"הדבר הגדול הבא", הבא: מי ינסו למלא את החלל שהותירו אחריהן כלכלות ה-BRIC?

ולמרות הסביבה הגלובלית הקשה, ההאטה המחריפה, התנודות החדות בשווקים הפיננסיים ותנאי הסחר הלא מעודדים, ישנם כיום שווקים שבכל זאת מצליחים לשמר מומנטום חיובי ולתחזק צמיחה גבוהה. אלו כמובן אינם מנותקים לחלוטין ממה שמתרחש, ואף חשים על בשרם את רוחות ההאטה המנשבות מסביב. אולם, העובדה כי מנוע הצמיחה של אותם שווקים מתודלק בעיקר על ידי ביקושים פנימיים, ונשען בעיקר על אוכלוסיות עצומות שבהן מתפתח מעמד ביניים המזין צריכה מקומית חזקה ויציבה, הופכת אותם לחסינים ועמידים יותר להאטה הגלובלית המחריפה, ומקנה להם את היכולת להמשיך במומנטום צמיחה מואץ גם בשנים הקרובות.

ב-5 השנים האחרונות צנחה הצמיחה בשווקים המתעוררים באופן מגמתי | צילום: fotolia

למעשה, במציאות החדשה של ימינו לא ניתן עוד להתבונן על צמיחת השווקים המתעוררים כמקשה אחת. התמורות המשמעותיות שחווינו בשנה האחרונה פילחו בחדות את השווקים לשניים: המשקים המייצרים בעיקר סחורות ונשענים על הייצוא כמנוע צמיחה כמעט יחיד, יסבלו בשנים הבאות מתנאי סחר קשים (שצפויים עוד להחריף) ויחוו קיצוץ חד בצמיחתם. מנגד, ישנם אלו הרוכבים על גלי הביקושים הפנימיים החזקים וזרמי ההשקעות היציבים – והם יוסיפו לגדול ולצמוח חרף הסביבה הגלובלית הקשה.

אז מי הם אותם שווקים שצפויים להמשיך ולנצוץ במים העכורים של הכלכלה הגלובלית של ימינו?

בנגלדש

השכנה המזרחית של הודו צפויה לצמוח בשנים הבאות בקצב שנתי ממוצע של 7% ולהשלים תוך עשור זינוק מהמקום ה-58 למקום ה-42 בדירוג הכלכלות העולמי, תוך שהיא עוקפת כלכלות מפותחות, כמו פינלנד, צ'ילה ואירלנד. במונחי כוח קנייה תדביק בנגלדש את דרום אפריקה, שיש המכלילים אותה בהגדרה המרחיבה של כלכלות ה-BRICS, והיא צפויה להתברג בין 30 הכלכלות הגדולות בעולם עד סוף העשור הנוכחי.

למרות בעיות שחיתות רבות, אי יציבות פוליטית, תשתיות רעועות ויישום זוחל של רפורמות כלכליות חיוניות, בנגלדש הצליחה לייצר צמיחה גבוהה ועקבית, שמאז 2003 לא נופלת מ-6% בשנה, לרבות בשנות משבר האשראי האפלות של 2008-9. בשני העשורים האחרונים קצב הצמיחה של כלכלת המדינה לא ירד מאזור ה-5%.

בנגלדש. הצמיחה המהירה שלה נזקפת לזכות האוכלוסייה האדירה | צילום: fotolia

הצמיחה המהירה והיציבה של בנגלדש נזקפת בעיקר הודות לאוכלוסייה האדירה והצעירה שלה, המונה כ-170 מיליון איש (השמינית בעולם) – יותר ממחציתם מתחת לגיל 25. עובדה זו מייצרת זרם ביקושים גובר הדוחף את הצריכה הפרטית וההשקעות במדינה. כוח העבודה של בנגלדש מונה כ-80 מיליון איש (מקום שביעי בעולם) ומיליוני אזרחיה שעובדים מחוץ למדינה, בעיקר בנסיכויות המפרץ העשירות, מזרימים אליה מדי שנה מיליארדי דולרים, הנאמדים בכ-8% מהתוצר הכולל.

אתיופיה

בעשור האחרון צומחת אתיופיה בקצב גידול מרשים של יותר מ-10% בשנה. זרם ההשקעות המציף את המדינה, הן על ידי הממשלה והן על ידי משקיעים זרים, תרם לפיתוח משמעותי של סקטור החקלאות – צינור החמצן של הכלכלה – כשהיקף ההשקעות הזרות צפוי לנסוק בשנים הבאות לשיא.

