Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

הדילמה האולטימטיבית: חשמלית או מונעת בגז?

מכונית חשמלית או מכונית המונעת בגז טבעי דחוס (CNG)? הוויכוח הזה מתנהל כבר שנים. אלו המאמינים שהמכוניות החשמליות הן העתיד, טוענים כי השיפור המתמיד בטכנולוגיית המצבר, התפשטות רשת נקודות ...
מייקל קנלוס

מכונית חשמלית או מכונית המונעת בגז טבעי דחוס (CNG)? הוויכוח הזה מתנהל כבר שנים. אלו המאמינים שהמכוניות החשמליות הן העתיד, טוענים כי השיפור המתמיד בטכנולוגיית המצבר, התפשטות רשת נקודות הטעינה והתוכנות והשירותים שמאפשרים יתרונות כמו טעינה מהירה, יהפכו את חשמולו של לפחות חלק משוק התחבורה לבלתי נמנע.

אלון מוסק, מנכ”ל טסלה מוטורס, צופה ש־13 אחוז או יותר מהמכוניות שיגיעו מקווי הייצור יוכלו להיות חשמליות כבר ב־2020, בעוד קרלוס גוסן מניסאן טוען שעד לשנה זו, 20 אחוז ממכוניותיו יהיו חשמליות, וזה לא כולל היברידיות סטנדרטיות, שהן חשמליות בחלקן.

                                                           עלולה לארוך שעות. טעינה חשמלית I צילום: רויטרס

בחברת פרוטרה טוענים כי לחשמל יהיה תפקיד אפילו בתחבורה הציבורית.  החברה פיתחה אוטובוס חשמלי לתחבורה מוניציפלית, כולל מטען שמסוגל להחזיר את כלי התחבורה הענק המוביל 68 נוסעים בחזרה לרחוב בתוך עשרים דקות, או פחות.

מנגד, אלו שמאמינים שהעתיד הוא בגז הטבעי, טוענים ליתרון גדול: המציאות. מכוניות בגז כבר קיימות וגז טבעי יוכל להמשיך להיות זול יחסית, הודות לטכניקת קידוח הקרויה “ביקוע הידראולי”.

מי צודק? למען האמת, שניהם. כלי רכב משני הסוגים יחלחלו לשוק במהלך עשר השנים הבאות, תלוי בנסיבות. להלן סיכום כללי של הפלוסים והמינוסים.

1. יעילות. מכוניות חשמליות נוטות לנצח בקלות בקטגוריה הזאת, במיוחד משום שהטורבינות הגדולות של בעירת הגז הטבעי בתחנות הכוח, יעילות בהרבה מהטורבינות הקטנות שאותן דוחסים לתוך המכוניות.

מחקר של מארק טרפנינג ומרטין אברהארד (השניים הראשונים מחמשת האנשים הרשומים כמייסדי טסלה מוטורס) מ־2006, גילה שמכוניות גז טבעי יעילות פחות ממכוניות מימן, היברידיות, גז, דיזל וחשמליות. אמנם טרפנינג ואברהארד הם מתומכי המכוניות החשמליות, אבל המספרים עובדים.

האוטובוס הכל־חשמלי של פרוטרה נוסע בין 17 ל־29 מייל לגלון, כך טוענים בחברה. גם אם לצורך הערכה לוקחים בחשבון 20 מייל לגלון, זה עדיין מביס בקלות שלושה או ארבעה מיילים לגלון שגומעים האוטובוסים המונעים בגז טבעי, לפי משרד התחבורה.

2. תחנות תדלוק. שוב, מדובר בניצחון לרכב החשמלי. מחירו של מטען המכיל 240 וולט ומסוגל לטעון מכונית בתוך שלוש עד שמונה שעות עומד על 2,000 דולר, כולל התקנה – כך לפי קולין ריד, סגן נשיא לפיתוח תאגידי באקוטאליטי.

“מטעני DC  מהירים עולים כיום בסביבות ה־50 אלף דולר כולל התקנה, אם כי מחירים אלו צפויים לרדת במידה רבה”, מוסיף ריד. תחנת תדלוק לרכב בגז טבעי, לעומת זאת, עולה 750 אלף דולר, אומר ברוס ראסל, מנהל התקשורת בקלין אנרג’י פיולז, שבונה תחנות לכלי רכב המונעים בגז. המחיר כולל ציוד דחיסה, הממוקם בדרך כלל מתחת לאדמה, וציוד נוסף שאין בו צורך בתחנות טעינה למכוניות חשמליות.

מחיר גבוה של תחנות תדלוק פירושו שבעתיד הנראה לעין, מכוניות גז טבעי יירכשו ככל הנראה על ידי בעלי צי רכב. מכוניות השייכות לצי רכב נוסעות במסלולים צפויים למדי, קרוב יחסית לבסיס הבית שלהן, מה שמפחית את הצורך בתחנות תדלוק.

קלין אנרג’י, מכל מקום, מקווה להוציא את העוקץ מהמחיר ולהרחיב את השמישות בעזרת תחנות תדלוק ניידות ומודולריות. באחרונה היא התקינה בקנדה את התחנה הראשונה שלה, שיכולה לשרת עשר מכוניות בו־זמנית. “היא כולה על גלגלים, וזקוקה רק לחיבור לחשמל ולגז”, אומר ראסל ומוסיף, כי “היא עומדת להרחיב מאוד את אפשרויות התדלוק”. בסך הכל, בנתה החברה בשנה שעברה 68 תחנות תדלוק ב־16 מדינות, כולל חמש תחנות לתדלוק בגז נוזלי.

