זה, הן לא יכולות לפעול ולהשפיע על החיים הציבוריים. רוב המנהיגים הדתיים בחצי האי קרים שאינם שייכים ל־ROC גורשו או התמודדו עם גירוש. מנהיג צבא הישועה נמלט לאחר שדיווח על הטרדות מצד קציני ביטחון, וביתו של בישוף הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית נשרף עד היסוד.

אפוקליפסה עכשיו

כומר המשתייך ל־ROC טען כי הכוחות האוקראינים ותומכיהם המערביים נלחמים כדי ליצור "שלטון שטני על פני כוכב הלכת". הוא המשיך והסביר כי "מה שמתרחש כאן הוא רק ההתחלה של מלחמה עולמית. לא בשביל משאבים או שטחים, אלו המטרות המשניות. המלחמה הזאת היא בשביל להרוס את הנצרות האמיתית, האורתודוקסיה". לדברי אותו הכומר, הידוע בכינויו "האב ויקטור", מנהיגי המערב "ממהרים לחזק את שלטון משיחי השקר" והחיילים הרוסים הם גם "נזירים, המנהלים מלחמה לא עם רוחות רעות, אלא מלחמה חיצונית".

צילום: מתוך אתר הכנסייה הרוסית הפרובוסלבית

לאור השקפות אפוקליפטיות כמו זו, שרווחות בקרב לוחמים פרו־רוסים ומופצות על ידי ה־ROC, אין זה מפתיע כי ישנם דיווחים רבים על כך שהכוחות הפרו־רוסים שמו להם למטרה את המאמינים שאינם שייכים ל־ROC. מאמינים אלה נחטפים, מעונים ולבסוף נרצחים. ממשל המורדים בעיר דונצק, שהכריז על ה־ROC כדת הרשמית שלו, היה אגרסיבי במיוחד בדיכוי המאמינים שאינם שייכים ל־ROC, ופרוטסטנטים רבים נמלטו לחרקוב, אשר עדיין נשלטת על ידי הממשלה האוקראינית. חלק מהמאמץ לדיכוי הפרוטסטנטים נעוץ בעובדה כי לקבוצות פרוטסטנטיות רבות יש קשרים חזקים עם ארצות הברית.

המורדים בדונצק סגרו את האוניברסיטה הנוצרית המקומית, שאמונתה בפטיסטית, ודווח גם כי הם השתלטו על מתקנים של כנסייה פרוטסטנטית והשתמשו בהם כמתקנים לאחסון נשק; כומר של הכנסייה האוונגליסטית בדונצק דיווח כי חמושים פרצו לכנסייה, הצהירו כי יחריבו אותה ואיימו על כמרים ועל אנשי קהילה שאם ימחו על כך, ישליכו גם טילים ;ארגון משמר זכויות האדם דיווח על דוגמאות רבות של מעצרים שרירותיים ועינויים, כולל דיווח על כומר שנעצר ועונה אך ורק כי ארגן מרתון תפילה לשלום ולאחדות במחוז שלו.

כמו בחצי האי קרים, גם בחלקים במזרח אוקראינה אשר נשלטים על ידי מורדים, מאמינים שאינם שייכים ל־ROC חווים דיכוי. לפי ה"ג'רוזלם פוסט", רוב הקהילה היהודית בדונצק, שמנתה קודם לכן כ־10,000 איש, נמלטה. עם התקדמות הפלוגות הרוסיות והמורדים הפרו־רוסים לתוך המדינה, נאלצו יהודי אוקראינה להתרחק לשטחים שנשלטים בידי הממשלה האוקראינית.

פילארט, הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית העצמאית, קרא תיגר על ההצהרות הרוחניות של פוטין. הוא ביטא צער רב על העובדה שנשיא רוסיה "מטעה אנשים מסוימים, כך שהם חושבים שהשליט הזה מגן על רוחניות מסורתית ועל ערכים מוסריים מפני הרס הגלובליזציה. תוצאות מעשיו, אשר האמונה הדתית הנוצרית קוראת לנו לתת להן תשומת לב, מצביעות על מציאות אחרת".

פילארט הוסיף וקרא לפוטין "לעצור את זריעת הרוע והמוות, ולהתחרט על החטאים האלו", ואף הרחיק יותר בכך שאמר כי השטן השתלט עליו. עושה רושם כי הדחפים התרבותיים והקנאה הדתית בבסיס חזון רוסיה הקדושה, מבוססים כל כך עמוק בקרבי החברה הרוסית, שספק אם אפילו שינוי עתידי של המנהיגות הרוסית יביא לשינוי כלשהו. אבל בסופו של דבר, במקום לבנות אימפריה אורתודוקסית חדשה – כפי שחולם פוטין לעשות, בעידודה של האורתודוקסיה הרוסית המיליטנטית – הפעולות האגרסיביות והאימפריאליות של הנשיא הרוסי רק מבודדות את המדינה ומרחיקות את בני הדתות השונות שחיו בשטחה. לכן, סביר בהחלט להניח שאת חלומו לבנות עולם רוסי, פוטין כבר לא יצליח להגשים.