המדינה, המשופעת בשטחים (יותר ממיליון קמ"ר – כשטחן המצרפי של צרפת, איטליה ובריטניה) ועתירת האוכלוסין (כ-100 מיליון איש), תלויה נואשות במגזר החקלאי, המהווה כ-42% ממרכיבי התוצר ומקור פרנסתם של כ-85% מהעובדים במדינה. למרות השקעות נרחבות שבוצעו בסקטור זה, הממשל באדיס אבבה משתוקק לגוון את מקורות הצמיחה של הכלכלה ולפתח משמעותית את סקטור התעשייה (בעיקר טקסטיל ואנרגיה) וסקטור השירותים (פיתוח התיירות).

סקטור החלקאות האתיופי – צינור החמצן של הכלכלה | צילום: fotolia

על אף שהתוכנית הממשלתית השאפתנית שהשיקה ממשלת אתיופיה לאחרונה שמה לה ליעד 11% גידול שנתי בתוצר עד 2020, על פי התחזית המעודכנת של הבנק העולמי היא צפויה ״להסתפק״ בכ-9% צמיחה.

מיאנמר

אחת מהכלכלות המבטיחות והמרתקות, שצומחת בקצב מהיר בשנים האחרונות, היא ללא ספק מיאנמר; בורמה בשמה הקודם.

הבחירות האחרונות שהתקיימו במדינה הסתיימו בניצחונה הסוחף של מפלגת ה-NLD הסוציאל-דמוקרטית-ליברלית, ובהשתלטותה על שני בתי הפרלמנט. היה זה רק אחד מרגעי השיא בתהליך ארוך ומהפכני של רפורמות כלכליות ופוליטיות שעוברות בשנים האחרונות על מיאנמר, המשנה את פניה ללא היכר. אחת אחרי השנייה נופלות לבנות החומה הבצורה שבנה המערב במטרה לבודד את המדינה, שעד לא מזמן הוחזקה תחת טפריו של שלטון מפלגת החונטה הצבאית. הכלכלה הנפתחת מחדש לעולם, נוסקת לגבהים חדשים – המשקיעים הזרים שתרים אחר הזדמנויות עסקיות במדינה, העשירה באוכלוסייה ובאוצרות טבע, דוחפים את הכלכלה בהשקעות נרחבות, בעיקר בתחום האנרגיה והתשתיות. התיאבון הגדל של האוכלוסייה המקומית, המונה כ-51 מיליון איש, יוצר זרם ביקושים גובר, המניע את הכלכלה קדימה בקצב מואץ.

הגידול המהיר בייצוא דחף את הצמיחה במיאנמר לשיא | צילום: fotolia

הגידול המהיר בייצוא, בהשקעות הזרות ובצריכה הפרטית בשנים האחרונות דחף את הצמיחה במדינה האסיאתית לשיא, ומאז תחילת הרפורמות והסרת הסנקציות, זינקה הכלכלה המקומית בשיעור ממוצע של כ-8.5% בשנה. תהליכים אלו צפויים להימשך ביתר שאת בשנים הקרובות, ומיאנמר צפויה לצמוח בקצב גידול מהיר של כ-8% עד 2020.

פיליפינים

נוסף לאלו אפשר למצוא גם מספר כוכבות קצת יותר "ותיקות", המסומנות ככוחות כלכליים עולים וכמי שבעתיד הלא רחוק יתפסו מקום מכובד ברשימה היוקרתית של הכלכלות המובילות.

הפיליפינים עשתה קפיצת מדרגה משמעותית בשנים האחרונות, ומאז 2012 צמחה בשיעור ממוצע של כ-6.5% בשנה. כדי להבין עד כמה התקדמה המדינה, מספיק לעיין במדדים הכלכליים המובילים: בשנים אלו קפצה מדינת האיים 33 מקומות בדירוג "קלות עשיית העסקים" של הבנק העולמי, למקום ה-47; בדירוג החופש הכלכלי של קרןHeritage זינקה 32 מקומות (למקום ה-107); ובמדד התחרותיות של ה-World Economic Forum עלתה 18 מקומות מאז 2012 (ו-38 מקומות מאז 2010) למקום ה-56 המכובד.