3. עלות הרכב. מחירה של פורד פוקוס החשמלית מסתכם בסביבות ה־31 אלף דולר, לאחר הטבות מס פדרליות בארה”ב. מחירה של פוקוס סטנדרטית נע בין 16.5 אלף דולר ל־22 אלף דולר. פורד אינה מייצרת מכוניות גז טבעי, אבל כמה ממכוניותיה יכולות לעבור שינוי ולהפוך למכוניות גז טבעי תמורת כ־10,000 דולר, אומר גרי קוס, מנהל שיווק ציים בפורד. זה ממקם אותה בין 26 ל־32 אלף דולר.

ייצור מכוניות המיועדות מראש לגז טבעי מפחית את העלות, אם כי רק יצרנים מעטים מייצרים אותן, וכשהם עושים זאת, מדובר על כמויות קטנות. אבל גם מחירי המצברים יורדים ומכוניות חשמליות מצריכות פחות תחזוקה ממכוניות בעירה מכל סוג שהוא.

4. עלויות דלק. החשמליות מנצחות. הן צריכות רק תדלוק בחשמל כדי לנסוע. מצד שני, ביצועי מכוניות הגז הטבעי טובים. מכונית גז פועלת על שווה ערך של שני דולרים לגלון דלק. היות ששתיהן חוסכות בנזין וסולר, שתיהן אטרקטיביות, בסופו של דבר. על כן משקל רב יותר עשוי להיות לגורמים נוספים ברשימה.

5. טווח נסיעה. כאן מכונית הגז מתחילה להצטיין. מכונית גז עם ארבע דלתות ומכל שיכול להכיל כ־15 גלונים של דלק, יכולה לנסוע קרוב ל־300 מייל למכל. 200 מייל בקלות. רוב המכוניות החשמליות בטווחי המחירים הבינוני והנמוך כמו ניסאן ליף, נוסעות קרוב ל־100 מייל לכל טעינה.

                                      עלות הקמת תחנה – 750 אלף דולר. תדלוק בגז טבעי I צילום: רויטרס

“שימוש ברכב חשמלי אינו פרקטי לענף הזה”, אומר קוס. “מה האפשרויות? גז טבעי מספק אלטרנטיבה טובה”. טווח נסיעה רחוק הופך את האופציה של גז טבעי נוזלי לאטרקטיבית יותר ויותר גם למשלוחים בים הפתוח ובמשאיות. נכון שתחנה לתדלוק בגז נוזלי יכולה לעלות 1.2 עד 1.5 מיליון דולר (כך מעריכים בקלין אנרג’י פיולז), אבל נסו להסיע סמיטריילר על בטריות, הן יוסיפו טונות למסה של הנגרר. החברה עורכת כעת ניסוי עם רשת תחנות המשאיות פליינג J כדי לפזר משאבות גז נוזלי בתחנות סולר.

גם את ההחזר הכספי קל למדוד, טוען ראסל. לדבריו, סמיטריילר יכול לצרוך 20 אלף גלון של דלק בשנה. אם מחיר הגז הטבעי שווה ערך ל־2 דולרים לגלון, יכולים הנהג או חברת המשאיות לחסוך 40 אלף דולר בשנה. משאית זבל עשויה לצרוך 10,000 גלון בשנה, ועלות ההתאמה לנסיעה בגז היא 15 אלף דולר. עלות ההתאמה מחזירה את עצמה בתוך פחות משנה, והמשאית יכולה להחזיק מעמד שבע שנים.

6. זמן טעינה. תדלוק מכונית בגז טבעי אורך דקות ספורות. טעינה חשמלית עשויה לארוך שעות.

אז לאיזה כיוון הולך הוויכוח הזה? הגורם המכריע עשוי להיות טעינת DC  מהירה. ניתן לטעון שטעינה מהירה מפצה על שני החסרונות הגדולים במכוניות חשמליות – טווח נסיעה וזמן טעינה – והיא אינה תלויה בפריצות דרך מדעיות בתחום הכימיה או הפיזיקה מהסוג שאותו דורשים הפחתת עלות המצברים ושיפור הביצועים שלהם.

טעינה מהירה דורשת כסף וסיוע רגולטורי: תעריפי החשמל אינם ערוכים לקפיצות הצריכה המאפיינות את הטעינה המהירה, והיות שהרשת החשמלית כבר ממילא פרושה ברחבי המדינה, זה יהיה קל יותר מלנסות להקים מערכת הולכה לגז טבעי דחוס. התשתית עבור גז מתאן עשויה להיות יקרה.

עם זאת, כאמור, ייתכן שכלי רכב כבדים לעולם לא יתאימו לשימוש בחשמל. ניתן להתקין להם יחידות מיקרו־היברידיות כדי לסייע לחסוך בדלק בזמן עצירות והתחלות נסיעה, אבל בסופו של דבר, הם תמיד יישענו על דלק נוזלי.

כמו כן, עלולות לחלוף שנים עד שבעלי ציי הרכב יתגברו על החרדה שלהם מפני טווח הנסיעה. סוכנות ממשלתית שיודעת בדיוק את טווחי הנסיעה הצפויים של מכוניותיה, עשויה להסתפק בכלי רכב חשמליים, אבל לא ניתן לצפות מסלול של מונית. בקיצור, הדיון הזה יימשך עוד שנים רבות.