ההסכם עם עובדי הקבלן קיבע אותם כשכירים סוג ב'

חיוכים נזרקו לאוויר, חליפות מעונבות, מצלמות שיתעדו את הרגע והסכם "היסטורי" שלא קשור בכלל לכך שבעוד פחות מ-50 ימים מדינת ישראל הולכת לבחירות. בתפאורה הזו הגיעו בשבוע שעבר שר האוצר יובל שטייניץ ויו"ר ההסתדרות עופר עיני להסכם "חגיגי" המהווה "בשורה אמיתית" לשיפור תנאיהם של עובדי הקבלן המועסקים בשירות הציבורי. אולם חוץ מהכותרות, בהסכם החדש אין באמת פריצת דרך, כי את הבשורה האמיתית הוא בכלל מפספס.

העובדת שמנקה את משרדי הממשלה אכן תמצא בהסכם תוספות חשובות, גם השומר שניצב מחוץ למשרדים הציבוריים ירגיש את השינוי בתלוש השכר החודשי, כי על כך אין ויכוח – שיפור התנאים הוא אמיתי, ויותר מכך, הוא חיוני וחשוב מאוד. אבל, וזה אבל גדול מדי, מעבר לתוספת השכר החשובה, ומעבר לתנאים סוציאליים המחויבים על פי חוק, הם עדיין תחת המשבצת של עובד קבלן. עדיין עובדים תחת העסקה לא ישירה, עדיין לא באחריות הגופים הציבוריים. על ההסכם עדיין כתוב באותיות קטנות: אולי אתם כבר לא עובדים סוג ג', אולי כבר לא עבדים, אבל אתם בהחלט עובדים סוג ב'. כי הפער המעמדי בין המנקה עובד הקבלן לבין אב הבית עובד המוסד הציבורי נשמר.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

הרעיון שמאחורי הטייטל של עובד קבלן אמור להיות משהו טוב ויעיל. יש מקרים שבהם חברה צריכה, באופן זמני, בעל מקצוע בתחום שאינו תחום עיסוקה המרכזי, ואז העסקתו הזמנית טובה לשני הצדדים. אך בישראל כמו בישראל הפכו את הקערה ושינו את האידיאל לפיו העסקה באמצעות קבלן כוח אדם אמורה לעבוד בצורה שטובה לשני הצדדים.

באירופה, למשל, ברור מה תפקידם של עובדי הקבלן. על פי ה-OECD, כ-1.5% מהשכירים בשנת 2009 ביבשת הועסקו כעובדי קבלן. כמו תמיד בהשוואות כאלה, המצב בישראל קצת שונה. אם ב-1985 היו בישראל כ-0.5% עובדי קבלן מכלל המשק, בישראל 2012, על פי הערכות, מועסקים בצורות העסקה עקיפות כ-10% מהשכירים. דו"ח של חטיבת המחקר בכנסת מ-2007 מגלה כי חלק לא מבוטל מעובדי הקבלן ונותני שירותים מן החוץ במשרדי הממשלה בכלל אינם זמניים. כך, לדוגמא, כ-40% מעובדי הקבלן במשרדי הרווחה עובדים במקום למעלה מ-5 שנים. "מדינת ישראל מחזיקה בשיא מספר המועסקים בהעסקה לא ישירה מבין כל המדינות המפותחות", אמר דב חנין בדיון שנערך בכנסת ב-2010.

רק משעתקים את המעמד | צילום אילוסטרציה: רויטרס

כך, ההסכם ה"חגיגי" רק עוטף את התופעה המדאיגה בתוקף, מעניק לה רשמיות. ההסכם מעגן ומשמר מציאות העסקה על ידי גוף שלישי. במקום להילחם בה הוא משעתק אותה, צובע אותה בצבעים יפים יותר. במקום להחליט על שינוי מדיניות ו"פריצת דרך" הוא מניח שתי רגליו ביציבות על אותו השביל ושותל כמה פרחים לאורכו. במקום לטפל בפצע הוא מורח משחה. הנה, זהו, הכל בסדר.

קביעת סטטוס עובדי הקבלן באמצעות הסכם שכזה מקבעת את המצב בו העובדים והעובדות לא יכולים להתאגד או להקים ועד אמיתי שיידאג לזכויתיהם. ההפרטה הזו מורידה את האחריות מכל גוף ציבורי: לעובדי הקבלן הרי יש מעסיק ישיר, וזה לא אותו הגוף אליו הם מגיעים מדי בוקר.

זו הדרך בה בחרה המדינה וזו הדוגמא שהממשלה שלנו ממשיכה להעניק גם לאותם בעלי עסקים פרטיים המקדשים יעילות ארגונית. בהינתן דוגמא כזאת, לא מפתיע שבפלאפון לא אוהבים את התאגדות העובדים. אם רק היו יכולים, היו ממנים גורם שלישי חיצוני שיפריד בין העובדים לבין שורת הרווח של החברה, אם רק היו יכולים, היו מפריטים גם אותם, בשביל מה החברה צריכה את העובדים שלה על הראש?