הפיליפינים. עשתה קפיצת מדרגה משמעותית בשנים האחרונות | צילום: fotolia

בשנה הקרובה תיהנה הכלכלה מירידת מחירי הסחורות בעולם, אשר תגדיל את ההכנסה הפנויה ואת כוח הקנייה של יותר מ-100 מיליון האזרחים. אלו מגדילים במקביל את צריכתם, ויוצרים זרם ביקושים אדיר המניע את המשק. יחד עם הגידול המתמשך בשיעור התעסוקה ושטף המזומנים הזורם פנימה ממיליוני הפיליפינים העובדים מחוץ למדינה, תמשיך הצריכה הפרטית לגדול ולדחוף את הצמיחה המקומית לגידול של כ-6.5% בשנים 2016-17. עד 2020 תמשיך כלכלת הפיליפינים לצמוח בשיעור של כ-6.5% בשנה, תחלוף על פני שבע מדינות ותתברג בין 30 הכלכלות הגדולות בעולם.

וייטנאם

וייטנאם היא עוד דוגמה מצוינת למדינה שכבר הוכיחה כי היא נמצאת בעיצומם של תהליכי שינוי מרחיקי לכת. המדינה הקומוניסטית, שהיתה סגורה בפני העולם, מיישרת קו עם מדינות רבות באזור ונמצאת בתהליכי פיתוח וליברליזציה מתקדמים. הממשל המקומי מעודד תהליכי הפרטה וצמצם משמעותית את אחיזתו בשוק, כך שכיום שולטת המדינה "רק" בכ-40% מהחברות במשק.

אף שקרוב למחצית מכוח העבודה מועסק בסקטור החקלאי, תיעוש הכלכלה צובר תאוצה, והמדינה מתחילה להתנתק מהמסורות הישנות. היא מייצרת היום הרבה יותר סחורות ומספקת הרבה יותר שירותים מבעבר, ואלו תורמים כ-82% ממקורות התוצר השנתי, כשמשקלם של המוצרים החקלאיים התכווץ מ-25% בתחילת המאה ל-18% בלבד ב-2015.

וייטנאם מיישרת קו נמצאת בתהליכי פיתוח וליברליזציה מתקדמים | צילום: fotolia

משקלו החשוב של הייצוא בכלכלה מהווה פקטור שלילי לאור הביקושים הגלובליים החלשים של ימינו, אולם למזלה של וייטנאם, הכוח הכלכלי שיניע את השוק בשנים אלו יהיה, איך לא, הצריכה המקומית. בדומה למדינות צומחות נוספות, גם וייטנאם תיהנה מצריכה פרטית מואצת הודות לאוכלוסייתה הגדולה והמתרחבת, שתיהנה מכוח עבודה גדל, אינפלציה יציבה ושכר ריאלי עולה. כמו כן תיהנה הכלכלה המקומית מהמשך יישום הרפורמות הכלכליות ושחרור אחיזת הממשלה בשוק הפרטי, אם כי לא בקצב המהיר שבו קיוו בעבר. אלו ידחפו לקצב צמיחה של כ-6% בשנה.

אינדונזיה

אם מדברים על כוחות כלכליים, אי אפשר שלא להזכיר את אינדונזיה. מדינת האיים הענקית משתרעת על פני שטח של כ-2 מיליון קמ"ר (יותר משטחן המצרפי של צרפת, גרמניה, איטליה וספרד) ומאוכלסת על ידי יותר מרבע מיליארד איש (מקום רביעי בעולם). גדל בה מעמד הביניים הרביעי בגודלו, המכיל כ-17.3 מיליון משקי בית (לא הרבה אחרי ארה"ב, שבה 25.3 מיליון משקי בית).

בשנים האחרונות מחירי הסחורות הצוללים כרסמו משמעותית בהכנסות המדינה מייצוא (המהווה כעשירית מהתמ"ג), והממשל הנוכחי נתקל בקשיים בקידום מהיר יותר של רפורמות כלכליות חשובות ופיתוח תשתיות (החיוני כל כך במדינת הארכיפלג העצומה המורכבת מכ-17 אלף איים). יחד עם זאת, המשך ההתרחבות של מעמד הביניים ידחוף לגידול מואץ בהיקף הצריכה הפרטית, אשר יחד עם יישום תוכניות ההשקעה הנרחבות בתשתיות, ידחפו את המשק לצמיחה של כ-5.5% בשנים הקרובות. זהו קצב גידול מעט איטי בהשוואה לפוטנציאל האמיתי של הכלכלה, הנאמד ביותר מ-7% בשנה, אך מהיר מספיק כדי להכניס אותה עד 2018 למועדון "כלכלות הטריליון דולר" היוקרתי.

