|
תקציב הביטחון יעמוד במרכז דיוני התקציב של הממשלה החדשה. מכל עבר נשמעים דיבורים על הצורך לקצץ בו. אני דווקא חושב שצריך להגדיל את תקציב הביטחון. עכשיו נותר רק לברר למה מתכוונים כשאומרים "ביטחון". בעולם המושגים שלי ביטחון, למשל, פירושו פחות עבריינים ברחובות. ביטחון זה גם הידיעה של אישה מוכה, שבעלה האלים נמצא במקום שלא מאפשר לו לחזור ולפגוע בה או בילדיה. קוראים לזה "טווח ביטחון".
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
לפני כמה ימים כמעט עשיתי תאונה בגלל תקציב הביטחון. נהגתי, הקשבתי לרדיו, ומרוב עצבים איבדתי ריכוז וכמעט חציתי צומת מרכזי באור אדום. זה קרה כששמעתי את מהדורת חמישי של "מה בוער" בגל"צ עם רינו צרור. כתבת הרווחה של התחנה, יעל לוי, סיפרה על מאות נערים ונערות אבודים, שהפסיקו לנסוע על מסלול הלימודים, נשבו בקסמיהם של האלכוהול והסמים, חברו לטיפוסים מפוקפקים ומעבירים את רוב זמנם ברחובות. ההורים לא יודעים איך להתמודד עם המצב, הם זקוקים לעזרה מקצועית. המדינה יודעת להגיש את העזרה הזו: היא מתבטאת במוסד שיקומי סגור, שבעגה המקצועית מכונה "מעון נעול". להבדיל מכלא רגיל – שמי שנכנס אליו על תקן נער עבריין יוצא במקרים רבים בתור פושע מדופלם – במעון נעול הקטינים עוברים תהליך טיפולי ושיקומי שבסופו רבים מהם חוזרים לחברה, למשפחה, לחיים. זו התקווה האחרונה שלהם ושל הוריהם. למעון כזה מגיעים בדרך כלל בעקבות צו שיפוטי.
עד כאן הכל נשמע נאור ומתקדם. כך מדינה צריכה לנהוג בחוליות החלשות שלה. יש רק בעיה אחת: השופטים מוציאים צווים – אבל המדינה לא מכבדת אותם. אין לאן להכניס את הילדים. המעונות הנעולים מלאים עד אפס מקום, רשימות ההמתנה מתארכות וכוללות מאות נערים ונערות. אמא נואשת אחת סיפרה בקול מרוסק על בתה שהולכת ומידרדרת, הולכת ונגמרת לנגד עיניה; כבר לפני שבועות הורתה השופטת להכניס אותה למעון נעול, אבל לפניה משתרך תור אין סופי. לאם המיואשת נותר רק להתפלל, שכשיתפנה מקום – תהיה לה עדיין ילדה שתוכל לאייש אותו.
ביטחון זו גם הידיעה של אישה מוכה שהיא מוגנת מבעלה. צילום: IngImage / ASAP
לא מדובר במצב זמני או חולף: בישראל חסרים לפחות עשרה מעונות נעולים לקטינים. מערך הרווחה הלאומי שלנו הוא למעשה מערך וירטואלי. בסדר העדיפויות של הממשלה לא נמצא התקציב הדרוש לבניית מוסדות כאלה. כל הכסף הלך ל"ביטחון" (וגם קצת לגלידה), ולביטחון האמיתי לא נשאר. אפשר לחתום בדברים שאמר שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, שדן בעניינו של קטין שהמתין כחצי שנה למקום במעון נעול: "עלי לחזור על הדברים כמעט בתחינה כלפי רשויות המדינה כי יש צורך בתוספת מקומות במעונות הנעולים, בחינת הצלת נפשות. אם השאיפה כי פלוני קטין יהפוך לאזרח מועיל במקום לעבריין השב על העבירות, קיומה של מסגרת חינוכית שגם יש בה כדי להגן על הציבור בהיותה נעולה הוא חיוני". תחינתו של השופט רובינשטיין נפלה על אוזניים ערלות.
ועוד סיפור על ביטחון: השבוע קיבלו עובדי בית של"ב בחיפה מכתבי פיטורים. הם התחילו להתפזר ושילחו גם את דיירי הבית לדרכם. לא מדובר בסתם דיירים: של"ב הוא מעון שיקומי לגברים מכים, שהורחקו מביתם בצו שופט. הצו מורה לגבר האלים להתרחק מהבית, אבל כשמדובר בגברים מהשכבות החלשות אין להם לאן ללכת. אין להם יכולת לשכור דירה, קל וחומר חדר במלון. רבים מהם מוצאים את דרכם חזרה הביתה, ומכיוון שלא עברו תהליך של שיקום, הסבירות שיחזרו על מעשיהם גבוהה. אחר כך, כשיקרה אסון, כולם יגידו ש"הכתובת היתה על הקיר".
בית של"ב לא רק נותן לגברים מקום לישון ולהתגורר – הוא גם מעביר אותם תהליך של שיקום וטיפול בשורשי האלימות שלהם. הוא עובד עם הגברים – אבל מגביר את הביטחון של הנשים והילדים. שלוש שנים פעל הבית, בתקציב משותף של עיריית חיפה ומשרד הרווחה. עכשיו התקציב נגמר. בין שני הגופים התגלתה מחלוקת בשאלה מי יישא בעלות הפעלת המקום – ומשלא נמצאה הדרך לגשר על הפערים המקום נסגר.
חשוב להבין במה מדובר: הפער בין עיריית חיפה למשרד הרווחה עומד על כ-200 אלף שקל, פחות מ-20 אלף שקל לחודש. בגלל הפער הזה שולחו השבוע 15 גברים מכים לרחובות, בלי מקום לישון ועם סבירות גבוהה שידפקו על דלת בית המשפחה ויאמרו לרעייתם המבועתת "חזרתי". כשדיווחנו על השערורייה הזו בגל"צ שר הרווחה סירב להתייחס לנושא, והסתפק בתגובה לקונית שבה, כמובן, האשים את עיריית חיפה. ובאמת, איזו סיבה יש למשה כחלון לכרוך את שמו בזוטות כאלה? עדיף לו להיזכר כגיבור מהפכת הסלולר, ולא כמי שאחראי לבטחונן המדורדר של נשים מוכות בישראל.
[email protected]
טורים קודמים של הכותב:
מי יעצור את תעלת הימים לפני נקודת האל-חזור?
האבסורד של רשות החשמל: חסכתם יותר מדי? לא תקבלו החזר
שוויון בנטל? תתחילו מתחבורה ציבורית בשבת
|