אינדונזיה. תיכנס למועדון "כלכלות הטריליון דולר" עד 2018? | צילום: fotolia

בכלל, בהשוואת פרמטרים כלכליים מהותיים עם כלכלות ה-BRIC, נראה שלא רק שאינדונזיה לא נופלת מהן, אלא ברוב המקרים אף מתעלה עליהן. במדד ה-Global Competitiveness, למשל, מדורגת אינדונזיה במקום ה-37 בעולם ונחשבת תחרותית יותר כמעט מכל מדינות ה-BRIC (חוץ מסין, המדורגת 28 בעולם), והיא פתוחה וליברלית יותר מבחינה כלכלית בהשוואה לכולן, על פי מדד החופש הכלכלי. על פי התחזיות הקיימות של קרן המטבע העולמית, במהלך 2018 תעקוף אינדונזיה את ברזיל, ועד סוף העשור הנוכחי תחלוף גם על פני רוסיה ותתייצב במקום ה-6 מבין כל כלכלות העולם – אינדיקציה מהותית, המצביעה אולי על מאזן עוצמה כלכלי חדש בשווקים המתעוררים, המתגבש עכשיו לנגד עינינו.

ומה בהמשך הדרך?

החל ב-2006, מדי שנתיים לערך, מפרסמת פירמת רו"ח Price Waterhouse Coopers (PWC) את הדו"ח "World in 2050", ובו תחזיות צמיחה ארוכות טווח של 32 הכלכלות המובילות בעולם, האחראיות על כ-84% מהתוצר העולמי. שיעורי הצמיחה ששוקללו בבניית המודל מבוססים על שני פרמטרים עיקריים: הגידול הצפוי באוכלוסייה והגידול החזוי בפריון העבודה.

אז איפה ממוקמות כלכלות העתיד שסימנו כאן? עד 2050, כך נראה, יצמחו וייטנאם ובנגלדש בקצב שנתי ממוצע של יותר מ-5%, יתמקמו במקום ה-22 וה-23 בהתאמה ויחלפו על פני ספרד, דרום-אפריקה, אוסטרליה והולנד. פיליפינים תצמח על פי המודל בקצב של כ-4.5% לשנה, ועד 2050 תתייצב בין 20 הכלכלות הגדולות בעולם.

ואינדונזיה? על פי מודל הצמיחה ארוך הטווח של כלכלני PWC, היא חזויה בעשורים הבאים לצמוח בשיעור ממוצע שנתי של כ-4.5%, ועד 2050 היא תדורג ככלכלה הרביעית בגודלה בעולם במונחי כוח קנייה – הרבה לפני ברזיל, שתמוקם חמישית, ורוסיה, שתדורג ככל הנראה במקום ה-8. כלכלני PWC צופים, כי עד שנה זו יסתכם התוצר השנתי האינדונזי בכ-12.2 טריליון דולר – גדול ב-33% מזה של ברזיל ובכ-60% מהתוצר הרוסי.

השינויים המרתקים בצמרת העוצמה הכלכלית העולמית לא יסתיימו בתזוזות אלו בלבד, והם צופים שינויים טקטוניים גם בצמרת הטבלה: הודו תעקוף את סין לקראת סוף המאה ה-21 ותוכתר ככלכלה הגדולה בעולם. הנחות המודל, המתיישבות עם הקונצנזוס הרווח, אומדות פוטנציאל צמיחה מהיר יותר לכלכלת הודו מאשר לסין, לאור הפרמטרים ארוכי הטווח העדיפים; אוכלוסייה צעירה יותר הגדלה בקצב מהיר יותר, מעמד ביניים וכוח עבודה הגדל בקצב מהיר בהתאמה, ופוטנציאל שיפור גדול יותר בפריון העבודה. על פי דו"ח האוכלוסין של האו"ם, למשל, עד סוף העשור הבא תעקוף הודו את סין ותדורג כמדינה המאוכלסת בעולם, ועד 2050 צופים מחברי הדו"ח שאוכלוסייתה תשתווה לזו של סין וארה"ב – ביחד. הגיל החציוני בסין המזדקנת צפוי לנסוק מ-37 ב-2015 ל-50 ב-2050, בזמן שבהודו הוא צפוי לעמוד אז על 37 בלבד.

על פי שקלול הנחות אלו ותחזיות אחרות, צופים מחברי הדו"ח "World in 2050" של PWC, כי בעשור החמישי של המאה תצמח הודו בקצב של 4.4% לעומת 2.7% בלבד הצפויים לסין. גם בהנחה שצמיחתה של הודו בעשורים השישי והשביעי תתמתן לכ-4% בשנה, היא צפויה לחלוף על פני סין לקראת 2080, ואפילו לפי חישוב מתון יותר (גידול של 3.5% בשנה) תעקוף הודו את סין לקראת סוף המאה ה-21, ותוכתר ככלכלה החזקה בעולם. סדר עולמי חדש כבר אמרנו?